דברים כ"ב-ח…"כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולאתשים דמיםבביתך כי יפל הנפל ממנו.."
רש"י: …כי יפל הנפל- ראוי זה ליפול. ואף על פי כן לא תתגלגל מיתתו על ידך. שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. עכ"ל.
המובן לי כרגע מדברי רש"י שנגזר על אותו האדם שיפול, שכן כתב…" "ראוי זה ליפול…" והרי כולנו ראויים או מסוגלים ליפול… אומר רשי" או מובן מדבריו שזו גזירה- והאדם לא ייפול אם לא נגזר עליו קודם לכן. דבר שני … שאם לא תשים מעקה במקום הצריך לו – אזי יכולה מיתתו של זה לבוא דווקא על ידך – כיוון ואין מעקה בביתך. דבר שלישי הוא …" שמגלגלין זכות" ותמיד עדיף להיות בצד זה מאשר בצד…" חובה על ידי חייב…"או שזה הסבר לקודם- שלא תבוא מיתתו על ידך כיוון ואתה " זכאי" בכך ששמת מעקה.
דבר נוסף . ואם לא קיים אדם מצווה זו ולא שם מעקה בשוגג ובא אליו ההוא שנגזר עליו ליפול … ונפל ומת. הרי נפל ומת בגזרת שמים וגם במקרה שהיה שם מעקה- גם נופל היה…. אם כן – מדוע לחייב אותו שלא שם מעקה?
כן כתב " בחומש רב פנינים בביאור המצווה…"כי ייפול הנופל ממנו… רצה לומר אותו שראוי ליפול תבוא לו הנפילה ממנו ומעצמו ולא באמצעותך ואתה לא תהייה כלי זעמו של הקב"ה…כי הראוי ליפול ייפול אפילו מן המעקה ואין המעקה מצלת כי אם את הבלתי ראוי ליפול…עכ"ל
כן כתב רבנו בחיי וזהה לשונו… " ראוי היה ליפול מששת ימי בראשית, (מקור- מסכת שבת דף ל"ב עמוד א) אבל אתה לא תגרום שתהה מיתתו על ידך … כי כל הנבראים כולם נבראו בחפצם ורצונם והקב"ה הודיעם בראשית הבריאה כל ענייניהם כולם וכל המקרים העתידיים … וכן הודיעם ימי חייהם ומיתתם היאך תהייה …והכל רצו וקיבלו. ועל זה אמרו חז"ל " ראוי היה ליפול מששת ימי בראשית…" עכ"ל. עולה מדבריהם שכאשר לא שמתי מעקה ונפל הנופל ממנו – הרי נהייתי כלי לזעמו של השם ובכך אני חייב, ולא על נפילתו של זה וזה שכתב רש"י… עדיף להיות זכאי ולא חייב.
יתר ביאור כתב" ככלי יקר"…
…" שלא תאמר וכי המעקה מבטלת הגזירה כאשר זה ראוי ליפול? על כן אמר שאין הדבר כן- כי אתה לא תשים דמים בביתך , כי מי שדמיו בו- וראוי ליפול למה יהיה זה בביתך? ומכל מקום –הראוי ליפול לא ינצל עלידי המעקה …" כי יפול הנופל ממנו…" מנפשיה נפיל- אפילו במקום מישור . אבל אם לא תעשה מעקה אז ייפול ממך ולא ממנו – מעצמו. והשם רצה שהוא עצמו – יפיל את עצמו כי מידו הייתה זאת לו…ואין המעקה מצלת כי אם הבלתי ראוי ליפול. עכ"ל.
