ויקרא פרק י פסוקים א-ב…(א)"ויקחו בני אהרן נדב ואביהו איש מחתתו ויתנובהן אש וישימו עליה קטרת ויקריבו לפני ה אש זרה אשר לא ציוה אותם. (ב) ותצא אש מלפני ה ותאכל אותם וימתו לפני ה…"
רש"י" ותצא אש…"ר"א אומר לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכהבפני משה רבן…
ויקרא א פסוק ז…" ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים עלהאש…"
רש"י:…"אף על פי שאש יורדת מין השמים מצווה להביא מן ההדיוט…"
על מנת להבין את דברי רש"י לעי"ל מפרשת שמיני ופרשת ויקרא עלינו להתחיל במצוות הבאת האש וגזירי עצים המוזכרת ראשונה בפרשת ויקרא- ונבין הקשר בדברי רש"י הראשון והשני.
רמב"ם– הלכות תמידין ומוספים פרק ב הלכות א-ב….(א)…"מצוות עשה להיות אש יקודה על המזבח תמיד שנאמר( פרשת צו ו-ו)…"אש תמיד תוקד על המזבח" אף על פי שהאש ירדה מין השמים מצווה להביא אש מין ההדיוט שנאמר…" ונתנו בני אהרן הכוהנים אש על המזבח…"( לעי"ל).
(ב)…" וכן מצווה להעלות שני גזרים של עץ עם תמיד של שחר יותר על עצי המערכה שנאמר…"וערכו עצים על האש …" מפי השמועה למדו שבתמיד של בין הערביים הכתוב מדבר. עכ"ל.
בספר משאת ישראל של הרב הג" רבי ישראל יוסף כרמל זצ"ל מפרט על מצוותאלו וז"ל… ( בעניין מערכות האש המוזכרות בריישא פרשת צו).
…" שלש מערכות של אש עושים בראש המזבח בכל יום. ראשונה הנקראת- גדולה- עליה מקריבים קרבן התמיד וכל הקרבנות… שניה קטנה– ממנה לוקחים אש במחתה להקטיר קטרת בכל יום. שלישית– אין עליה כלום אלא לקיים מצוות האש שנאמר…"והאש על המזבח תוקד בו".( רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ב הלכות ד-ה-.)…
מערכה שניה של קטרת…" והאש שעליו מקטירין אינו בא מין ההדיוט כמו שמביאים למזבח החיצון אלא ממערכה זו לוקחים אש במחתה להקטיר קטרת בכל יום שנאמר.." ואש המזבח תוקד בו" ..( ויקרא ו-ב)- זו מערכה שניה של קטרת… [
מערכה שלישית של קיום האש: " אין עליה כלום אלא לקיים מצוות " אש"…שידליקו שם אש תמיד אשר יומם ולילה לא תכבה…ויש עוד דעה "במנחת חינוך" שאש מערכה זו שמשה את המערכה הגדולה אם נחלשה- אך מכל מקום הייתה קיימת אש תמיד במערכה זו… וצריך להביא אש מתחילה ואחר כך יערוך עצים…האש מביאין מלשכת בית המוקד על שם המדורה שיש שם…
שני גזירי עצים : מצווה להעלות שני גזירי עצים תמיד של שחר יותר על עצי המערכה…מניחן על המערכה הגדולה להרבות האש…שנאמר" וביער עליההכהן עצים" … סידור שני גזירי עצים על גבי המערכה אינו אלא בכהן שנאמר…" וביער עליה הכהן עצים בבקר…"
לאחר הקדמה זו נשאל שאלה – (רש"י ענה עליה לעי"ל). – הרי יורדת אש. אם כן מה המצווה באש של הדיוט ובשני גזירי העצים? ומה נלמד אנו ממצוות ההדיוטות?. נעיין בדברי קודש ספר החינוך– מצווה קל"ב.
