ידוע דרשת חז"ל קודש על " פתחי האדם שבראש" עיניים אוזניים ופה. הם השופטים והם השוטרים.
הקדים הכתוב שופטים לשוטרים. לא בגלל " חשיבות" אלא בגלל הקדימות. כוונתי … השופט של האדם ( בכל מה שקשור אליו עצמו) היא חשיבתו. שם ייתן וחייב לתת לעצמו דין וחשבון על מעשיו- מודעות , יחד עם " אמת" של הלב. שני אלו הולכים יחדיו " צמוד" כאחד- ולמדנו בעבר על השיעור שהלב יכול להטות את החשיבה " כרצונו" – והרי הוא נגוע. השופט – מעלתו " רגע לפני" – חשיבה לפני החלטה. הרי אמרו …" אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו " רוח שטות"… ולכן ועל כן – יש לחשב ולחשוב רגע קודם- זו מעלת " השופט" – ולכן הוקדם…." בחינת" סוף מעשה במחשבה תחילה"…
השוטר הוא " המניעה" של האדם . עוד "גדר" שאחר" חשיבת השופט". הם אלו " שרודים… וכופתים ברצועה כדברי קודש רש"י. שהרי אם האדם לא ירדה בעצמו את עצמו ולא יכפה עצמו " ברצועה" – הרי מתרחק ממוסר ומכל מידה טובה. השוטר תפקידו…" לא לוותר לעצמך…אלא אדרבא- להיות פעיל במניעה.
יש כאן עולם פנימי נרחב יותר מעולמו של השופט- שהוא דרך כלל חשיבה רגעית…
השוטר " עולמו" אחר הנפילה – במעשה התיקון, כיוון ומעש התיקון יש בו עשייה מרובה- והרי השוטר – איש מעשה – ומופקד על דברי " עשייה"- כיוון ואת ההעברה- עושים בפועל, אך גם ובעיקר לפני " הנפילה" במניעת העברה. כאן צריך פיתוח של כוחות נפש פנימיים מאוד – יציבים- ופעילים. כמו כן – מודעות. בתחבולות תעשה לך מלחמה. עולמו הפנימי של השוטר – מסתייע רבות בחשיבת " השופט"- שפעמים מתחיל ומסיתו בחשיבה עקלקלה… בדוק את הלב, היינו את הרצון…על חשיבתו העקלקלה של השופט נכתב בפרשתנו זו…. ט"ז\י"ט\כ…." לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תקח שוחד כי השחד יעוור עיני חכמיםויסלף דברי צדיקים( כ) צדק צדק תרדף…" האיסור על השופט מצוין דווקא- שלא לקבל " שוחד" רצון הלב. יוצא שיש לאדם לעזרו שני עוזרים- השופט והשוטר. נראה שללא אחד מהם – אי אפשר וחייבים לעמוד יחד כנגד " המח והלב".
כתב רשי: "כי השחד יעוור " (כתובות ק"ה) …"משקבל שוחד ממנו , אי אפשר שלא יטה את לבבו אצלו- להפך בזכותו…" עכ"ל.
רש"י בדבר קדשו דיבר על " הטיית הלב"… הרי השופט – עיקר התמודדותו – מול הלב. ממנו יקבל ואתו ילחם … כמו כן כתב הרב אלחנן וסרמן" השם יקום דמו בקובץ פרשיות" בפרשה זו וזה לשון קדשו…" העידה תורה כי " השוחד יעוור עיני חכמים" ודבר זה נכתב גם על גדולים שבגדולים… וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לאנשים דלי ערך כמונו , אשר הרצון יטה את השכל לכל אשר יחפוץ… עכ"ל. ובהמשך כתב…" שיעור שוחד על פי דין תורה הוא בשווה פרוטה , כמו גזל וריבית…והלא תעשה הזה נאמרה על כל אדם. וגם החכם מכל אדם וצדיק כמשה רבנו עליו השלום… אם יצויר שייקח שוחד פרוטה, יתעוור עיני שיכלו ולא יוכל לדון דין צדק. ובהשקפה ראשונה הוא דבר תחמה…אבל התורה העידה לנו שכן הוא ועדות השם נאמנה. ועל כן צריך לומר שהוא חוק- כי הרצוןישפיע על השכל...כי בדבר שאדם משוחד- לא יוכל להכיר את האמת , אם היא נגד רצונותיו- והוא כמו שיכור לדבר זה. ואף החכם היותר גדול לא תעמוד לו חכמתו בשעה שהוא שיכור. עכ"ל.
