במדבר ל"ה\ל"ג\ל"ד:ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניףאת הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם  בדם שפכו…" (ל"ד)  ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני "ה" שכן בתוך בני ישראל…"

רש"י: ולא תחניפו: ולא תרשיעו. אשר אני שוכן בתוכה: שלא תשכינו אותי בטומאתה. כי אני "ה" שוכן בתוך בני ישראל: אף בזמן שהם טמאים, שכינה שרויה ביניהם.

"כלי יקר".

…כי כל הנותן דבר אל הבלתי ראוי לו כדי שיחזור גם הוא ויתן לו  דבר מה – זה נקרא חנופה. וכן הדבר שהארץ מחנפת לרשעים ליתן להם יבולה וכל צרכיהם- אשר מן הארץ מוצאם. וכן מקום לדור ולהתקומםעליה- אף על פי שהרשעים אינם ראויים לכל זה… על כן לא יכופר לארץ כי אם בדם שפכו וכפרה זו על מה שהחזיקה הרוצח אפילו רגע אחד , כי חנופה תחשב לה הדבר ויאמרו ששניהם מחניפים זה לזה. ומה שלא נהרג קין- מפני ישוב העולם… ומכל מקום – הוציאה הארץ את עצמה מן חשד זה, שהצמיחה לו קוץ ודרדר ונע ונד היה בארץ…על צד החסד עם קין… אבל לדורות לא יכופר לה כי אם בדם שופכו – להוציאה מידי חנופה זו.

דברי נתנאל: ופלא נראה שלארץ יש יכולת לתת או  לגרום לרשע לשלם – בדמו- על כך שקיבל הוא ממנה – ושפך דם אחרים? הרי לשם המשפט להיפרע. ועוד שהרי הוציאה טובה לכל- והרשע בתוכם. נראה שהכוונה שכאשר יגזור יתברך ויפסק ממנו "הטוב"  – הרי תחילת סופו של שופך הדם. וכאשר יחליט יודע תעלומות " כי בא משפט" הרוצח אשר נעלם מעיני העדה – אז ישוב דמו אל האדמה ויכופר לה על הטוב שהוציאה עבורו..  יש לעיין ולכוון השאלות על מנת ללמוד השגחת השם יתברך- הוא השופט המאריך אפו.

רמב"ן …"חזר והחמיר יותר ביושבי הארץ לכבוד השכינהאשר שם… ועניין החנופה היא הנאמרה בקללות…" זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף…"…כל עצך ופרי אדמתך ירש הצלצל…" …כי כל חנופה עשות ההפך הנראה והנדמה לעיניים . והוא עונש בארץ בעבודת כוכבים ובשפיכות דמים ובגילוי עריות… ועניין הטומאה שתהייה הארץ טמאה ולא ישכון בה כבוד השם בהיות בה דם נקי שלא נתכפר בדם שופכו.. עכ"ל. מוסיף להסביר רעיון זה " העמק דבר"…"כי אני "ה" שוכן בתוך בני ישראל- אין שכינתי בעולם, רק בקרב בני ישראל. ומאחר שלא אוכל לשכון כבוד בארץ ישראל מפני הטומאה ומוכרח אני להיות גולה לחוץ לארץ. מוכרח אני להמשיך עיקר ישיבת ישראל אחרי כדי שאהיה אשכון בקרבם בחוץ לארץ. וממילא למדנו שהשכינה  ההיא בקרב ישראל אפילו בחוצה לארץ. עכ"ל.

דברי נתנאל: מסביר הרמב"ן המדובר הוא לכבודה של השכינה, השוכנת בארץ ישראל. וכן לא ישכון כבוד השם- בהיות בה דם נקי שלא כופר. והוא עונש בארץ- השייך לארץ. בעניין "הארץ" וקללותיה רח"ל כותב " התורה תמימה" בשם ירושלמי –תענית- שכתבו…" בעוון שפיכות דמים – גשמים נעצרים". שהחונף אין תוכו כברו, כך תענה לו הארץ – שלא יהיה תוכה כברה- שתראה ארץ טובה ופירותיה צנומים ושדופים ממחוסר גשמים." עכ"ל. וכאן מובן שעונש " הארץ" כדעת הרמב"ן הוא לכלל בעצירת גשמים. ובספורנו לקמ"ן מובן שהעונש יותר פרטי לשופך הדם- הביא דבריו בעניין עגלה ערופה. ואולי זה כוחה שח " העגלה הערופה"- לכפר לעם הכללי- ולענוש את הרוצח – שעדיין לא ניתפס.

" באר בשדה".

…" ומה שאמרו ששפיכת דמים מסלקת את השכינה , לאו סילוק לגמרי  אלא שמסתרת פנים מהם כדכתיב והסתרתי את פני מהם, אבל מכל מקום – שוכן איתם לבלתי יכלו." עכ"ל.

מלבי"ם.

…" החנף הוא מי שאין תוכו כברו, נגלהו כצדיק והוא רשע – והונח על הארץ – שאין תוכה כברה. ניראית ארץ טובה- ופירותיה זרים ורעים. וזה בא על ידי חנופה- מידה כנגד מידה…בא לעונש על שפיכות דמים.

דברי נתנאל: הנה בסביר הרב שחנופת הארץ" היא תוצאה ועונש על שפיכות דמים. כמו שבאדם יש חנופה- שתוכו אינו כברו… כך יהיה בארץ- מדה כנגד מדה – שפירותיה יהיו רעים.

המשך דברי המלבי"ם: …" הגם שיש כפרה על ידי עגלה ערופה– זה מכפר על העם- כל זמן שלא נמצא ההורג, אבל אינו מכפר על הארץ- רק בדם שופכו… ועל ידי שפיכות דמים , שכינה מסתלקת מן הארץ…אף שתסתלק מן הארץ- לא תסתלק מבני ישראל ש "ה" ישכון ביניהם תמיד ועל זה מביא " השוכן איתם בתוך טומאתם"… על זה אמר רבי נתן" חביבין ישראל יותר מהארץ, שמין הארץ תסתלק שכינה ולא כן מישראל … כשגלו, אף על פי שהיו בארץ העמים שבלתי ראויה להשראת שכינה בכל זאת הייתה שכינה עמהם ועתיד לחזור עמהם מן הגלויות…." עכ"ל.

דבר הספורנו במצוות " עגלה ערופה". ( ספר דברים- כ"א\ו)

…" כפר לעמך…:" כפר אתה בדם שופכו, כאומרם ז"ל במסכת סנהדרין…" מי שנתחייב הריגה – ליסטים באים עליו…" ונכפר להםהדם: יכופר בדיני שמים- בדם שופכו-באופן שיהיה  נראה  כמתכפר מאליו. עכ"ל.

דברי נתנאל: דברי הספורנו חוזרים לרעיון שמדבר בו בריישא "הכלייקר". משמים יפרעו מן השופך דם – שלא הובא לבית דין, אך זה יראה כנעשה מאיליו – כמו תאונה … וזה יהיה על ידי מעשה" הארץ"-יעשה על ידה. וכן עניין עריפתה בנחל איתן שלא יזרע ולא יעשה פירות חוזר על הנלמד בפרשה שלנו – שלא תחניף הארץ ותוציא פירות. לכן בית הדין- הזקנים שופכים את דם הפרה במקום שלא יעשה פירות.

לסיכום הדבר למדנו על פי דברי " הכלי יקר" "והתורה תמימה" שיש בחנופת הארץ דעו. הארץ תחלש ולא תיתן פרותיה  עקב מיעוט גשמים, או בגלל שידפון אחר- כיוון ונתנה כביכול חיילה וטובה לשופך הדם- ויחזור המצב לקדמותו ולכפרה על ידי שפיכת הדם של הרוצח חזרה לאדמה. והמצב בו נתנה הארץ טובה וחיילה לרשע שופך הדם – נקרא " חנופת הארץ". הרמב"ן מסביר שהעונש עצמו הוא " בארץ" בשלוש העבירות החמורות- הגורמות לסילוק שכינה והסתר פנים על פי " באר בשדה". המלבי" כדברי חבריו הכלי יקר והתורה תמימה מבהיר – שהחנופה היא העונש על  שינוי טבע הארץ"…" ניראית טובה ופירותיה זרים ורעים". מזכיר המלבי"ם את מצוות " עגלה ערופה" אשר נערפת בנחל כאשר מצאו חלל בשדה ולא נודע מי הכהו- ובכל זאת הכפרה אינה שלימה לדבריו- שכן מכפרת לעם אך לא לארץ. מדבריו עולה שיש כפרה מיוחדת " לארץ"- שהיא כמו  ישות בפני עצמה- והרי זו השאלה אשר שאלנו בפתיחה. יכול להיות שמדבר המלבי"ם רק כאן במצווה זו כאשר לא נודע מי היכה את החלל- ולעניין "כפרה" – אז מחלק בין כפרת העם והארץ. אך בפרשתנו המדברת באיסור " חניפה" לא ראה לחלק בצורה זו.  אחר זאת ראינו דברי הספורנו במצוות " עגלה ערופה"שאומר בפירוש שמבקשים הכהנים " כפר לעמך" מבקשים מהשם יתברך שיכפר לעם בדם שופכו, אך שיראה כמתכפר מאיליו. ואולי זו הדעה גם מחלקת לשניים כמו דברי המלבי"ם – ומתכוון במילותיו" כמתכפר מאיליו" – זו הארץ תעשה… שיראה כמו דבר שיכול לקרות … כתאונה או טביעה או שריפה וחנק.

צריך עוד לברר העניין של " עגלה ערופה" שבלימוד הלכה זו נפרדו יוסף מעל יעקב. וכן עניין קין והבל.

דיברנו בפרק הראשון על מושג" לא תחניפו" והקשר להכחשת כוחה של האדמה וטובה. הזכרנו באותו הקשר " עגלה ערופה" והיא הלכה בהלכות " חלל אשר לא נודע מי הכהו". נלמד כאן על עניינו של קין.

בראשית ד\ח\…" ויאמר קין ל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו…(י) ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה (י"א) ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה  לקחת את דמי אחיך מידך (י"ב) כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך נע ונד תהייה בארץ…"

נראה שהכתוב בפסוק י"ב הוא שורש למה שנכתב בפרשתנו זו …" לא תחניפו את הארץ.." וננסה להתחקות אחר מקור הדברים כאן.

רבי אבן עזרא:…(י"א) "ועתה ארור מן האדמה: שיבא לו חסרון מפאת האדמה . עכ"ל. בדומה לו מפרש התרגום יהונתן בפסוק י"ב…"ארום תפלח ית ארעא לא תוסיף למיתן חיל פירהא  לך. מטלטל וגלי תהייה בארעא. עכ"ל.

סיכומי נתנאל:    יהונתן מפרש " חיל פירהא" כוח הפירות – את זה לא תתן לו הארץ. ועונש נוסף או תוצאה של החלשת כוח פרי האדמה " מטלטל וגלי" פירושו – נע ונד. אולי כאן הוא שורש "הגולים לעיר מקלט". הרמב"ן מרחיב לנו ביאורו.

 רמב"ן ד"ה …" ארור אתה מן האדמה…"
בתחילת דבריו חולק על דברי רש"י…" יותר ממה שנתקללה היא כבר בעוונה וגם בזו הוסיפה לחטוא…"  ועל כך שפצתה את פיה כתב רש"י-  …"הנני מוסיף להה קללה אצלך" לא תוסף תת כוחה" עכ"ל. מובן מדברי רש"י כמו שהקללה" ארורה" היא עבור האדמה. על כך מגיב הרמב"ן…" ואיננו נכון. כי בכאן לא ארר האדמה בעבורו כאשר באביו, אבל אמר שיהיה הוא ארור ממנה … לא תוסיף תת כוחה לך. אבל תזרע הרבה ותביא מעט- וזו היא הארירה …כי הוא היה עובד אדמה והנה ארר מעשיו…שלא תתן עוד כוחה לך כאשר הייתה עושה עד הנה בהיותך עובד אותה וכך פירש ר"א. ויתכן שאררו מן ההאדמה- שלא תיתן היא כוחה אליו. תאנה וגפן לא יתנו חילם באחוזתו ועץ השדה לא ייתן אליו פריו. וחזר ואמר גם כן, כי תעבוד אותה לחרוש ולזרוע – לא תוסף תת כוחה לך כאשר בתחילה. והנה הן שתי קללות באומנותו. והשלישית שיהיה נע ונד…שלא ינוח ליבו ולא ישקוט לעמוד במקום אחד ממנה, אבל יהיה גולה לעולם, כי עונש הרוצחים – גלות…כעניין שכתוב " כי הדם הוא יחניף את הארץ. וחנופת הארץ – מארה בפירותיה." עכ"ל.

סיכומי נתנאל: מדברי הרמב"ן לעי"ל מובן שארירת אדם הראשון- היה העונש על האדמה. וכאן משמע עונש " לא תוסף תת כוחה" הוא " פרטי" יותר רק לקין, ובוודאי שעונש" נע ונד" הוא פרטי. שיכול שכן תצמיח לאחרים – אך לקין רק בקושי רב ולא באיכות. אם כן חייבים אנו להביט בפסוק בסוף פרשת בראשית  המדבר בהולדת נח. בראשית –ה\כ"ח\כ"ט\…"ויחי למך שתים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן.(כ"ט)…"ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנוממעשנוומעיצבון ידינו מן האדמה אשר אררה "ה"…."

הרי ברור לנו שעונש אדם הראשון הכתוב כאן

בראשית-ג\י"ז\י"ח\…"ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעיצבוןתאכלנה כל ימי חייך(י"ח) וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה."נהג עד ימי נח. שכן כתב רש"י: זה ינחמנו:…"יניח ממנו את עיצבון ידינו עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה – והוא הכין להם. והייתה הארץ מוציאה " קוצים ודרדרים" –כשזורעים חיטים- מקיללתו של האדם הראשון ובימי נח – נחה. וזה הוא" ינחמנו".