…"ניסים גדולים אשר יעשה האל אל בני האדם …לעולם יעשה בדרך סתר… כאילו הם בדרכי הטבע ממש או בקרוב לטבע... והמשכילים יבינו כי עניין סתר זה למעלת האדון ושפלות המקבל– ומזה העניין ציוונו להבעיר אש במזבח- אף על פי ששם יורד אש מן השמים- כדי להסתיר הנס… האש היורדת לא הייתה נראית בירידתה חוץ מיום שמיני של מילואים ושל גדעון ושל מנוח- שהייתה נראית…על דרך הפשט… – עסק המצווה באש בכל יום , שיתברך האדם בעניין האש שבו- ומהו אש זה?- הוא הטבע שבאדם. כי מן הארבע יסודות שבאדם הוא אש והוא ראש לארבעתן. כי בו יתחזק האדם ויתנועע ויפעל- ועל כן צריכה בו הברכה ביותר… שיהיה ממנו באדם לא פחות ולא יותר … כי ייחלש כוחו- ולא יותר כי יישרף… והוא הקדחת… ובני אהרן הוסיפו באש מבלי שנצטוו ונוסף גם בהם אש – ונשרפו- כי לפי פעולות בני אדם- יבואו עונשיו או תנוח בירכת השם בו… עכ"ל. (הערה – החינוך כולל במצווה זו גם את מצוות שני גזירי עצים. ומלשון הרמב"ם שראינו נראה שהן שתי מצוות חלוקות- נתנאל).
מציין החינוך- שעניין האש הוא על מנת להסתיר נסיו יתברך- וזו מדת הענווה. שאמרו חז"ל…" היכן שנראית גדולתו- שם נראית ענוותו…" ולנו יש לנסות- להסתיר את מעשינו הטובים- עד כמה שניתן. ומה התכוון הרב במילותיו הקדושות…"מעלת האדון ושפלות המקבל?…
ננסה לחשוב על הרגשת הכוהנים במרומי המזבח יום יום בעבודתם. הרי לאחר זמן לא רב היו מתרגלים הכוהנים והעם- לאש היורדת מן השמים ולוחכת את הקרבן והמנחה והנסכים- ולאחר זמן הרגילות לנס הגלוי הייתה יוצרת אצלנו" לב גס" כיוון ואנו מורגלים כבר בנס- זו אולי כוונת הרב באומרו…" שפלות המקבלים…" אדם מטבעו מתרגל מהר מאוד לכל דבר ומצב- ועל כן במיוחד במצוות תמידיות כתפילה תפילין ועוד אמרו חז"ל שצריך זהירות רבה מההרגל הפוגע בכל שורה נאה. ועל כן…" יהיו בכל יום בעינייך כחדשים.." חז"ל אמרו זאת על כל המצוות – שלא נקיימן כמצוות אנשים מלומדה- ואנו נביא זאת למצוות האש- בכל יום תהייה אש חדשה – על ידי גזירי העצים- שלא יתרגלו הכוהנים לנס – ואפילו שלא נראיתהאש – יתרגלו במחשבתם. על כן מעשה האש והעצים- הוא מעשה– וכוחו של כל מעשה רב – להוציא מידי מחשבה- כיוון והמעשה נותן הרגש " אני העושה"אך המחשבה עדיין צריכה להישאר ברה וטהורה לדעת שהאש השמימית קיימת- והיא האוכלת את הקרבן- שאים לא כן חלילה המחשבה מפגלת בקודשים.( יש לעיין באמת האם כהן שיביא אש או עצים " שלא לשמה – מפגל בעבודה?). עולה מכך שמצוות האש ושני גזירי העצים יוצרת מסךחוצץ ומבדיל בין הכהן העובד ובין אש הקודש- הגלויה ( אף על פי שאינה נראית לעין – הרי היא שם- ואש" ההדיוט" משמשת ככיסוי והסתרה לאש השמימית. אמרו חז"ל …" בבית ראשון הייתה האש רבוצה כאריה … ובבית שני ככלב…"). ויצירת מסך זה החוצץ ומבדיל הוא הכבוד בו מדבר החינוך וגם לתועלת האדם- כיוון" ולא יראני האדם וחי".יצירת המסך הכרחי לעבודת הכוהן בקודש- מסך זה נוצר כנראה על ידי מידת הענווה והשפלות- בדווקא על ידי הבאת שני גזירים מועטים ואש- כיוון ואחרת לא יגיע האדם להכרה ומחשבה בפחיתותו אלא על ידי הבאת דברים אלו- ואם היה נשאר עם נס גלוי לגמרי הרי שהיה לאחר זמן ליבו גס בנס ורגיל בו- ולא מרגיש פחיתותו- וברור שככול שהקדושה עולה כך חייב האדם ללכת ולמעט עצמו עד הדרגה האחרונה-וזה חייב להיות בעובדים בקודש בראש המזבח- כיוון והם הקרובים ביותר למעשה הקודש. וגם לנו ללמוד מכך.עכשיו כאשר יש חציצה ומסך מבדיל על ידי הבאת האש הרי יחויב העובד לחשוב מחשבות על " האש האמתית הרבוצה במזבח( נאמרו בה חמישה דברים- מסכת יומא דף כ"א עמוד א.) כיוון והוא הכהן העובד רואה בחוש שהוא כמסייע במועט לקיום האש הקדושה הזו- ומכאן יגיע לו הרגש פחיתותו. עולה לנו שהמסך המבדיל תחילתו במעשה אך חייב בעיקר את החשיבה – וברור שמעשה ללא הרגש בחשיבת אמת – רק מזיק.
חז"ל לומדים בפסוקים בשמות כ"ד ט-י"א …(ט)"ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל(י)ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר(יא)ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו…"
רש"י…"לא שלח ידו: מכלל שהיו ראויים להשתלח בהם יד.
ויחזו את האלהים: היו מסתכלים בו בלב גס מתוך אכילה ושתיה ( מדרשתנחומא). עכ"ל. הרי שבני אהרון כבר שגגו " בלב גס" והציצו בשכינה .( ויש עוד פירושים).ויש לחדש כאן שבמה שחטאו בו נעשו. הם חטאו בראייה אסורה – למדרגתם- ונענשו בקטורת אשר נאמר בה שבהכנס כהן גדול ביום הכיפורים אל קודש הקדשים – אז בענן הקטרת יראה אליו כבוד השם ואז ישמע את הקול מדבר אליו מבין שני הכרובים.
משה בתחילת שליחותו הסתיר פניו בגילוי הסנה. ועוד מספרת התורה על הופעת הערפל והענן – אשר הם כיסוי של גילוי כבוד השם. ויותר – הרי השם יתברך מעיד במשה" פה אל פה אדבר בו.." אך בירידת כבוד השם אל תוך אהל מועד מספרת התורה עצמה שמשה אינו יכול לבוא פנימה עד ששמע קול קריאה. שמות כ י"ח…"ויעמד העם מרחוק ומשה ניגש אלהערפל אשר שם האלהים…"רש"י… לפנים משלש מחיצות חשך, ענן, וערפל. רש"י מדבר כאן במפורש על מחיצות הקדושה .
שמות כ"ד י"ז-…" ומראה כבוד ה כאש אוכלתבראש ההר… ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר…
שמות מ לד-לה…"(לד) ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה מלא את המשכן(לה)ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה מלאאת המשכן…"
עכשיו נוכל להבין לקשר ולחבר את שני דברי רש"י לעי"ל לאחד. כתוב במסכת יומא נ"ג עמוד א…ר"א אומר לא מתובני אהרן אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן מאי דרוש" ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח. אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצווה להביא מן ההדיוט…"
רש"י: ואף על פי שהורו כראוי נענשו- שלא נטלו רשות. עכ"ל
הפלא ופלא שלפי דברי קודש רש"י – נדב ואביהוא הם הם שהורו הלכה זו המצוטטת בראש הדברים- בעניין הבאת האש. ואולי הצלחנו להתקרב מעט להבנת דברי רש"י.
ננסה ללמוד עוד מדברי קודש הרב דסלר בעניין נדב ואביהו וחטאם.
חלק ב פרשת שמיני.
… חז"ל מנו ט"ו חטאים שונים וכולם מאירים אותו נושא…שורש אחד היה לכל פרטי החטאים… שלגודל ערכם היו חסרים מדת הענווה. … שכיון שירדה מדת הדין הגדולה ככוונתם בקרבנם למידת הדין- ולא מצאה את המדרגה הנכונה המתאימה לה ביראה הפנימית שבלב , שהיא השראת שכינה כדברי הזהר שנכנסו בלעדי השכינה , לכן מידת הדין פגעה בהם…עמוק עמוק בלב הייתה איזו יתירות דקה בהרגשת ערך עצמם… " ואל יבוא בכל עת אל הקודש…"ביום הכיפורים… אחרי הכנה רבה… היה נכנס אל קודש הקדשים… וגם זה בזכות כלל ישראל … אלמלא ידע כהן גדול שתלוי הוא בזכות הכלל עלולה הייתה ענוותנותו להיפגע והיה ח"ו נפגע בבואו אל הקודש… יש וסדרי הבריאה דורשים שהקב"ה ינסה את הצדיקים בהציבו להם הגבלות ועיכובים( אנחנו קראנו לזה כאן-מסך-נתנאל) בדרך עבודתם … ובזה נוכל להבין … את שורש חטאם…הם סברו שאין צורך להם בהגבלה- אלא שעליהם " לחטוף את השעה"… אבל הרגשה זו היא גופא ההגבלה בעצמה – שנתקלו בה בלי להבחינה …למרות כל עצם גדלותם וזכותם שנשאר לדורי דורות. עכ"ל.