השוטר עבודתו- מול " החושים" המתלחשים כנאמר בווידוי ראש השנה. הרי החושים קרובים מאוד אל עולם המעשה.
כתב בעל " ארחות צדיקים" בהקדמתו המופלאה…" חמישה כחות יש באדם: האחד ההוא כח השמיעה ,השני הוא כח הראות, השלישי הוא כח ריח, הרביעיהוא כח הטעם, החמישי הוא כח המישוש, שאדם מרגיש שהוא ממשש בדבר. חמישה כוחות הללו כלם מעשה האדם ואין פעולה נעשית בלא אחד מחמשת הכוחות והלב פועל על ידיהם. כי חמישה כוחות האלו מביאים ללב כל עניין וכל מחשבה ומעשה נמשכת אחריהם. הלב- יש בו דעות רבות כגון: הגאווה והענווה , הזיכרון והשכחה , היגון והשמחה , הבושת והעזות וכאלו יש עוד רבות. וכל אלו הדעות מתחזקות מן חמשת הכוחות . כי הסומא לא יוכל להתגאות כאילו היה רואה… עכ"ל. עד כאן בדברם אלי – הלב עיקר לשופט ועיקר לשוטר – על פיו יקום דבר. התורה חילקה לשניים על מנת לתת לנו התחלה של סדר בתוך עולמות הלב ורעיוניו – כי רבים הם – וכל אחד לדרכו. אך אלו הם ב- כוחות עיקריים היכולים לקדם כל אחד מאתנו- ומשכנם בלב. עוד אפשר ללמוד וללמד על הקשר הפנימי של הלב עם כל אחד מהחלקים. הקשר הלבבי עם המח- נקרא – שופט. הקשר של הלב עם החושים- נקרא שוטר- כאן יש מניעות ומעצורים וקנסות של שוטר- הרי …" אסור ליראות כל דבר- זה משחית את השופט… אסור לדבר כל דבר… גם זה מסלף רעיון השופט… אסור לאכול כל דבר- זה מטמטם את הלב עצמו. נמצא שעיקר מעשיו של השוטר – משפיעים במאוד על " השופט" – כיוון ומה שראיתי תועבה " רח"ל – לא ישכח במהרה וכן על זו הדרך. עולה שאם השוטר" מושחת" אין סיכוי לשופט לשפוט משפט צדק. אם כן נשאל מדוע לא הזהירה התורה בשוחד גם על " השוטר" ובחרה לצוות רק את השופט? כמו שלמדנו הרי הקודם הוא השופט שרק אם הוא אינו נכון אז- לכלי הפעולה – החושים – והמעשה יש יד בדבר – אך לא לפני. לכן נראה שעיקר האזהרה- היא על כולם – אך יותר על השופט- שעל פיו יישק דבר. חייב להיות דיבור פנימי בין השופט לשוטר- ללא דיבור פנימי- אין שיתוף בתפקידים. לא יכול להיות שהשוטר יביא " תמונות" לא טובות לשופט- וזה יישאר אדיש. או שילך אתו בדרכו – ואז שניהם יחד- או שיאמר לו דעתו – עזיבת החטא- ופעולות " תשובה". יוצא איפא שהשופט דווקא יפעל כהלכה על ידי תשדורות – לא טובות – מהשוטר- כאן הוא צריך לפעולה עבודת השוטר – קשה במובן מסוים- כיוון והוא קרוב יותר אל כלי המעשה- ובוודאי יכול להיות מושפע.