שאלות נתנאל: הרי קין נתקלל בפרט על כוח האדמה . והרי כבר תש כוחה בעוון אדם הראשון ונהג עד הולדת נח כאמור ברש"י. אם כן מה טעם בעונש "תת כוחה לך " של קין?

אולי זה תורף דעתו של רמב"ן שכתב שעונש" הארור" כאן הוא על קין ולא על האדמה. ואנו נאמר שאף על פי שבשתי האפשרויות – התוצאה שווה- האדמה אינה נותנת כוחה, הרי עדיין יש הבדל מי " נושא" העוון והארור. ועוד יש לנסות לתרץ שמזמן חטא האדם עד חטאו של קין – עדיין לא חלה קללת אדם הראשון" ארורה האדמה בעבורך".. וכאשר רצח קין את הבל אחיו, אז בקללת ה" אותו החלה לחול קללת אדם הראשון – והוא קין – סיבתה. ואחר ראיתי דברי ,הרד"ק ורווח לי.

 " הרד"ק". רבי דוד קמחי.

לא תוסף תת כוחה לך:…" אף על פי שהייתה ארורה משחטא אדם , עתה הוסיף לקללה בעבור קין. ואמר- אף מה שהייתה רגילה להוציא אחר קיללת האדם – לא תוסיף לתת אותו הנה, אלא פחות ממה שהייתה רגילה. ואפשר שהייתה הקללה הזו לקין לבדו, או לקין ולזרעו אחריו ואף לזרע שת – עד נח. ובדברי רבותינו ז"ל בבראשית רבא כ"ב- י…" ר אליעזר אומר …" לך אינה נותנת לאחרים נותנת…".ר יוסי בר חנינא אמר  לא לך ולא לאחרים..". ונראה כי לו לבדו הייתה הקללה , לפיכך תלה הקללה בו…אבל באדם הקללה לדורות  תלה הקללה באדמה ואמר " ארורה האדמה בעבורך..". " נע ונד":זאת קללה אחרת והי לו לבדו…שייתן האל בליבו שיחשוב בעצמו קללת האדמה בפירותיה ויאמר…" אלך בקום אחר ואזרע שם , אולי תיתן האדמה  שם כוחה , וכן ממקום למקום כל ימי חייו… לפיכך דנוהו דין הורג בשגגה  שהוא גלות.." עכ"ל. עוד פירש לנו השאלה הרב " האלשייך הקדוש" רבי משה אלשייך זצוק"ל.

" האלשייך הקדוש".

…" כשחטא האדם נתקללה האדמה וגם הוא. והנה הייתה קיללת האדמה יתירה על קללתו…פרשו רבותינו" שתעלה דברים ארורים יתושים ופרעושים קוץ ודרדר. ולאדם נאמר" ואכלת את עשב השדה" – היוצא מאיליו. עם כל זה היטיב הוא יתברך עימו באמרו …" בזעת אפיך תאכל לחם"- שאם יעבוד את האדמה – יאכל לחם.. שממנה יצא לחם- שתיתן כוחה לו. אך עתה לא כן-אלא ארור אתה יותר מן האדמה – כי עד כה לא מנעו ממנה תת כוחה לאדם- רק כשלא יעבוד את האדמה. ועתה – גם כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כוחה לך כאשר באדם- שאם יעבוד את האדמה תתן כוחה לו. עכ"ל.

סיכומי נתנאל: נראה מדבריהם הצלולים שלאחר קללת אדם הראשון היה קושי רב לעבוד את האדמה – אך היה עדיין אפשרי להוציא לחם- יחד עם הצמחה של קוץ ודרדר. יחד עם זאת הייתה בלימה של מחשבת פיתוח כלי עבודה עד שבא נח. אך בקיין הרי קללתו פרטית כמסתבר –ודווקא אליו – לא תוציא האדמה כלל. ובאמת ראינו אחר כך שמספרת התורה…" ויהי קין בונה עיר…" שפסק מעבודת האדמה. ועוד נראה שמובן דברי הרמב"ן שזו קללה פרטית לקין- ומובן עכשיו שלכולם עוד יכולה להוציא לחם, אך לקין לא. ואל לנו לשכוח דבר חשוב. קללת האדם אינה " חניפת הארץ" כיוון ולא שפך דמים. אך קללת קין היא שייכת לחניפת הארץ גם במניעת כוחה וגם בעונש הגלות. הנה עולה לנו עיקר בנושא הזה של רוצח בשוגג הגולה לעיר מקלט. ועוד איסור חניפת הארץ- שהוא מונע ומעורר הקללה הקדמונית.

נתנאל בן אהרון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *