מושגים: רצון השם. מחשבת עם ישראל. העזר האלוהי יחול לפי ההכנה. לבב פרעה. ידיעת השם אינה מכריחה הבחירה. מחשבה ומעשה.

שמות י"ג פסוק י"ז .." ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה …"

י"ח…" ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף…"

רש"י:כי קרוב– ונח לשוב באותה הדרך למצרים…

מלחמה– אם היו הלכים דרך ישר היו חוזרים … אם הוליכם בפשוט על אחת כמה וכמה…"

שאלו המפרשים שהרי אם היו נכנסים בדרך הקצרה לא היו חיל פרעה ופרשיו טובעים בים ומעמד הר סיני במדבר סיני… ולא הזכיר הפסוק מאום מדברים אלו , אלא רק את מחשבת העם . והיינו יכולים לחשוב כי השם חפץ בהטבעת פרעה וחיילו וכן מסב את העם וזה אינו מוזכר בפסוק אלא רק רצון העם ולא רצון השם.

וכתב האבן עזרא…" וידענו כי השם יודע העתידות בלי ספק וידע שינחמו אם יוליכם דרך ארץ פלישתים …." עכ"ל.

רב פנינים( מסביר באופן שונה)…"… וישראל לא היו למודים בכך( במלחמה) … ובהיותם בדרך קרוב למצרים ישובו שמה ויתמכרו לעבדים ושפחות. … והוא יתברך היה חפץ לקרוע את  הים לפני ישראל ולהטביע בו המצרים ולכן הוצרך להוליך את ישראל דרך המדבר לעשות את מעשהו בים סוף שהיה בדרך ההוא… זאת הייתה הסיבה התכליתית להסבם דרך המדבר בעבור ים סוף…" עכ"ל.

ספורנו:אף על פי שהכוונה האלוהית להוליך את ישראל להר סינילקבל תורה ומשם לארץ ישראל… מכל מקום הכוונה עתה להוליכם לים סוף… להטביע שם את פרעה וחיילו . עכ"ל.

 

התורה אינה כותבת את טביעת פרעה וחיילו כסיבה עיקרית להסיבת העם דרך המדבר אלא הסיבה העיקרית היא …, פן ינחם העם…"

אפשר לחשוב כאן יחד כמה מחשבות בנושא השגחת השם יתברך על עם ישראל.

הדבר הקובע למעשה השם הוא עם ישראל צרכיו ובעיקר מחשבתו. טביעת פרעה וחיילו בים הוא דבר טפל להנהגת עם ישראל אשר מתבטאת בפסוק…" ויסב אלהים את העם…" בגלל פעולה זו יטבעו פרעה וחיילו – והוא כתוצאה של השגחת השם על העם…" פן ינחם העם…,.

יוצא בברור שהעיקר הוא הסיבת העם ודאגת השם לעם ישראל – ונקמת השם בפרעה היא פועל יוצא של השגחת השם על עם ישראל ולא נקמה העומדת בפני  עצמה. ובתוך זה הרעיון נראה שצריך מחשבה משהוא של העם על מנת שתבוא השגחת השם על העם ואולי כאן מחשבה היא כמעשה וצריך לעיין בסוגיא זו . האם בדרגת העם מחשבה היא כמעשה? וראינו בדומה בנס חנוכה שזימן השם כד שמן קטן וממנו עשה את הנס הגדול- בבחינת השם עושה ניסים על משהוא שקיים. וכאן אפילו המחשבה של העם אינה טובה אך כיוון והיא מחשבה תמימה של עבדים משוחררים ולא של פורקי עול הרי מצרפה השם למעשה ונחשבת כמחשבה טובה. ואולי זו התשובה לשאלה ששאלנו לעי"ל. עוד בנושא שעיקר מעשה עם ישראל ראינו בחז"ל ששואלים המלאכים לקדוש ברוך הוא מתי ראש השנה ( בשנה מעוברת) ועונה להם לכו וראו מתי ישראל עושים ראש השנה והוא הזמן הנכון.

 מלב"ים:…" העזר האלוהי לא יחול רק כפי ההכנה. ושיתגבר ישראל על עמים גיבורים על ידי עזר אלהי צריך ב דברים. א)הכנה טבעית. לב אמיץ ורוח גבוה… ועל הכנה זאת תחול השפע האלוהי. ב) הכנה על ידי זכות וכישרון… שיהיו מלאים אמונה וביטחון בשם. ..והם היו חסרים שתי אלה כי ליבם היה מלא פחד ומורא כדרך העבדים…

וגם על פי דברי המלב"ים שהיו חסרים בליבם עשה השם עימם חסד בהשגחתו אותם כמו שהסברנו וכל עניין פרעה וחיילו הוא נגזר מהשגחת השם על עם ישראל. ואולי לכן משתמשת התורה במלה " ויסב" שכתב אבן עזרא שהוא שורש ס.ב.ב. ומראה על השגחה סביב הדבר. או שכמו רומזת התורה על הסיבה של ליל הסדר שהיא השענות בני חורין על צד שמאל ורומז שזו באמת אינה הנהגה ישרה על פי דין אלא בהסיבה כמו יש נטייה בדבר. כיוון ואמרו מלאכי השרת אלו עובדי ע"ז … והרי לא היו לעם הרבה זכויות כידוע. אולי נלמד שהשגחת השם אותנו אינה תלויה בזכויות עם ישראל אלא כמו שלמדנו כאן תלויה במעשה. ודווקא השגחה זקוקה להיווצר במקום בו אין זכויות.