הוסיף הרב בדברי קדשו- שעצם זה שיש מעקה בביתי והאדם שניגזר עליו נמצא גם הוא כאן- אין המעקה מבטל הגזירה- שלא יפול – אלא אותו אחד יכול ליפול גם כשיש לי מעקה אלא הוא יגרום זאת לעצמו – כמו שיטפס על המעקה או יעמוד עליו בסכנה … וזה הוא רצון השם – שהוא יגרום לעצמו – ולא חוסר במעקה יגרום לו- וזה אני גרמתי. הרי לנו שיעור בפרטי השגחת השם יתברך בנו. שהגזירה אמת והשתדלות – שקר.. אך כיוון ואנו יצורי אנוש בעלי בחירה – נתן לנו ההוא יתברך גדר וסייג ועשייה משהו – לאחוז בה על מנת שיחד עם עשייתנו הקטנה תצא לפועל השגחתו הגדולה- בפרטי הפרטים.
הבנה נוספת מוסיף " האלשייך הקדוש" להבנת הרש"י…" מגלגלין זכות על ידי זכאי … ועל ידי חייב…" זה לשונו…
…." שמא תאמר…אם הוא היה בדין ליפול ולמות- מה לי ולצרה? כי לא תעדר ממנו מיתה על כל פנים. לזה סמך ואמר…" לא תזרע כרמך כלאיים. לומר הינה הכרם בעצמו טוב וכשר וכן התבואה עצמה – טובה. ובהתחברם – יודע אלהים כי זה מזיק את זה וזה את זה…כי אל דעות השם ויודע איך הוא. כן הדבר הזה. כי אפשר שאין עוון האיש מספיק למות בו- אם היה על גג איש זכאי- כי לא ייפול ממנו. אך בהיות על בית איש חייב תתחבר טומאת החוטא ההוא עם טומאת האיש החייב –הבעל הבית ותתמלא סאת "הנופל, ההוא- עד עוונו ליפול – וימות. מה שאין כן על ידי זכאי. נמצאת אתה משים דמים בביתך- שהם " מעט" שהיה חסר למלא מדתו ליפול ולהיות דמים – הושלם בהיותו ברשותך. נמצאת כי מקרה כלאי הכרם יקרך- שחיבורם – יזיק את שניהם…ועתה בהתחברו עמך- כי אתה חייב- כי אין מגלגלין חובה רק על ידי חייב- חובתך תסייע בנזקו ונוסף גם זה על אשמותיך… עכ"ל.
עיקר דבריו הוא כמה עליינו להישמר ולהישאר בגדר." זכאים" ועל ידי כך " לסייע" ולהציל ממש את הסביבה כולה. שזכאות האיש מגנה ומצלה גם על הבאים לביתו- וזה חידוש גדול- שאין היזק יכול לבוא על ידו- של הזכאי- כל עוד אני " ברשותו- בחצירו …". צריך עיון אם אפשר לצרף מעלה זו בתפילה בקבר הצדיק.
באופן שונה המצריך יישוב כתב בקצרה" משכיל לדוד" וזה לשונו…." ואפילו לא יהיה לו עוונות אחרות, אם לא עשית מעקה , בהה סגי- לשתתגלגל חובה זו על ידך- שבזה נעשית חייב , שעברת על מצוות עשה. עד כאן לשונו.
אפשר ליישב דעתו עם מה שכתב לפניו " האלשייך הקדוש" שהדברים יכולים לעלות בקנה אחד כדברי " האלשייך". שגדר החיוב החל על אותו אחד הוא – שמספיק לצרף את " החיוב שלך"- בביטול מצוות עשה לחיוב שיש כבר עליו- ועל ידי כך ייפול ממך- כיוון ולא עשית מעקה- וביטלת מצווה- ועל כן נהיית כלי לזעמו של השם כאמור למעלה.
באור שונה מוסיף " ספר החינוך".