דברי חכמה ומוסר חדרי כליות ולב של " המכתב מאליהו" לרב דסלר. חלק-ב עמוד 36.
…" אין בכח השכל כשלעצמו להורות לאדם את דרך האמת, כי הולך הוא תמיד אחרי בחירת הלב.
מי שליבו בוחר באמת, גם דעת שיכלו ישרה ומעשיו הולכים בדרכים המוסכמותמלבו ושיכלו. ואם לבו דבק בתאוות למיניהם הולך גם שיכלו אחריהן… אבל האדם יחשוב שראוי לו לסמוך על משפטי שיכלו – והוא מכנה" כאמת"- כל מה שיחליט עליו שיכלו. והטעם לזה, כי האדם מבחין ברצון ליבו- לומר …." כך אני רוצה…"ועוד הוא מבחין ,שגם שיכלו שופט " במקרה"- שהדברים שהוא חומד הנם כשרים וישרים, אבל אין הוא מבחין בקשר שביניהם ואינו מרגיש בעצה שיעץ ליבו- לשכלו לנקוט דווקא בדרך זו. נקודה זו הוא חייב להסתיר מעיני עצמו, פן תשמש " פירכא" לבניני השכל ויירא שקרן בעיני עצמו. מפני זה מצאנו בלשון הכתוב, שכח העצה נתייחס אל הכליות- כי גם הן " מוסתרות" אי שם בחלל הגוף ובדרך כלל לא תזכרנה ולא תפקדנה ועל כן תשמשנה תמיד סמל לשורשיהם הנסתרים של המעשים.וזהו מה שאמרו חז"ל( ילקוט ירמיה רצ"ו)…." אני "ה" חוקר לב ובוחן כליות….". למה מזכיר הוא את הלב והכליות שמכל שאר האיברים? אלא- העיניים הולכים אחר הלב והאוזניים הולכים אחר הלב ורמ"ח איברים הולכים אחר הלב. ולפי שהכליות יועצות אחר הלב והלב גומר, לפיכך אינו מזכיר אלא אותן. הלב גומר- פירוש להכריע למעשה. והכליות יועצות אחר הלב- פירוש, אחר שכבר היה רצון בלב. עכ"ל.
אחר דברים מחכימים ראיתי לחשוב שאולי " השופט והשוטר" הן שתי הכליות – היועצות אל הלב המעביר אל המוח- המייצר את " הדעה" והתירוץ. עולה שבכל זאת הכליות קשורות גם הן במוח אך על ידי "מעבר"בלב. עוד מצאתי בכליות ועניינם במסכת ברכות דף ס"א \א- למטה…" תנו רבנן שתי כליות יש בו באדם, אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו דכתיב…." לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו…"( קהלת י). תנו רבנן כליות – יועצות, לב- מבין, לשון – מחתך, פה- גומר, ושט- מכניס ומוציא כל מיני מאכל, קנה- מוציא קול, ריאה- שואבת כל מיני משקין, כבד- כועס, מרה- זורקת בו טיפה ומניחתו, טחול- שוחק, קורקבן טוחן, קיבה – ישנה , אף- ניעור, …. עכ"ל.
רש"י: כליות יועצות: את הלב…עשה כן. והלב מבין: מה יש לולעשות- אם ישמע לעצת הכליות אם לאו. ומניין שהכליות יועצות?שנאמר-תהילים ט"ז…."אברך את " ה" אשר יעצני, אף לילות יסרוני כליותיי. ומניין שהלב מבין? שנאמר- ישעיהו…"ולבבו יבין…"
מהרש"א: הכליות יועצי הלב , אם לטוב אם לרע.ועל כן הםשניים.משום שכל האברים דחשיב בסמוך אין בהם לא אחד( למעט הראות– הוספהשל הכותב) חוץ מב כליות ועל כן אמר שנבראו להיות יועצי הלב…. ועל כן הם שניים. אחד לטוב ואחד לרעה… לב חכם לימינו- על ב יועצי הלב ….בכל לבבך-אלא על ב יועצי הלב שהן ב כליות. עכ"ל.
ומדוע לא יהיו הריאות יועצות? שגם הן שתיים? אלא שהן עסוקות כל הזמן – ואין זמנן לתת עצה. ועוד תירוץ נבין בדברי " המכתב מאליהו" שהבאנו לעי"ל…" שהן בתוככי הגוף…" במקום סתר ומשם נוח יותר לתת עצה- כיוון והן בסתר. מובן. תהלים ט"ז-ז…"אברך את "ה" אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי…"
אבן עזרא: ….כליותי- רמז לכוחי התולדה שהם בסתר כמו הכליות…" עכ"ל.
רד"ק:…" בכל יום יסרוני כליותי- שלא אעזוב זה הדרך אלא אחזיק בה בכל כוחי. ואמר " לילות" – כי בלילה יהיה לב האדם פנוי. ואמר " כליותי" כי הם היועצות. עכ"ל.
יש בפרשה פסוק נוסף המעיד גם הוא על המחשבה הפנימית בלב האדם יש לעיין גם בו.
דברים –י"ט\י"א…" וכי יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהונפש ומת …"
רש"י:ועל ידי שנאתו הוא בא " לארוב לו" . מכאן אמרו…" עבר אדם על מצווה קלה , סופו לעבור על מצווה חמורה . לפי שעבר על " לא תשנא" סופו לבוא לידי שפיכות דמים. לפיכך נאמר" כי יהיה איש שונא לרעהו "… שהיה לו לכתוב " וכי יקום איש וארב לרעהו והכהו נפש…" עכ"ל.
ספר חינוך.
שורש המצווה ידוע.כי שנאת הלב גורמת רעות גדולות בין בני אדם להיות תמיד חרב- איש באחיו ואיש ברעהו והוא סיבה לכל המסירות הנעשות בין אנשים והיא המידה הפחותה והנמאסה תכלית המיאוס בעיני כל בעל שכל…" עכ"ל.
" מכתב מאליהו".
…" הכועס- משבר כלים של עצמו– כתחליף לרצונו לשבר כלי אויבו ומה גם כתחליף לרצחו נפש. ואם ראינו שהמשבר כלי עצמו במרץ רב וכעס פנימי – משביע על ידי זה את יצרו – מה היה סיפוקו אילו הצליח לשבר כלי אויבו? וכל שכן אילו הצליח להכותו ממש? … הרי קל וחומר הוא – אם בתחליף נהנה כל כך , קל וחומר אילו היה מוציא לפועל את כעסו… הן אמרו אנשי החכמה-כי כל השנאה שבעולם אינה אלא תחליףלשנאת המצפון, אשר ישנא האדם את עצמו מפני רוע מעשיו. אם כן הדברים קל וחומר- אם כל השנאה והקנאה וההיזקים והחבלות והחורבנות שבעולם, אינם אלא מצד התחליף – אם כן כמה גדול ההשנאה המחריבה שיש בליבו ובמצפונו ( של האדם- תוספת של הכותב) על עצם העוון והחטא – שהוא מקור לכל " התחליפים…" עכ"ל.
הרי רואים את עומק פשטות וירידת התורה אל נפשו של האדם. ורק בוראו יכול לדעת אשר בליבו…" ישים ארבו…" ויכהו נ פש.
ומלמדת התורה שלכל עברה יש צד אחד- שורש שלה בנפש וברצון לעבור. ומצד שני – הדבר נירשם- היטב בפעולות ההמשך- כיוון ואין " עצירה" אלא להיפך " יש התמלאות" של יצרים ומחשבות ממחשבות שונות – בלב. וכנגדן עליינו להציב את השופט והשוטר- אשר יבואו הם גם הם –ביום המשפט והתוכחה- ויפתח בית הדין את הלב ומחשבותיו לפרוסות דקות דקות אשר יספרו בדיוק נמרץ את המתרחש- והנרשם שם.
נתנאל בן אהרון.