י"ד פסוק ה…"ויהפך לבב פרעה ועבדיו… מה זאת עשינו…"

כאן כתבה התורה " לבב" ולא לב כמו עד עכשיו" כבד לב פרעה…" כי אני הכבדתי את ליבו…"

שואלים אם הכביד את ליבו ולקח ממנו את בחירתו מדוע מענישו?

כאן התשובה.

מלת " לבב" היא במו …" בכל לבבך…." בשני יצרייך . כאן חזר ליבו של פרעה להיות לב בעל שני יצרים . זה קרה לאחר שעם ישראל יצא. אם כן ועכשיו יש לו גם יצר טוב ובחירה והרי מחליט לרדוף יוצא שמגלה דעתו למפרעה שגם ללא הכבדת הלב על ידי השם יתברך לא היה מסכים לשלחם. זה על פי דברי הרב

אלחנן וסרמן השי"ד.

חלק ב':

נשאל כאן דווקא בפרשה זו מדוע לא מוזכר ואפילו ברמז עניין תפילה ביוסףהצדיק…"

שמות יד פסוק ט"ו…"ויאמר ה אל משה מה תצעק אלי  דבר מאל בני ישראלויסעו…"

רש"י…"למדנו שהיה משה עומד ומתפלל. אמר לו הקב"ה לא עת להאריך בתפילה שישראל נתונים בצרה… עכ"ל.

בעה"ט…" כי עת לקצר ועת להאריך. אבל עתה אין עת תפילה כלל, אלא דבר אל בני ישראל ויסעו…" עכ"ל.

ותמוהה בעיני שלא זמן תפילה ומה פירושו?

וכתב בפירוש על בעל הטורים…" שהם יקר" לרב יעקב קאפל רייניץ…" ובים סוף שהיה הים לפניהם ומצרים לאחריהם ,אין עת תפילה כלל ,אלא יש לנסוע מתוך בטחון בקב"ה והישועה בוא תבוא…" עכ"ל וכן כתב המלב"ים…"מה תצעק…אינך צריך לתפילה  כי הנס והתשועה ערוכה ושמורה , רק שצריך לישראל זכות- כי מדת הדין מקטרג…דבר אל בני ישראל ויסעו- שיסעו אל תוך הים שבזה יראו אמונתם וביטחונם בשם ובזכות זה אנוסס  נס להתנוסס…" עכ"ל.

עכשיו מובן מדוע לא מספרת התורה ולו ברמז על תפילת יוסף- כיוון ויוסף זכה כל הזמן להנהגה ניסית- ובהנהגה כזו אין תפילה מועלת. ויותר שהרי המתפלל מתפלל על חסרונו ויוסף היה כל כך דבוק בהשגחה עליונה שלא הרגיש חסר כלל. וכתב המהר"ל מובא במכתב מאליהו לרב דסלר…"…שהיה יעקב נבדל במעלתו מכל בני אדם ובשביל כך מבקש אחיו להרגו…כי בשביל שהיה ליעקב וליוסף מעלה אלוקית נבדל מהם( מאחרים)…כמו שיעקב נבדל מעשו כך יוסף נבדל מאחיו במלכות…" עכ"ל. מה שלנו הוא הסתר ליוסף משמש כגילוי מוחלט- ולכן אמר לאחיו …" אתם חשבתם לרעה ה חשבה לטובה…" זו ראיית יוסף. אם כן אפשר גם להבין מדוע נענש כיוון  וביקש משר המשקים שידבר עבורו אצל פרעה. יש את עצם הבקשה – שלדרגת דבקותו של יוסף אינה מתאימה ולכן אם כבר מדבר ומבקש ומכיר בחסרונו היה צריך להתפלל ולבקש מהשם ולא משר המשקים ולכן נענש בשנתיים נוספות.

שמות י"ג פסוק י"ז…"ולא חם אלהים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמראלהים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה…"

 

רש"י:" פן ינחם- יחשבו מחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב.."

גור אריה(למהר"ל מפראג)…" ואם תאמר מי איכא ספיקא קמיה  שמיא שאמר" פן ינחם העם…"יש לומר דאף על גב דודאי הכל גלוי לפני הקב"ה דבר זה שהוא ההליכה בדרך הפשוטה אינו אלא ספק מצד עצמו… דבר זה להוליך אותם בפשוטה יכול להביא ישראל שיחזרו למצרים. ואין הכתוב מדבר היאך הוא גלוי לפניו…אבל הכתוב מדבר כי דבר זה להוליך אותם בפשוטו אין זה רק אפשרות שיחזרו למצריםואין הכתוב מדבר בידיעתו, שוודאי השם יתברך יודע מה שיעשו." עכ"ל.