…" משורשי המצווה . לפי שעם היות השם ברוך הוא משגיח בפרטי בני אדם ויודע כל מעשיהם וכל אשר יקרה להם לטוב או רע בגזירתוובמצוותו, לפי זכותם או חיובם, כעניין שיאמרו חז"ל…" אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה. אף על פי כן צריך האדם לשמור עצמו מם המקרים הנהוגים בעולם. כי האל ברא עולמו ובנאו על יסודות עמודי הטבע… וכמו כן יחייב הטבע שאם ייפול האדם מראש הגג הגבוה לארץ – שימות… ואחר שהאל שיעבד גוף האדם לטבע, כי כן חייבה חכמתו- מצד שהוא בעל חומר(האדם) צווהו – לשמור מן המקרה. כי הטבע שהוא מסור בידו- יעשה פעולתן עליו…אמנם יהיו קצת מבני אדם אשר המלך חפץ ביקרם לרוב חסידותם ודבקות נפשם בדרכיו ברוך הוא … כמו האבות…דניאל… חנניה מישאל ועזריה…שמסר האל הטבע בידיהם…על כן תצוונו התורה לשמור משכנותינו ומקומותינו לבל יקרנו מוות בפשיעותינו- ולא נסכן נפשותינו על סמך הנס…כי גם בהילחם ישראל מלחמת צווה – על פי השם- היו עורכים מלחמתם ומזיינים עצמן ועושים כל עניינם כאלו יסמכו בדרכי הטבע לגמרי… עכ"ל.
הנה " החינוך" רואה מצווה זו בעיקר על דרך שמירת הנפש הרגילה והליכה בדרכי הטבע ושמירת הנפש המחויבת על כל אחד. גם הוא פותח בידיעת השגחת השם על ברואיו ובגזרותיו הטובות. ואף על פי שהכל ידוע " למעלה" על האדם חובה לשמור עצמו מהיזק.
ראיתי להוסיףבעניין ,הגזירה".
"גור אריה" למהר"ל מפראג.
הפסוק בפרשת נח. בראשית ו \י"ג…"ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר באלפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ…"
רש"י: כי מלא הארץ חמס…לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל…
" גור אריה: והשם יתברך כאשר גוזר גזירה ,אינו ממהר להביא אותה – שהוא חס על העולם, ואין הגזירה נחתמת להביא הדין… ועוד יש בזה דבר נפלא מאוד מאוד . כי כל גזירה שבאה מן השם יתברך ואינה באה ממידת הדין – מתוחה כל ככך בחוזק- הוא גזירה שאפשר לבטל אותה . וכאשר מידת הדין מתוחה בחוזק- אז הגזירה " נחתם"- ואין להשיב. עכ"ל ובהערות( 150) כתב …"מגילת אסתר-ח\ח…"כי כתב שר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך- אין להשיב…., וכל : מלך" במגילה הוא מלך מלכי המלכים.עכ"ל.
דברי " הגור אריה- בראשית ט"ו-ה…" ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נאהשמימה וספר הכוכבים…"
רש"י: צא מאצטגנינות שלך. שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן. אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן. שרי לא תלד, אבל שרה תלד. אני קורא לכם שם אחר- וישתנה המזל… עכ"ל.
גור אריה:…" עניין זה התבאר בפרק קמא דראש השנה (ט"ז\ב) דקאמר התם…. ד דברים קורעים גזר דינו של אדם ואחד מהם – שינוי השם… ושם בהערות הוסיף( 9\10)…"והם צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה… כי גזר דין יכול להשתנות ב ד דברים אלו, מפני כי אלו הם שינוי גמור המשנה את היסודות. וכאשר " יסוד" נשתנה יש כאן שינוי בגוף הדבר…והוא נעשה איש אחר… כי באדם יש בו ד חלקים. הגוף, הנפש והממון. אמנם הרביעי אשר הוא כולל ככולם… דמיון זה הבית שהוא כולל את החלקים שלו, את אבניו, את עציו ואת עפרו… ושם בית כולל את שלושתם יחד. וכך נקרא על החלקים ביחד שם אדם. והנה כאשר נגזר על האדם " גזר דין" אם משנה אחד מן החלקים – לטוב- כאילו היה אדם אחר – ובטלה הגזירה שנגזר עליו. ושינוי השם כולל את שלושתם-כי השם אשר יקרא בו האדם כולל כל חלקי האדם. עכ"ל.
בראשית ל"ה-א…"ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שםועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך…"
רש"י:…" לפי שאחרת בדרך נענשת ובאה לך זאת מביתך…" עכ"ל.
גור אריה: …" אלאעל ידי שאיחרנדרו הייתה פנקסו מתבקשת …ואילו לא איחר נדרו לא היה הגזירה נעשה עתה ושמא על ידי תפילה ותשובה הייתה הגזירה מתבטלת בין כך ובין כך… עכ"ל. ובהערות (5) כתב…" יעקב אבינו על ידי שאיחר נדרו – נתבקש פנקסו…וכן ר"ן נדרים כ"ב…" שביאר זאת…" פותחים פנקס זכויותיו ןממשמשין במעשיו… ותשובה ותפילה וצדקה מעבירי את רוע הגזירה…" עכ"ל.
ואם נשאל על גזירת משה שלא נכנס לארץ מבאר המהר"ל במקומות שונים- שזו הייתה גזירה של " אין להשיב. כמו שהביא לעי"ל… דבר הנחתם בטבעת המלך…" ולנו אין אלא לקוות ליראות את אליהו בא ומבשר גאולה- ואז תחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים.. אמן כן יהי רצון.
בהמשך לנושא הנלמד בשיעור הקודם ראיתי ל"מכתב מאליהו" שהתייחס בדבריו המחכימים לנבואהשנאמרה לאברהם אבינו בברית בין הבתריםכאשר מודיע "ה" אותו על גלות מצרים. המכתב מאליהו מתייחס בדבריו לפירוש " הרמב"ן בפסוק. בראשית ט"ו\י"ג-י"ד…" ויאמר לאברהם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדוםועינו אתם ארבע מאות שנה (י"ד) וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול…"
לפני שנלמד את דבריו של " המכתב מאליהו" נביא את דעת המפרשים על השאלה המתבקשת…" אם גזר "ה" יתברך על עם ישראל גלות- אם כן מדוע מעניש את העם בו תהה הגלות בפועל? הרי הם הוציאו את גזירתו אל הפועל – ואולי יש לדון על נתינת שכר ולא על עונש…" וגם את הגוי…דן אנכי…" נתחיל בדברי הרמב"ן עליהם מתייחס" המכתב" ונראה עוד מפרשים. בסוף נביא את התייחסות המכתב מאליהו" לדברי הרמב"ן.
רמב"ן.
…" וגם את הגוי אשר יעבדו. וגם- לרבות ד מלכויות, שאף הם כלים על ששעבדו את ישראל… ועל דרך הפשט יאמר… גם את הגוי אשר יעבדו אדון על החמס אשר יעשו להם…והנכון בעיני…אף על פי שאני גזרתי על זרעך… אף על פי כן אשפוט את הגוי… ולא יפטרו בכך שעשו גזירתי….אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה…וכן היה במצרים – שהוסיפו להרעה כי השליכו בניהם ליאור וימררו את חייהם וחשבו למחות את שמם. וזה טעם…" דן אנכי" – שאביא אותם במשפט אם עשו כנגזר עליהם או הוסיפו להרע להם.וזהו מה שאמר יתרו…" בדבר אשר זדו עליהם…"- כי הזדון הוא שהביא עליהם העונש הגדול שאבדם מן העולם…
דעת הרמב"ם – בדברי הרמב"ן.
…"והרב נתן טעם בספר" המדע"( הרמב"ם)…." לפי שלא נגזר על איש ידוע . וכל אותם המריעים לישראל- אילו לא רצה כל אחד מהם- הרשות בידו- לפי שלא נגזר על איש בידוע. (עכ"ל לשון הרמב"ם). ולא נתכנו דבריו אצלי. שאפילו גזר שאחד מכל האומות – יריעה… זכה בדבר מצווה? עכ"ל.
עד כאן מסביר הרמב"ן שמוציאי הגזירה אל הפועל חייבים- על תוספת הרשעות במעשיהם- על תוספת "חמס"- ולא נפטרים בכך שקיימו גזירת הבורא יתברך- שהרי לא כיוונו לכך כלל כנלמד. מלמד הרמב"ן דבר חשוב. שהמשפט בו ידון השם יתברך את גויים בקרוב יהיה האם עשו" כנגזר עליהם" או הוסיפו להרע. מכאן אפשר ללמוד שבכל גזירה היוצאת מאתו יתברך לטובה יש שיעור מדוד ומדויק מה תהייה- ואותו אחד אשר דרכו תצא לפועל אם אדם או עם שלם- ייתן את הדין במדוקדק- האם התקיים כרצון השם – יותר או פחות.
עוד בדבריובדעת הרמב"ם הסובר שלא נגזר היכן או על ידי מי תצא הגזירה – ועל אותם האנשים שתצא דרכם – יש חופש בחירה. ואולי אכוון לדעת רמים וענקים וננסה ללמוד שאולי כיוון הרמב"ם דבריו ליתרו – שכן הצליח להפוך את הקערה על פיה ולבסוף בא והתגייר. מעניין שהרמב"ן עצמו מביא את דברי יתרו…" בדבר אשר זדו עליהם…" ואולי לומד הרמב"ם גם הוא מיתרו אשר כן אחז בנקודת הבחירה. ונראה שצריך ללמוד היטב את דברי יתרו בשיעור בפני עצמו.
המשך דברי הרמב"ן.
…"ודבר ברור הוא כי השלכת בנים ליאור אינה בכלל ועבדום ועינו אותם – אבל היא עקירתם לגמרי . וכן מה שאמרו תחילה…" הבה נתחכמה לו פן ירבה…"איננו בכלל עבדות ועינוי…והוא מה שאמר הכתוב…" וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו .ודע והבן. כי האיש אשר נכתב ונחתם בראש השנה להריגה- לא ינקה הליסטים ההורג אותו- בעבור שעשה מה שנגזר עליו. הוא רשע – בעוונו ימות ודמו מיד הרוצח- יבוקש.
דעה נוספת בדברי הרמב"ן.
…" אבל כאשר תצא הגזירה על פי נביא יש בעושה אותה דינים. כי אם שמע אותם – ורצה לעשות רצון בוראו כנגזר- אין עליו חטא, אבל יש לו זכות בו …עכ"ל.
מלבי"ם.
…" יש הבדל בין" דן" ובין " שופט". שמשפט- בא על גמר הדין, בדבר שמשפטו מבואר ודין בא על שמיעת טענת " בעלי דין" או על עיון שופט וחקירתו בדבר שאין משפטו מבואר- אמר שידון ויחקור על הגוי אשר יעבדו , אם חייבים עונש אם לא….אמנם העינוי שזה נייחס אל המצריים, זה יעשו המצרים מעצמם מרע לבבם. העינוי לא נגזר " מדרך גזירה"- רק השם הודיע העתיד שיעשו זאת בזדון ליבם. והנה על העינוי אין צריך שידון אותם … כי זאת עשו בחמס וברשע ולא שייך על זה לשון " דין". אבל העבדות ,שזה ישראל קיבלו מרצונם- וזה מחוקי הארצות , לתת מס למלך הארץ, זה ידון וידרוש ויחקור על זה- אם היה העבדות כפי חוקי " הארצות" וכפי מה שקבלו ישראל – ברצונם- אין מגיע להם עונש. אבל אם היה העבדות יתר על המידה … זה ידון ויחקור שעל מה שעבדו בהם " יתר על הראוי" – יעניש אותם. עכ"ל.
נראה בדברי המלבי"ם אשר מחדש שידון השם גם על תוספת העינוי וגם על כיצד בצעו את הגזירה עצמה. אם כן יענשו פעמיים- זה חידושו.
עכשיו נבוא ללימוד דברי " המכתב מאליהו" חלק ד" 93-96.
…"והנה הרמב"ן כתב…" ודע והבן , כי האיש שנכתב ונחתם בראש השנה להריגה- לא ינקה הליסטים ההרג אותו , בעבור שעשה מה שנגזר עליו. הוא רשע בעוונו ימות ודמו מיד רוצח- יבוקש….לפי זה , הבוחר לרצוח ,יש לו " אחריות" רק על בחירתו וכוונתו , כי בעצם המעשה – לא שינה כלום, כי כבר נגזר מן השמים שימות הנרצח. רק כשרצתה ההשגחה שתצא בחירתו הרעה- לפועל, הזמינו לו מי שמחויב בדין שמים ליהרג.
גם אם נודעה הגזירה ונתפרסמה , כגון על ידי נביא , ההורגו- חייב, אם נתכוון בהריגתו לא לקיים מצוות הבורא- אלא מחמת שנאה , או לשלול שלל. זוהי הדרך הראשונה שכתב הרמב"ן לבאר, למה זה הבוחר לקיים את הרע הנגזר , מכל מקום חייב בכל חומר הדין, אף שלא היה במעשהו אף משהו יותר ממה שנגזר. מפני שעל כל פנים הרי בחר ברע- ונתכוון רק לתועלת עצמו. עכ"ל.
יש לעיין מה כוונת הרב כשכתב…" הבוחר לרצוח ישלו אחריות רק על בחירתו וכוונתו, כי בעצם המעשה – לא שינה כלום, כי כבר נגזר מן שמים – שימות הנרצח….". לא ברור לי האם הרב כתב זאת רק על מנת " לשלול" הדעה ? או שזו תחילת דעתו במצב מסויים.
הרי זה חידוש גדול ועוד לא ראינו בדברי המפרשים כך- רק על העושה על פי נביא ולשם שמים- שהוא נקי. ואילו כאן מטהרו הרב " רק על כוונתו". הרגיש והמשיך הרב לכתוב…
המשך דברי " המכתב מאליהו".
…"אך עדיין צריך עיון, כי מכמה מקומות משמע שהאדם יש לו אחריות גם על עצם המעשה… שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר…" דמי אחיך צועקים… דמו ודם זרעיותיו ( דהיינו דמי כל צאצאיו שהיו עומדים לצאת ממנו , עד סוף כל הדורות- על כולם הרוצח אחראי).והנה אם כבר נגזר על הנרצח שימות- על כל פנים הרי לא יהיו לו צאצאים, ואיך יתכן לחייב הרוצח?…הדבר צריך עיון. אך לשם בירור העניין בעומק יותר , עיין עוד בדברי הרמב"ן , שהביא דרך שנייה להבנת העניין. והוא שלפעמים יוכל הבוחר להוסיף על הנגזר… ולכן נענש מלך בבל עונש כפול ומכופל …כי כוונתו הייתה להגדיל ממשלתו – ולא לקיים גזירתו יתברך. אך לא נענש רק על הכוונה הרעה לבד,, אלא משום שהוסיף למעשה גם על הגזירה … אך גם זה צריך עיון גדול – איך יכול אדם להוסיף על גזירתהשם יתברך?
הנה , כשאדם נידון בראש השנה… יש שזוכה בדיו ויש שזוכהברחמים…יש שזוכה בזכות עצמו ויש שזוכה בזכות אחרים– היינו שצריכים לקיומו, שהוא בחינת "כלי" לבחירתם של אחרים… ויש לדעת. שמי שהוא" כלי" בבחינה זו לבחירתו של אחר, תכליתו מתקיימת, בין אם האיש שהוא תלוי בו בוחר בטוב , או לא….ומי שנתחייב בדין שמים – שייהרג כי אין לו תיקון אלא מיתה ממש- תמסור אותו ההשגחה בידי מי שהרציחה היא " למטה" מנקודת בחירתו – והוא יהרגנו. ועל זה אמרו…" מגלגלין חובה על ידי חייב…" …אך אם יש בו גם צדדים לזכות- אדם כזה ייתכן שיימסר לידי איש שנקודת בחירתו ההיא הרציחה עצמה. והיה אם יבחר האיש הזה בטוב ואינו רוצחו , הררי הוא הציל את נפש הנידון ממש בבחירתו החופשית והנידון בא על תיקונו בהיותו כלי לבחירה הטובה ולגילויים היוצאים ממנה. ואם יבחר האיש ברע ויהרוג את הנידון, הרי הוא גרם למיתתו בבחירתו החופשית- ולנהרג יש גם תיקון במה שנעשה כלי לגילוי משפטו יתברך- שיתגלה לבסוף כשייענש הרוצח על רוע בחירתו.
ובזה אפשר להבין את דברי הרמב"ן בדרכו השנייה, והקשנו… איך יתכן שהאדם יוסיף על גזירתו של השם יתברך? הביאור הוא שיש מצבים שישראל יורדים למדרגה כזו שנידונים להימסר ביד מושל עריץ מן האומות- שנקודת בחירתו היא – או להתאכזר … או לרחם עליהם. היינו שהאכזריות ההיא – לא נגזרה עלייהם מאת השם והיא פרי בחירתו הרעה של המושל לבד. וכן בקין והבל- יש לומר – שכך נגזר על הבל- שחייו יהיו תלויים בבחירתו של קין- ועל כן נתבע קין על דמו ודם זרעותיו ממש.עכ"ל.
נראה הפלא ופלא הסברו המדהים של הרב דסלר על " נקודת הבחירה". ובעצם כל אחד מאתנו על פי דבר קודשו החכם נתון " לבחירתם של אחרים" וכן ככל אחד מאתנו משפיע בבחירתו שלו על אחרים. ואם שאלנו בריישא על דעת " הרמב"ם הרי מורגש לי שפיתח או הבין כראוי הרב את דברי הרמב"ם אשר דיבר על " היות האדם בעל בחירה" והשם יתברך לא גזר דרך מי תבוא הגזירה. וזה מדויק בדברי הרב כאן- שיש לאותו בעל בחירה אפשרות לבחור האם לרוצחו נפש או לרחמו- אך זאת בתנאי שהשם יתברך ימסור אותו אליו – כיוון ויש לו זכויות. אך ללא זכויות- יהיה קשה לצאת מידו של הרוצח.ונראה מובנת יותר דעת הרמב"ם עכשיו לאחר הסברו.
עכשיו מובן לי יותר מה שהוקשה לי בדברי הרב…" לפי זהה הבוחר לרצוח יש לו אחריות רק על בחירתו וכוונתו…" משפט זה הוקשה לי בדברי הרב – ועכשיו אסבירו- שלא התכוון הרב " לנקות " את הרוצח מאחריות. אלא ההסבר הוא… נקודת המוצא היא " משמים גזרו על פלוני שיירצח". כאשר הדבר נחתם בראש השנה- את הגזירה אין להשיב. עכשיו דנים ביד מי תבוא הגזירה אל הפועל. אם ביד מי שנקודת בחירתו נמוכה וגם לנרצח אין זכויות- יבוא זה וירצח את זה. אך אם יש זכויות לנרצח הרי שישלחו אליו רוצח רחמן- ואולי זה ייבחר שלא לרצוח. הרי יצא שקיים הכתוב…" יש לו אחריות על בחירתו". כמו כן הכוונה ברציחה. נדיר אולי ולא מצוי שייעשה מי מהם הרוצחים – לשם שמים. אבל אם יעשב כן או על פי נביא הרי כתבו לנו המפרשים שנקרא " נקי"- וזו מדרגה גבוה מאוד- שאולי הגיע אליה פינחס.
נתנאל בן אההרון.