אש מן השמים.
ננסה ללמוד האםביום השמיני קודם לירידת אש מן השמים נתנו על המזבח אש הדיוט – כהלכהבפרשת צו?
… איזו אש שימשה בשבעת ימי המילואים,בהם שימש משה ככהן גדול וחינך את אהרן ובניו בעבודה.
אולי נגיע להתחיל ולהבין משהו בנושא"קודשי שעה וקודשי דורות".
עד פרשת שמיני לא מצאתי פסוק המעיד על הבאת אש הדיוט למזבח או פסוק המציין הבאת שני גזירי עצים. השאלה מתבקשת כיוון והיום השמיני הוא היום הראשון לעבודת הכוהנים בזה העולם וכן המשכן הוקם ולא פורק- ובימי המילואים נבנה ופורק כל שבעת ימים.
בפרשת שמיני התורה כותבת…" (י) ואת החלב ואת הכליות ואת היותרת מן הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה…"
(י"ג)…"ואת העלה המציאו אליו לנתחיה ואת הראש ויקטר על המזבח…"
(יד)…"וירחץ את הקרב ואת הכרעיים ויקטר על העלה המזבחה…."
(י"ז)…" ויקרב את המנחה וימלא את כפו ממנה ויקטר על המזבח…"
(כ)…" וישימו את החלבים על החזות ויקטר החלבים המזבחה…"
אונקלוס וכן תרגום יהונתן בן עוזיאל מתרגמים מלת ויקטר…" ואסיק"– פירושו העלה( למזבח). לא מספרת התורה( על פי תרגומים אלו) על שריפת הקרבנות והאברים באש אלא רק על עלייתם אל המזבח עצמו-אם כן נבין – שלא הייתה אש של הדיוט כלל על המזבח באותו יום שמיני. והלשון החוזרת …" המזבח" " המזבחה" מרמז על היותו רק מזבח– ולא מזבח עם אש. יש ללמוד את תוספת אות ה במילת " המזבחה" למה רומזת . אפשר, כיוון ולא כבוד היות המזבח –ריק- ללא אש- ניתנה אות ה זו בסוף מלת " מזבח" על מנת "למלאות" את המזבח- כמו שלמדנו באבני מילואים- והרי אותיות נקראו " אבנים".גם על כך נקשה ונאמר אם כן – מדוע כותבת התורה פעמיים מזבח .. המזבחה.. ב פעמים. תכתוב פעם אחת מזבח( ריק כמו שלמדנו) ואז ג פעמים " המזבחה" לכבוד ותפארת-? אולי הרמז לנו דווקא בפעם השנייה שכתבה תורה " מזבח" על היותו נשאר עדיין ריק ללמדנו מכאן שלא ירדה אש. ואם היו ג פעמים " מזבחה" היינו יכולים ללמוד ולדרוש על כך דרוש אחר.
נחזור ונשאל . הרי בשבעת ימי המילואים– שבהם עבד משה מצאנו שהתורה אינה מספרת על נתינת אש הדיוט אלא כותבת כמו כאן בפרשה שמשה " הקטיר". אם כן נהייה חייבים לחשוב שבשבעת ימי המילואים לא הייתה אש של הדיוט וגם לא אש מן השמים- וזו אולי הסברא רחוקה- כיוון ומה עשו עם כל הקרבנות שהקריב משה שיבעת ימים? על כן אולי דווקא יש לומר בימי המילואים- שהייתה אש הדיוט אך התורה העלימה זאת קצת – לכבוד האש מן השמים.. יש להעיר כאן שגם בציווי העבודה אל הכוהנים בכל הקרבנות בספר ויקרא כתוב " ואסיק" או מילה אחרת"ואסקינה" ללא כתוב מפורש על " אש" ברוב הפעמים. אך שם דרך כלל יהיה כתוב גם " ריח ניחוח" או " אישה" (ניקוד צירה תחת אות ש")- שמראה על ההקטרה באש עצמה כיוון ועלה לניחוח– ואילו בשמיני – אין שום אזכרה של ניחוח אלא העלאה בלבד כמו שראינו. ובכל זאת מצאתי פסוק בפרשת צו המדבר בשבעת ימי המילואים הרומז על האש של הדיוט…" ויקרא ח פסוק כ"א…" ואת הקרב ואת הכרעייםרחץ במים ויקטר משה את כל האיל המזבחה עלה הוא לריח ניחח אישה הואלהויה…" וגם בפסוק כח…"ויקח משה אתם מעל כפיהם ויקטר המזבחהעל העלה מלאים הם לריח ניחח אשה הוא להויה…" בשני הפסוקים מתרגם אונקלוס…ויקטר- ואסיק… וממשיך ומתרגם" לאיתקבלא ברעווה קדם הויה.."- להתקבל ברצון לפני השם. נלמד שכנראה בשבעת ימי המילואים הייתה אש של הדיוט כל יום על המזבח ומשה היה מקריב ואחר כך מפרק וכך כל יום ויום ואילו ביום השמיני לא הייתה אש כלל כי כן מחייב על פי הנלמד והרמוז בפסוקים.
רשב"ם
ולשמחתי מצאתי סמך ואחיעזר בדברי הרשב"ם בפרשת שמיני- וזה לשונו בפסוק כ"ג…" ויבוא משה ואהרן אל אהל מועד "… רשב"ם- להתפלל שתרד אש…עכ"ל. פסוק זה בא לאחר כל מעשה ההקטרה. ועוד כתב במפורש על פסוק א…"ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש…" רשב"ם- " ונתנו בהן אש זרה אשר לא ציווה אותם משה ביום הזה. שאף על פי שבשאר ימים כתיב " ונתנו בני אהרן הכוהן אש על המזבח" – היום לא ציווה. ולא רצה משה שיביאו אש של הדיוט לפי שהיו מצפים לירידת אש של גבוה ולא טוב היום להביא את זה כדי שיתקדש שם שמים- שידעו הכל כי אש בא מן השמים- כמו שאמר אליהו" ואש לא תשימו" – לפי שהיה רוצה לקדש שם שמים בירידתה אש מלמעלה." עד כאן דבריו הנפלאים מדבש ונופת. למדנו דבר נוסף – כנראה בימי המילואים היו הני אהרן עצמם מביאים אש הדיוט למזבח על פי ציווי משה.
עוד מצאתי בדברי דעת זקנים מבעלי התוספות( חומש רב פנינים). זה לשונם… מצווה להביא אש מן ההדיוט … היינו לאחר שירדה מן השמים פעם אחת. אבל קודם לכן לא היה להביא מן ההדיוט – שממעטים בכבוד שמים …עכ"ל
ועוד כתבו שורה קודם לכך…"שלא התירה עתה להם לפי שעה( את הקטורת). כי לפעמים הקב"ה אוסר דבר ומתירו לפי שעה לגדל שמו…כמו שמצינו באליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה…" עכ"ל. על פי דעתם האש הזרה הייתה עבור הקטורת .
ועוד ראיתי שם בדברי " טעמי הקרבנות". וכך כתב… ( בעניין הקטורת)
…" כי רצון הקב"ה היה שביום זה לא יביאו הכהנים אש הדיוט – רק אש מן השמים תאכל הקרבנות… אות לבני ישראל שהקב"ה בחר במקדש ובקרבנות… היה להם להביא קטרת ללא אש והיה אש מן השמיים שורף גם הקטרת, ואז יראו כל ישראל שגם הקטרת רצה הקב"ה…והם לא המתינו על אש מן השמים… מדה במדה…הם לא נתנו לאש מהשמים לשרוף הקטרת על כן אותה אש מן שמים… בא עליהם ושרף אותם…כי רצון הקב"ה היה שהאש מן השמים ישרוף גם את הקטרת.
מדרש ילקוט שמעוני
פרשת שמיני פרק י.
…" ויקחו בני אהרן נדב ואביהו . אף הם בני אהרן בשמחתם . כיוון שראו אש חדשה שירדה משמי מרום ולחכה על המזבח את העולה ואת החלבים עמדו להוסיף " אהבה על אהבה"- שנאמר …" ויקחו" ואין לקיחה אלא שמחה.
נתנאל בן אהרון.