נקודה נוספת שניתן לפרש כאן היא בהשוואה למרגלים. ה' עוזר למרגלים לתור את הארץ ללא מפריע בכך שהוא דואג לכך שיושבי הארץ טרודים באבלות וכך אין הם חוקרים את פשר ביקור המרגלים.

כך גם היום, כשאנו רואים אסונות גדולים ברחבי העולם, כמו רעידת האדמה ביפן או בניו זילנד ועוד אסונות רבים אחרים לא עלינו, נראה לי שגם כאן בוודאי היו אסונות אלו כדי למנוע מהגויים להתמקד בעויינות כלפינו. כמובן שנסתרות לה' והנגלות לנו…בכל אופן כך נראה לי בסיעתא דשמייא.

אבן עזרא  :
מפני החירות. ופי החירות מקום אחד הוא והפה בפנים

גם בעל הטורים מוסיף בפרושו על הפסוק הקודם :
וישב על פי החירות. ואינו אומר וישובו מלמד שכולם היה להם לב אחד לעשות כן ע"פ ציווי של משה: על פי החירות. ובפרשת ויהי בשלח אומר לפני פי החירות מלמד שאמר להם משה ע"פ ה' אני אומר לכם שתהיו בני חורין

רואים כאן יסוד חשוב בחשיבות כל מילה בתורה. לכל מילה יש משמעות גדולה וחשובה והתורה מעבירה לנו מסר והבנה לכל מעשה ואין חס ושלום אות אחת מיותרת, רק שאנחנו בשכלנו הקטן צריך להתיגע מעט יותר כדי להבין מה רוצה ה' למסור לנו.

נס על נס. גם מצאו שם מים כפי שמסביר בעל הטורים וגם היה המקום מסודר לפי כבודם של ישראל. 12 מעיינות ל – 12 השבטים ועוד 70 עצי תמר ל 70 גדולי ישראל.

אור החיים  :
למטה יהודה וגו'. צריך לדעת למה נשתנו מטה יהודה ומטה שמעון ומטה בנימין שלא הזכיר נשיא בהם, ואולי כי להיותם סמוכים לזכרון נשיא אחד נשיא אחד מובן כי הם נשיאים ומשלשה ואילך הופלג זכרון הנשיאות והוצרך הכתוב לזוכרו בכל אחד:

וראיתי בשם רבינו ניסים גאון כי ביהודה לא הוצרך כי ידוע כלב לנשיא, שמעון לא היה ראוי לנשיא משום מעשה זמרי, בנימין אלידד זה אלדד וכבר זכה לנבואה והורדה היא לו לקרות נשיא עד כאן:

ואפשר עוד לומר כי לא יחס נשיאות לכלב על יהודה משום כבוד מלכות שעומדת ממנו, וכמו כן לבנימין משום שממנו מתחלת המלכות בישראל שהוא שאול איש ימיני, ושמעון טעמו נכון כדברי גאון

נראה לי בסיעתא דשמייא, גודל רחמיו של הקב"ה על הרוצח. גואל הדם בוודאי ינסה להשיג את הרוצח בכל מחיר כדי לנקום בו, אך אם הרוצח יפנה לעיר מקלט מעבר לירדן הגישה וההגעה אליו תהיה הרבה יותר קשה לגואל הדם מאשר אם הוא יפנה לעיר מקלט בארץ, וגם במקרה ההפוך של רוצח מעבר הירדן יוכל להגיע לעיר מקלט בארץ כיד להקשות על גואל הדם.

בכתיבת מילים אלו, הודיעו בחדשות שהבבא אלעזר, נכדו של הבבא סאלי ע"ה, נרצח בדקירות סכין בליבו בבאר שבע.

יהי זכרו ברוך.

בספוק הבא גם שם כתוב : "אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ "

לומדים כאן, כיצד התורה מדייקת בכל דבר ומחסירה או מוסיפה מילה בהתאם לחשיבות הנושא הנדון. במבט קל על הפסוקים נראה כאילו חס ושלום התורה מייתרת מילים ומתמיהה כאילו המילים : "אשר ימות בה" מיותרות. – חס ושלום. הכל מדוייק להפליא כדי שנדע לשפוט את הרוצח על פי דין אמת.

רש"י :
"בפגעו בו. אפלו בתוך ערי מקלט"

תרגום יונתן :
"תְּבַע אַדְמָא הוּא יִקְטוֹל יַת קָטוֹלָא כַּד יְעַרְעִינֵיהּ מִבָּרָא לְקִרְוַיָא הָאִלֵין בְּדִינָא הוּא יְקַטְלִינֵיהּ"

אם נשים לב תרגום יונתן מדגיש : "מִבָּרָא לְקִרְוַיָא"- כלומר מחוץ לעיר המקלט.

אם כך נשאלת השאלה : האם באמת לגואל הדם מותר להרוג את הרוצח "אפלו בתוך ערי מקלט" כפי שרש"י מציין ?

בפסוק הקודם נאמר : "כָּל כְּלִי"
ובפסוק זה האבן מוזכרת בנפרד

נשאלת השאלה האם האבן אינה נחשבת כלי ? ואם לא אז מדוע גם העץ לא הוזכר בנפרד ?

ואם אין גואל דם – מה הדין וכיצד אמור הרוצח להישפט ?

רש"י  :
"עד מות הכהן הגדול. שהוא בא להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם, והרוצח בא לסלק את השכינה מישראל ומקצר את ימי החיים. אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול. דבר אחר לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו: אשר משח אתו בשמן הקדש. לפי פשוטו מן המקראות הקצרים הוא, שלא פרש מי משחו, אלא כמו אשר משחו המושח אותו בשמן הקדש. ורבותינו דרשוהו במסכת מכות (יא, ב) לראיית דבר, ללמד שאם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו אחר תחתיו ולאחר מכאן נגמר דינו, חוזר במיתתו של שני, שנאמר אשר משח אתו, וכי הוא משחו לכהן או הכהן משח אותו, אלא להביא את הנמשח בימיו שמחזירו במיתתו "

גם בא לרמוז לרוצח שאם הוא לא יהיה אחראי על עצמו ויישאר בעיר המקלט כל עוד הכהן הגדול חי, הסבירות גדולה מאד שגואל הדם ימצא אותו.

צריך לשמוח עד אין סוף, כל כך בורא עולם אוהב את עם ישראל ושכינתו איתנו תמיד בכל מקום ובכל זמן.
פסוק זה צריך לעורר כל אחד מעם ישראל, לזכור ולדעת, ה' משגיח עלינו תמיד ובכל רגע "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"…..ה' יזכה אותנו לחזור בתשובה באמת.

נשאלת השאלה במה שונה פסוק זה מהקודם שהוצרך לומר : "יֹשְׁבִים" ?
נראה לי בסיעתא דשמייא, שארץ ישראל שונה משאר ארצות בכך שבביצוע עבירות מטמאים אותה ואין מטמאים שאר ארצות בעבירות דומות.
ובדרך החיוב, נבין חשיבותה הגדולה של ארץ ישראל משאר ארצות.
לכן, כל יהודי הנמצא מחוץ לארץ ישראל חייב לדעת שמקומו כאן בארץ ואין לו מה לחפש בשום מקום אחר.