חידושי תורה – פרשת שמות

"וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִי"
פרק ב פסוק א

עמרם יעקב זריהן | ט״ו בטבת תשפ״ו | bmkolinfo@gmail.com

אומר רש"י: "ובת ק"ל שנה היתה, שנולדה בבואה למצרים בין החומות, ומאתים ועשר נשתהו שם, וכשיצאו היה משה בן שמונים שנה, אם כן כשנתעברה ממנו היתה בת מאה ושלשים"

נוהגים לומר שעם ישראל השתעבד במצרים 210 שנה כמנין רדו. מביא רשי בשמות פרק ב פסוק א הוכחה לכך שיוכבד נולדה בין החומות ועמרם התחתן איתה כשהייתה בת 130 וביציאת מצרים משה היה בן 80 …סך הכל 210 שנים.

אבל ….

כשנולדה יוכבד יוסף היה בן 39 שנה  ונפטר בגיל 110 הראשון מכל האחים וכל עוד יוסף ואחיו היו בחיים עדיין לא התחיל השיעבוד. אם נוריד מ 210 את ההפרש מחייו של יוסף שזה 71 שנה נקבל 139 שנה. אך עדיין יש לבדוק מתי נפטר האחרון מבין האחים ואפילו כולל מנשה ואפרים כי המדרש אומר עד שתם כל הדור ההוא. זאת אומרת שאפשר להוסיף לפחות עוד 60 שנה. יוצא מכך שהשיעבוד לא היה יותר מ 80 שנה בהערכה גסה.

עדכון:

פרק ו פסוק טז מביא השפתי חכמים פירוט מדויק על זמן השיעבוד:

רש"י: ושני חיי לוי וגו'. למה נמנו שנותיו של לוי, להודיע כמה ימי השעבוד, שכל זמן שאחד מן השבטים קיים, לא היה שעבוד, שנאמר וימת יוסף וכל אחיו (שמות א, ו.), ואח"כ ויקם מלך חדש, ולוי האריך ימים (ו) על כולם:

שפתי חכמים:  (ו) נמצא שלא עבדו אלא קי"ו שנה דהא יוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה ובאותו זמן היה לוי בן ל"ד שנה דהא בששה שנים נולדו כולם חוץ מבנימין הוצא מהם ב' שנים עד שנולד לוי שהוא ג' לראובן נמצא שהיה לוי גדול מיוסף ד' שנים ואח"כ היה ז' שני שובע ושנתים רעב וכשעברו ב' שנים משני הרעב באו למצרים ובאותו זמן היה לוי בן מ"ג וקל"ז שנים היה כשמת צא מהן מ"ג אז נשארו עדיין צ"ד שנים מלוי שלא התחיל השעבוד ורד"ו שנים היו במצרים צא מרד"ו שנים צ"ד שנים של לוי שלא התחיל השעבוד נמצא שלא נשתעבדו אלא קי"ו

"וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי- אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ"
פרק ב פסוק יג

עמרם יעקב זריהן | ט״ו בטבת תשפ״ו | bmkolinfo@gmail.com

רש"י: "שני אנשים עברים. דתן ואבירם"

פלא גדול הוא כיצד דתן ואבירם למרות מעשיהם וכל ההתנכלות שלהם למשה נשארו הרבה זמן עד למחלוקת קרח ועדתו.

"וַיּאמֶר משֶׁה אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה"
פרק ג פסוק ג

עמרם יעקב זריהן | ט״ו בטבת תשפ״ו | bmkolinfo@gmail.com

"מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה". השאלה ששואל כאן משה מפליאה מאד כי הרי בפסוק הקודם נכתב במפורש: "וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ".

היה צריך לומר "מדוע לא אוכל הסנה" כפי שכתוב בפסוק הקודם: "וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" כי זה היה הפלא לכתחילה שהסנה בוער ואיננו אוכל.

אם כך מדוע מתפלא משה שהסנה איננו בוער?

על כך מביא הכלי יקר הסבר:

ואיך אמר מדוע לא יבער הל"ל מדוע איננו אכל, י"א שהיה בוער בעצמו אך מדוע לא יבער גם אל שאר חלקי הסנה שסביביו, וי"א ששפט בשכלו שאינו בוער שאילו היה בוער למה איננו אכל ע"כ אמר מדוע לא יבער, ויש לפרש עוד מדאמר וירא ה' כי סר לראות ש"מ שכבר סר ממקומו להתקרב או להתרחק כפי מה שפירשתי בלשון אסורה נא, ואם כן אין מקום לקושיה זו, כי מתחילה היה סבור שהסנה בוער ממש, וכאשר סר לראות קצת, היטב לראות יותר ממה שראה קודם שסר לראות, וראה אז כי אינו בוער כלל על כן אמר מדוע לא יבער.

"וַיּאמֶר כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה"
פרק ג פסוק יב

עמרם יעקב זריהן | ט״ו בטבת תשפ״ו | bmkolinfo@gmail.com

קושיא:

למרות ההסבר של רש"י עדיין קשה להבין כיצד האות "העתידית" של "תַּֽעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּֽה" אמורה לשכנע את משה לצאת אל מצרים

"וַיּאמֶר משֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ מָה אמַר אֲלֵהֶם"
פרק ג פסוק יג

עמרם יעקב זריהן | ט״ו בטבת תשפ״ו | bmkolinfo@gmail.com

קושיא:

מדוע מעלה משה שאלה זו: "וְאָֽמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶֽם"?

מדוע חושב משה שזו תהיה שאלתם לשמע דבריו?

"וַיִּקַּח משֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל-הַחֲמר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח משֶׁה אֶת-מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ"
פרק ד פסוק כ

עמרם יעקב זריהן | ט״ו בטבת תשפ״ו | bmkolinfo@gmail.com

קושיא:

"וְאֶת בָּנָיו". עד פסוק זה לנו ידוע מהתורה רק על הולדת גרשם פרק ב פסוק כב: "וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת-שְׁמ֖וֹ גֵּֽרְשֹׁ֑ם". אם כך כיצד נאמר כאן "בניו"

התורה לא סיפרה עד כאן על הולדת אליעזר?

על כך מביא הרמב"ן:

וטעם ויקח משה את אשתו ואת בניו. כמו ובני פלוא אליאב (במדבר כו ח), כי לא היה לו רק גרשום, כאשר הזכיר הכתוב (לעיל ב כב), ואליעזר נתעברה ממנו בדרך או במצרים אם הלכה שם. ויתכן כי קודם הדבור הנדבר לו בהר האלהים לא נולד לו רק גרשום, אבל היתה צפורה הרה, וכאשר שב אל יתר חותנו ילדה, ובעבור כי היה דבר המלך נחוץ לא מל אותו ולא קרא לו שם. ובדרך כאשר מלה אותו אמו לא קראה לו שם, כי משה היה נפגש מן המלאך. ואחרי לכתו למצרים וראה שנצל מכל המבקשים את נפשו אז קרא לו אליעזר, כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה (להלן י"ח י"ט). וכך הזכירו רבותינו כי הנמול הזה הוא אליעזר (שמו"ר ה ח).