ונחשוב בדברי קודש המהר"ל  שהרי מסביר שהספק הוא מבחינת הדרך עצמה.  כמו שאם ילכו בדרך הקצר אז מבחינת דרך זו מסוגלת יותר להתעוררות ספק בלב ישראל וירצו לתת ראש לחזור מצרימה- כך הוא מסביר את רש"י.  מנסה ללמוד מדבריהם שדרך קצרה אינה מועילה כלל אלא להיפך- אולי אפילו בכל נושא. שאומרת הגמרא …, "יש קצרה שהיא ארוכה וארוכה שהיא קצרה"- והדברים עמוקים. על כך נשאל על מנת ללמוד  … מדוע לא מוליכם השם יתברך בדרך הקצרה? ובהתעוררות הספק וכו' . אז יעשה נס נוסף אפילו ללא ידיעת העם ויכרית הפלישתים הבאים למלחמה?. שהרי עכשיו עומד לקרוע להם את הים ובוודאי נס הקריעה של הים גדול יותר מנס קטן של מחיקת המלחמה של פלישתים בדרך הקצרה. כמו שראינו שעשה להם ניסים במעבר נחלי ארנון ובכלל עם ישראל לא ידע אלא רק לאחר מעשה. במדברכ"א( פרשת חקת) פסוק י"ד…"ואת והב בסופה ואת הנחלים ארנון… ואשד הנחלים אשר נטה…" ומספר רש"י שהאמוריים היו נחבאים בנקיקים להשליך על עם ישראל העובר למטה סלעים גדולים. ועשה השם נס וחיבר ב הרים זה מול זה ונמחצו האמוריים. וכל זאת ראו ב מצורעים ההולכים בסוף המחנה ושמותיהם והב, וסופה…, עכ"ל. הרי הוכחה שעושה השם ניסים לעם ישראל ואפילו ללא ידיעתם- אם כן חזקה השאלה כאן …" מדוע לא יעשה נס ללא ידיעתם ויכרית הפלישתים ויכנסו ישראל לארץ כנען בדרך הקצר?

נתחיל ונחשוב שאין אדם יכול להבין דרכי השם יתברך ואנו כאן רק מנסים ללמוד הנהגתו הקדושה והמיוחדת על עם ישראל והכל דרך לימוד.

ומחשבה ראשונה היא שעדיין לא הושלמו התנאים לחזרת עם ישראל לארצו …" כי לא שלם עוון האמורי.." עדיין לא הגיע הזמן המתאים.

דבר שני כתבו המפרשים שרצה להטביע פרעה וחילו ולכן לא הסב בדרך הקצר. והביא פירוש זה לכאן – אחר מה שהוספנו ואחר מה שפירש מהר"ל.- הוסף לכך שהדרך הקצרה הייתה מסוגלת לערער ביטחונם בשם. ובהצטרף ב סיבות אלו רצון השם וידיעתו על מה שיהיה בדרך הקצר אז החליט להסב בדרך הארוך.

השם הרי חפץ בליבם של ישראל…" רחמנא ליבא בעי…" וכיוון וידע כדברי רש"י הרומז על שאין ליבם חזק מספיק באמונה…, ויתנו לב לחזור…" הרי מה יועיל הנס של הכנעת הפלישתים? וכניסה מהירה לארץ? הרי זה ייתן תוצאה הפוכה ולא טובה. אם כן הדרך הארוך טוב יותר מכל הבחינות.. ואפשר להוסיף הרי מסב אותם דרך ים סוף וזה הדרך הארוך – ובאו בטענה.."  פרק י"ד פסוק י"א…" המבלי אין קברים במצרים… מה זאת עשית לנו…חדל ממנוונעבדה את מצרים…הינה אין ליבם נח לעמוד בניסיון הביטחון וכל שכן בדרך הקצר. ואולי לכן מקדים השם לומר למשה בפסוק בתחילת פרק י"ד…"דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירות…." רש"י…וישבו- לאחוריהם לצד מצרים…. כדי להטעות את פרעה….עכ"ל.

הרי אמר להם בתחילה לעשות מעשה הפוך מן ההיגיון אלא לחזור ולהתייצב מול פרעה וחילו ולא לברוח אלא להתייצב מולו. וזה הפוך מן ההיגיון הרגיל. ונקט לשון " ישובו" שהיא רמז על חזרת העם בתשובה והתייצבות מול היצר וחיילותיו – והוא שורש התשובה. ובזאת חפץ השם- וידוע לפניו כיוון ובקצרה יש ספק הביאן לכאן. ואל תקשה מהפסוק שהבאנו שהתלוננו על הים " המבלי קברים. "אמרו זאת רק לאחר שכן התייצבו מול פרעה הפוך מן ההיגיון והוא שלה ראשון בתשובתם והתקרבותם לאמונה המושרשת.

בברכה

נתנאל בו אהרון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *