בראשית י"ח\כ"ג- כ"ה…(כ"ג) "ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עםרשע
(כ"ד) אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה
(כ"ה)חלילה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשעוהיה כצדיק כרשע חלילה לך השפט כל הארץ לא יעשהמשפט …"
רש"י:"…ולכל אלה נכנס אברהם– לדבר קשות, לפיוס, לתפילה.האף תספה- הגם תספה. ולתרגום של אונקלוס שתרגמו לשון רוגז. עכ"ל.
"הגור אריה" מסביר את דברי רש"י גם על עניין " התפילה" והדיבור…" מלחמה- " האף תספה צדיק עם רשע…"… כי מצד בדין תובע אברהם לא לספות צדיק עם רשע" וזה " קשות- מלחמה".פיוס– " אנכי עפר ועפר"… , תפלה- " אל נא יחר ….". ולי יראה שכל שלשתם הם בעניין אחד. ש ג" כוונות היו לו בדברים אלו . כי הדברים אשר דיבר אברהם היו קצת קשים. והם עם זה " פיוס",- שהיה מפייס אותו שאמר " אולי יש חמישים צדיקים" ,וזה פיוס לקב"ה שיעשה בשביל הצדיקים. וגם היה מכוון בתפילה שהיה מתפלל שיעשה זה הקב"ה דרך תפילה. כי גם הדיבור " הקשה" וגם דיבור " הפיוס" שניהם דיבורים שאברהם היה חפץ שיתקבלו אצל הקב"ה- בדרך תפילה… כיוון אברהם כנגד ג "שמות" –אל- אלהים- הויה. נגד שם " אלהים" שהוא מדת הדין- דבר " קשות- מלחמה". ונגד שם " אל"- הוא מדת החסד-" פיוס".ונגד השם המיוחד- אליו התפילה והרחמים. והוא נגד " הגדול , הגיבור והנורא". מלחמה- נגד הגיבור. ונגד הגדול- מדבר " פיוס". כי מצד גדולתו – יש לדבר אליו פיוס. ומצד גדולתו- עושה חסד. ונגד " הנורא" יש להתפלל- דרך תפילה. עכ"ל.
על פי הסבר הגור אריה את רש"י – היו ב דיבורים ותפילה. ורומז הגור אריה" שהיה רוצה שיתקבלו הדיבורים גם הם " בדרך תפילה". משמע שלא היו תפילה – אך אברהם אולי דיבר אותם או התכוון בם שיעלו גם הם כתפילה ולא כדיבור. אולי לכן תרגם יהונתן את הכל כתפילה אחת.
תרגום יונתן:…"וצלי אברהם ואמר הרוגזך שציא זכאי עם חייב…"עכ"ל.
אונקלוס: וקריב אברהם ואמר הברגז תשיצי זכאה עם חייבא…" עכ"ל.
לפי המובן לי, יש הבדל "דק" בין אונקלוס לתרגום יונתן. על פי יונתן" אפשר להבין"שהרוגז" הוא שפועל הפעולה. על פי אונקלוס "הרוגז" הוא של "ה". הבדל בין רש"י ובין תרגום יונתן הוא שרש"י רואה את התפילה כאחד הדברים שעשה אברהם. יונתן רואה את כל דבר אברהם כתפילה- והכל נאמר תוך התפילה.
ספורנו: מתייחס למה שהבין אברהם מדברי השם בפסוק כ…" ויאמר "ה" זעקתסדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד…" מובן בספורנו שפסוק זה נאמר לאברהם-אף על פי שלא נכתב כן במפורש- רש"י כותב במפורש- שכן נאמרו הדברים לאברהם. ואלו דברי הספורנו …" האף תספה צדיק עם רשע: שהרי אמרת " צעקת סדם ועמרה כי רבה"- כשופט את כל המקום , על פי הרוב . לא כשופט אנשי העיר החוטאים בלבד. עכ"ל.
מסביר יותר מפורט רעיון זה " הכלי יקר".
…" האף תספה צדיק עם רשע…" מהיכן למד אברהם זה? אלא שהבין ממאמר " זעקת סדם ועמרה כי רבה…" – עסק הזנות. וכל מקום שאתה מוצא זנות- אנדרלמוסיה בא לעולם והורגת טובים ורעים…. ועל שלא יצאו הצדיקים ממקום טמא זה – דין הוא שיענשו עמהם…. וטען אברהם על זה. אם אתה מעניש על ידי שליח היינו אנדרלמוסיה – אינו מבחין בין טובים לרעים… אבל אתה אמרת…" ארדה נא ואראה( בפסוק כ"א- כותב) … אם כן אין הזנות עיקר- שאין מקום שם לשכינה … ואם כן חלילה לך שלא להבחין בין צדיק לרשע, כי אף אם יש צד חטא גם בצדיקים- מכל מקום אין הדין נותן שיהיו שווים בעונש…" עכ"ל.
בדרך דומה כתב " התורה תמימה"וזה לשונו…"חלילה לך..- יש להעיר איך יתכן מאמר זה " חלילה לך להמית צדיק עם רשע" עם המאמר" כיוון ונתן רשות למשחית- שוב אינו מבחין בין צדיק לרשע( בבא קמא- ס- עמוד ב).כי הלא הכל בהשגחה מן השמים . צ"ל … בשעת הדבר שאני…דאז גדול יותר הקטרוג. ואחרי אשר " אין צדיק בארץ אשר לא יחטא"…, לכן עלול אז להיתפס( הצדיק) אפילו על עבירה קלה, שבשעת שלום מעבירים עלייה. עכ"ל.
הכלי יקר מסביר שעל צד זנות- יש דין לכולם כיוון והיה לצדיקים להסתלק קודם – כי אין השראת שכינה שם. והם שווים בחשיבתם על " רוב החוטאים"- שמכיוון ורצה לרדת לראות " הכצעקתה" יש למלט את הצדיקים – ולא לשפוט את כולם על פי הרוב.
הרמב"ן.
מתחיל הסברו בפסוקים הקודמים.
…" וימר "ה" זעקת סדם ועמרה כי רבה ארד…" ף כי כאשר אמר "ה" לאברהם בנסוע אנשים ממנו " זעקת סדם ועמרה"… עמד אברהם בתפילה ותחינה לפניו למחול להם ולתת לו רשות לדבר ולהאריך בתפילתו – עד שבאו האנשים סדומה. ואז ניגש אברהם ואמר…" האף תספה"… והאריכו כל היום בזה- וילך השם בערב כאשר כילה לדבר אל אברהם- ובאו שני המלאכים סדומה. עכ"ל.
על פי דברי רמב"ן עד כאן מובן המהלך יותר על פי דברי רש"י – שהיו ג דברים- דיבור, פיוס ,תפילה.
המשך דבר הרמב"ן
…" זעקת סדם ועמרה וחטאתם שגדלו מאוד, ארד ואראה אם כולם חטאו – אעש דין בהם ואם לא- אדעה מי החוטאים. ועניין " הירידה והראייה" אמר רש"י בדרך הדרש: …" שלא יפסקו הדיינים דיני נפשות אלא בראייה …" … ועל דרך הפשט שרצה הקב"ה לגלות לאברהם עניים סדום ולהודיע כי אין בהם עושה טוב… ואני ארמוז לך על דעת מקבלי האמת…" כי הנה השם יוצא ממקומו וירד ודרך על במתי ארץ" יוצא ובא לו ממדה למידה . יוצא ממידת רחמים ובא לו למידת הדין. וכן העניין הזה- ויאמר השם אל ליבו …."זעקת סדם ועמורה כי רבה"- ארד ממידת רחמים אל מידת דין.- ואראה ברחמים האם " צעקתה" הבאה אלי במידת הדין עשו כלה- ואם לא, אדעה וארחם. עכ"ל.
עד כאן הסביר הרמב"ן את הנושא ואת השתלשלות " הזמנים" עד תפילת אברהם.
המשך דברי הרמב"ן.
…" האף תספה צדיק":…" אפו של הקב"ה היא מידת דינו. וחשב אברהם שהוא תספה צדיק עם רשע-לא ידע מחשבות השם- אשר חשב עליהם ברחמיו …אבל לא יתכן גם במידת הדין להמית צדיק עם רשע, שאם כו יהיה כצדיק כרשע ויאמרו" שווא עבוד אלהים". וכל שכן במידת הרחמים שהוא שופט כל הארץ… והקב"ה הודה שישא לכל המקום בעבורם כי במידת הרחמים יתנהג עמהם…" עכ"ל.
רד"ק.
…"האף תספה צדיק עם רשע:…" הגם זה ממשפט הרשעים – שתכלה עמם הצדיקים השוכנים עמהם?…" עכ"ל.
מובן שזו שאלתו של אברהם- על דרך הנהגת השם.
"משך חכמה"
…" אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר:…" יש טוב מוחלט ויש טוב מצטרף, שבבחינת הרע – הוא טוב… וזה שאמר- שאף אם הם ( "צדיקי" סדום- הכותב) אינם צדיקים בעיר אחרת- רק שלנגד אנשי סדום( הרשעים)- המה צדיקים( צדיקי סדום). אבל בעיר אחרת – אינם צדיקים. עכ"ל.
מובן שדיבר אברהם על הפרטים בתוך סדום וביקש להשוותם עם אנשי אותה העיר ולא עם צדיקי עיר אחרת. ז"א שהבין גם אברהם על פי דעה זו – שיש רשעים גדולים שם בסדום- אך ביקש כמו לעשות בהם מדרגות שונות. ואולי אלו שהם , בתחתית" מדרגת הרשע- תוכל מידת הרחמים לדון אותם " כצדיקים" אף על פי שבעיר אחרת יש טובים מהם.
המשך דבר "המשך חכמה".
…" השופט כל הארץ לא יעשה משפט": משום שאתה שופט כל הארץ- והשקפתך מקפת כל הארץ- ותחשוב סדום- כנגד עיר אחרת- ולא תימצא בה צדיקים( בסדום) נגד צדיקים אחרים- ובשביל זה לא תעשה משפט? חלילה לך מזה. רק תביט בפרט אל העיר אם הם צדיקים נגד אנשיה- לא תשחית. עכ"ל.
כמו שביקש בפרטים אברהם מבקש גם בכלל העיר. לא להשוות העיר כולה אל עיר אחרת- אלא להמשיך להשוות צדיקי אותה עיר( סדום) אל אנשי העיר כולם.
מלבי"ם.
…" ארדה נא: כי בזה נעלה משפט השם ממשפט בני אדם… משפט בני אדם לא יביטו – רק על המעשה לבדה וכפי המעשה יחרצו את הדין… וכפי שהרשיע- כן יחרצו משפטו…אבל במשפט האלהים- יביט על הצדיק ועל הרשע.. רוצה לומר – יבחן את " הפועל" את הרשע ותכונתו. וגם יבחן את העת- באיזה עת הרשיע … וגם יביט על המעשה בכללו ובצרוף המקום שנעשה המעשה… שכל זה ראו המלאכים בבואם לסדום" שהשקיפו על כל הפרטים" האלה. ועל זה אמר " ארדה נא ואראה…" ואז כשאביט על תכונת הפועלים והעת ויתר העניינים ואראה " שכצעקתה הבאה אלי עשו"- שגם למטה נמצאו כל אלה לרע… ואם לא- אם למטה ימצאו עניינים " המקטינים" רשעתם לפי תכונת לפי תכונת העושיםומקומם וזמנם ויתר פרטים… "אולי יש"…:כי בזה " שאין המשחית מבחין בין טוב ורע" ביארו חז"ל שדווקא בין צדיק שאינו גמור ובים רשע- אינו מבחין. אבל צדיקים גמורים- יבחין גם המשחית… ועל זה טען אברהם" " אולי יש חמישים צדיקים" – שאינם צדיקים גמורים- רק שהם צדיקים" בתוך העיר הזאת"- שלפי ערך אנשי סדום הם צדיקים- ואותם לא יבחין המשחית להצילם- אחר שאינם צדיקים גמורים ואם כן…" האף תספהולא תשא למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה…" רוצה לומר- שהם רק צדיקים בקרבה- לפי ערך אנשי סדום... חלילה לך:" רוצה לומר- הרי אתה השופט משפט הכלל. וצריך אתה לדון מעשה הרשע לפי מקומו- באשר הוא שם. שמי שהוא צדיק בערך אנשי מקומו- כבר יחשב שם לצדיק – הגם שבמקום אחר – בין אנשים צדיקים- יהיה רשע… חלילה לך השופט כל הארץ: הלא אתה שופט את הכלל וצריך אתה להשקיף עליו – שבערך שכניו ואנשי עירו ההוא צדיק. ואינו מן הדין שיספה עמהם. עכ"ל.
נתנאל בן אהרון.
