שמות כ"ה ד…ה." ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים וערת אילים מאדמיםוערת תחשים ועצי שטים…"
נושאים: חיצוניות ופנימיות. קשת בענן. הידור מצווה. לפי שעה. דעת המפרשים האם היו שני מכסים או אחד.
רש"י…תחשים…"( מסכת שבת כ"ח) מין חיה. ולא הייתה אלא לשעה והרבהגוונים היו לה …"
עורות התחשים היו צבעוניים ביותר- אמרו חז"ל שהיו בתחש שישה צבעים והיה חיה כשרה וממנו עשו מכסה למעלה על המשכן יחד עם עורות האילים. יש דעות במפרשים האם היה מכסה אחד או שניים- של אילים לחוד ושל תחש לחוד ? או שהיו מחוברים. יש מפרשים האומרים שמכסה התחש היה מעל קודש הקדשים ואילו מכסה האילים היה על שאר המשכן. ועוד אמרו מפרשים שנבראה חיה זו רק לשעת התרומה ובניין המשכן ויש שאמרו שהיה כל תקופתו של משה.
יש לחשוב על צבעיו המרובים של התחש- והרי בתור מכסה כנראה וכמעט ולא היה נראה יופיו לעומדים בחוץ כלל אלא רק אולי לכהנים העובדים במשכן שהם אהרן ובניו ומשה שהיו אולי רואים צבעו מבפנים(איני יודע אם היה משני צדדיו) אך ברור שהיה צבעוני מצד החיצון. ומדוע לטרוח ולברוא מן חיה כזו לשעה מוגבלת- והרי היה אפשר להסתפק בעורות של בעלי חיים מצויים כמו שמזכיר הפסוק… עורות אילים… ולהסתפק בזה.
ואולי היא הנותנת על מנת נוכל להבין היחס לחיצוניות– תפקידה להורות ולהראות על הפנימיות. כתב "המכתב מאליהו" לרב דסלר זצ"ל בחלק ג עמוד 127…"סגולתם של מעשים חיצוניים היא לקבוע בלב את ההכרה וההתעוררות הרוחנית שהאדם חש אותם… כי התנועה החיצונית מעוררת הפנימית…" ויש לומר נקודה נוספת שאף על פי שהמכסה הססגוני היה מעל וראוי להראות לכול כיוון והוא משמש מחוץ למשכן– כנראה שכמעט ולא היה נראה לאיש כמו שזכרנו למעט אהרון ובניו ומשה. עוד שימוש לעורות התחשים מספרת התורה בפרשת במדבר פרק ד…" בנסוע המחנה … ונתנו עליו כיסויעור תחש …ופרשו עליהם בגד תולעת שני וכיסו אותו במכסה עור תחש…ונתנו אותה ואת כל כליה אל מכסה עור תחש…" הרי שימוש נוסף הוא לכסות את כלי הקודש בזמן המסעות במדבר. וכותב רש"י על פסוק י…"אל מכסה עור תחש…כמין מרצוף.." עכ"ל ומסביר השפתי חכמים…"שק גדול ששמים בו סחורות. מדכתיב … אל מכסה – משמע שיש לו תוך עכ"ל. ואולי דברי "השפתי חכמים כאן רומזים לנו גם על עניין המכסה בו פתחנו וצבעיו. שיחשוב האדם שאם המכסה כל כך ססגוני והוא חיצוני הרי יש לו תוך – והוא העיקר כנראה יפה הרבה יותר. ואולי כל נושא זה קשור " להידור מצווה". וכתב הרב דסלר בחלק ד עמוד 225 על הכתוב במסכת מכות כ"ב עמוד ב…" כמה טפשאי שאר אינשידקיימיקמי ספר תורה ולא קיימי קמי גברא רבא…( כמה טיפשים האנשים אשר קמים לכבוד ספר תורה ולא קמים כלפי תלמיד חכם…") וכותב הרב על כך…" כי אמנם ספר התורה הוא הכלי החיצוני שניתן ללמוד ממנו את רצונו יתברך – ואת הכלי זה רואה האדם בעיניו בחוש ומכבדו, אבל את התוך של התורה … את זה אינו רואה ואינו מכבד… אמנם יש עניין של " זה אלי ואנווהו והידור מצווה אבל זה נאמר כדי להדר את המצווה היינו להרבות ערכה בליבנו ולא כשכל הערך ניתן לכלי החיצוני ולמצווה עצמה וענינה לא כלום…" עכ"ל. ובלשונו הזהב נוכל עכשיו להבין שורש מחלוקתם בגמרא האם נברא התחש לשעה ומה משמעות הדבר. הרי מסביר לנו הרב דסלר שלא עיקר הכלי של המצווה … הכלי החיצוני היפה אלא הדבר עצמו ולכן אולי דעתם היא כיוון והתחש הססגוני הוא חיצוני בעיקר אז באמת אין צורך בו אלא רק " לפי שעה" – את החיצוניות צריך אך לא כעיקר אלא רק " לפי שעה" זאת אומרת לזמן מועט ולתכלית מסוימת- וזה התחדש לנו עכשיו עם כתיבת הדרוש- ואני רואה בכך סימן חיבה לדברים ושמח שימחה גדולה. ויש מי הסובר " שלפי שעה" שכתב רש"י הוא כל ימי משה- והכוונה לארבעים השנה במדבר- וגם הוא מדבר על זמן קצר וקצוב- אך אולי סוברים שכיוון וברא השם יתברך ברייה מיוחדת אז נתן לה גם חיים לאותה תקופה, אך את עיקר הרעיון הנלמד כתבנו. וכן נוסיף הרי שעיקר כוונת המשכן היא להשראת שכינה בתוכו , ובעבור כבוד השכינה הקדושה הוא הססגוניות והיופי של התחש שהרי ממלאת השכינה וכבוד השם את המשכן ככתוב בסוף חומש שמות פרשת פקודי. שמות פרק מ פסוק ל"ד…" ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה מלא את המשכן. ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה מלא את המשכן…"
ואולי גוונים אלו של התחש מזכירים את צבעי הקשת בענן שנתן השם לזיכרון ברית לנח שלא יביא עוד מבול ובחר יתברך להזכיר זאת על ידי צבעי הקשת בענן והם שבעה צבעים- ומראה שיש שימוש רוחני בעניין הצבע. וכתב על כך הרמב"ןבפרשת נח. בראשית פרק ט פסוק י"ד…" והיה בענני ענן על הארץונראתה הקשת בענן…" וזה לשונו… ונראתה מדת הדין שלי בענן… אלהים מדת הדין של מעלה שהיא הגבורה ואשר על הארץ מדת הדין של מטה שהיא מדה נוחה מנהגת הארץ עם הרחמים…" עכ"ל. ואולי אנו נדמה מילתא למילתא ונאמר ברמז זהיר ומזהיר שיכול שהיה המכסה הצבעוני של עור התחש מעין רמז למה שכתב הרמב"ן כמו הבדל בין דין שלמעלה ובין דין שלמטה- היכן שעם ישראל נמצא ולזה מרמז המכסה. ונקשה עוד והרי כתבו המפרשים שם שבמראה שבקשת היו שבעה גוונים ואילו בתחש היו רק שישה גוונים- אם כן אינו דומה. ונענה … לכן היה שם גם מכסה עורות אילים מאדמים והוא הוסיף את הגוון השביעי- ועל כך דעות המפרשים נחלקו…" האם בגלל התוספת של הגוון הנוסף נחשב כעוד כיסוי? או שבחיבורם לשבעה גווני הקשת נחשבים ככיסוי אחד.
נתנאל בן אהרון.
