|
23/07/2011 |
שבת כ"א תמוז תשע"א |
פסוק: ג |
פרק: לא |
|
| "וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל-מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת-יְהוָֹה בְּמִדְיָן" |
משה פונה לעם ישראל לנקום את נקמת ה'. בפסוק הקודם אומר הקב"ה למשה :
נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים
שואל בעל ה"אהבת חיים" קושייה מענינת : מדוע משה משנה את סוג הנקמה ? הקב"ה אמר נקמת בני ישראל ומשה אומר נקמת ה'.
מתרץ בעל ה"אהבת חיים" , שבאמת הנקמה כאן היא נקמת ה', כי מדין ובכלל אומות העולם שונאים את עם ישראל בגלל הקנאה שלהם על כך שקיבלו את התורה ולכן הנקמה במדין היא נקמת ה'.הוספה שלי לחידוש מעניין זה הוא שהקב"ה אומר נקמת בני ישראל מאחר וכל מי שרוצה פגוע בעם ישראל הקב"ה רוצה להיפרע ממנו ולנקום בו על כך ולכן הקב"ה אמר נקמת בני ישראל |
|
18/07/2011 |
יום שני ט"ז תמוז תשע"א |
פסוק: ג |
פרק: לא |
|
| "*********************" |
| רש"י וידבר משה וגו' . אף על פי ששמע שמיתתו תלויה בדבר עשה בשמחה ולא אחר
לומדים כאן יסוד חשוב בעבודת השם – זריזות לקיום המצוות. משה אינו תולה את קיום המצווה בשום תלות בדבר אחר לצורך קיום המצווה.
באחד השיעורים של הרב ניסים יגן זצ"ל, אמר הרב שמשה יכול היה "למשוך" זמן לקיום המצווה, ובכך לגרום להארכת ימיו וגם אולי לשנות את הגזרה עליו ולהיכנס לארץ ישראל, אך הוא אינו עושה זאת ועובר מיידית לקיום המצווה. |
|
18/07/2011 |
יום שני ט"ז תמוז תשע"א |
פסוק: ח |
פרק: לא |
|
| "וְאֶת-מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל- חַלְלֵיהֶם אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב" |
וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב
לכאורה נראה תמוה לציין שהרגו אותו בחרב, אומר רש"י :
בחרב. הוא בא על ישראל, והחליף אמנותו באמנותם, שאין נושעים אלא בפיהם על ידי תפלה ובקשה. ובא הוא ותפש אמנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אמנותם באמנות האמות, שבאין בחרב, שנאמר (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה: (רש"י)בפרשת בלק אמר בלעם :
וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ
אומר רש"י : לו יש חרב בידי. גנות גדולה היה לו דבר זה בעיני השרים, זה הולך להרוג אמה שלמה בפיו, ולאתון זו צריך לכלי זיןשמעתי בשם הרב עמרמי שליט"א שגם בפסוק זה נענש בלעם ונהרג בחרב על כך שאמר לאתון לו יש חרב בידי. מידה כנגד מידה. |
|
22/07/2011 |
יום שישי כ' תמוז תשע"א |
פסוק: ג |
פרק: לב |
|
| "עֲטָרוֹת וְדִיבן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְען" |
אומרת הגמרא ברכות דף ח ע"ב :
אָמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אָמַר רַב אָמֵי לְעוֹלָם יַשְׁלִים אָדָם פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִבּוּר שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם וַאֲפִלּוּ עֲטָרוֹת וְדִיבוֹן שֶׁכָּל הַמַּשְׁלִים פַּרְשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִבּוּר מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיונשאלת השאלה מדוע הגמרא בחרנ דווקא דוגמא זו כדי להסביר את חובת קריאת שניים מקרא ואחד תרגום. אם נבדוק את תרגום אונקלוס בפסוק זה נראה שהתרגום הוא :אונקלוס :
מַכְלֶלְתָּא וּמַלְבֶּשְׁתָּא וְכוּמְרִין וּבֵית נִמְרִין וּבֵית חוּשְׁבָּנָא וּבַעֲלֵי דְבָבָא וְסִימָא וּבֵית קְבוּרְתָּא דְמשֶׁה וּבְעוֹןעֲטָרוֹת וְדִיבֹן = מַכְלֶלְתָּא וּמַלְבֶּשְׁתָּאלעומת זאת בפסוק לד :
וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר:אונקלוס :
וּבְנוֹ בְנֵי גָד יָת דִיבוֹן וְיָת עֲטָּרוֹת וְיָת עֲרֹעֵרכלומר התרגום לאותם מילים שהזכירה הגמרא בעלת משמעות שונה בשני פסוקים .
מכאן אלינו לדעת ולהבין את חשיבות הלימוד של השניים מקרא ואחד תרגום כי משמעות המילים בתורה יכולה להראות לנו אולי פשוטה אבל כשקוראים את התרגום ניתן ללמוד משמעות שונה לחלוטין. |
|
18/07/2011 |
יום שני ט"ז תמוז תשע"א |
פסוק: יד |
פרק: לב |
|
| "וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף-יְהוָֹה אֶל-יִשְׂרָאֵל" |
| קושיא :
קצת קשה להבין כיצד משה שופט אותם בלי לשמוע את טענתם עד הסוף. בכל זאת מיד לאחר דברי משה הם הציעו את עצמם מיד לעבור חלוצים בכיבוש ארץ ישראל.
ההסבר היחיד שיכול להניח את הדעת הוא שאין כונתם הייתה כך לכתחילה ורק אחרי שמשה הטיח בהם את דבריו הוסיפו את הצעתם זו.
בכל אופן לא מצאתי פרוש נוסף לדבריו אלו של משה בפסוק זה. |
|
18/07/2011 |
יום שני ט"ז תמוז תשע"א |
פסוק: כב |
פרק: לב |
|
| "וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְהוָֹה וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵיהוָֹה וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְהוָֹה" |
קושיא :
וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְהוָה
משה פוסק כאן החלטה גורלית מאד בעלת משמעות כבדה לגבי נחלת השבטים ולמרות זאת אין אנו רואים כאן שמשה מפנה את הנושא החשוב הזה לקב"ה כדי לדעת אם החלטה זו נכונה.
מדובר כאן בבקשה לנחלה הנמצאת מחוץ לארץ ישראל במקום שאינו נכלל לכתחילה בהבטחת השם לאבותינו. יש כאן לא מעט סיכון בהחלטה זו של משה מאחר ויכול היה להיות שהקב"ה היה מתנגד לכך.לא מצאתי פרוש הקשור לקושיא זו. |
|
18/07/2011 |
יום שני ט"ז תמוז תשע"א |
פסוק: לג |
פרק: לב |
|
| "וַיִּתֵּן לָהֶם משֶׁה לִבְנֵי-גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף אֶת-מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמרִי וְאֶת-מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב" |
קושיא :
נראה שיש כאן מעין בעיה מאחר וחלוקת ארץ ישראל לשבטים נעשתה על פי גורל וכך זכה כל אחד בנחלתו. בפסוק זו אנו רואים שהנחלה כאן נמסרת ללא שום גורל וגם ללא התייעצות עם שאר השבטים לקבלת הסכמתם לכך. ישנו כאן סיכוי ששאר השבטים היו יכולים להתרעם על כך ולמרות זאת משה מבצע פעולה זו.ישנו פרוש של הרמב"ן שקצת מסביר :
הרמב"ן ולחצי שבט מנשה בן יוסף. מתחלה לא באו לפניו שבט מנשה אבל כאשר חלק הארץ לשני השבטים ראה שהיא ארץ גדולה יותר מן הראוי להם ובקש מי שירצה להתנחל עמהם והיו אנשים משבט מנשה שירצו בה אולי אנשי מקנה היו ונתן להם חלקם וטעם "ולחצי" חלק אחד מהם וכן אז יחלק העם ישראל לחצי חצי העם היה אחרי תבני בן גינת להמליכו והחצי אחרי עמרי (מלכים א טז כא) והענין כי בני מנשה היו שמונה בתי אבות ככתוב בפרשת הפקודים (לעיל כו כט-לב) ומשפחת המכירי ומשפחת הגלעדי ירשו בארץ הזאת כי היו אנשי חיל ולכדו אותה לעצמם ונתן להם חלק רב מהם ושש המשפחות עברו את הירדן דכתיב ביהושע (יז ב) ויהי לבני מנשה הנותרים למשפחותם לבני אביעזר ולבני חלק ולבני אשריאל ולבני שכם ולבני חפר ולבני שמידע וזהו מה שכתוב שם (פסוק ה) ויפלו חבלי מנשה עשרה לבד מארץ הגלעד והבשן אשר מעבר לירדן והטעם כי עשו מן הארץ תשעה חלקים שוים לתשעת המטות ולא יכלו לתת למטה מנשה הנותרים חלק שלם ולא חצי חלק כי רובם נשארו והנה עשו מן השבט כולו חלקים ומצאו כי עשירית השבט בלבד נחלו בארץ הבשן ועשר הידות נשארו ונתנו לו מחלק שבט שלם עשרה חבלים והאחד נשאר ואולי בעבור היות שתי המשפחות האלה המכירי והגלעדי המועטות בשבט רצו להפרד משבטם כדי שתהיה להם נחלה רבה מהם כי ילכדוה בחרבם וכמו שנאמר (יהושע יז א) כי הוא היה איש מלחמה ויהי לו הגלעד והבשן על כן הזכיר בשבט הזה חבלים ולא הזכיר כן בשאר השבטים כך נראה לי פירוש הכתוב הזה על דרך הפשט והנה לא הזכיר משה בתורה שיחלק ביניהם הארץ הזאת ויתן לכל אחד משני השבטים האלה חלקו בפני עצמו אבל אמר שנתן להם ולחצי שבט המנשי ממלכות שני המלכים האלה ובמשנה תורה (דברים ג יג) פירש שנתן לחצי שבט מנשה חלק בפני עצמו כל חבל הארגוב וכל הבשן והנה קצר בתורה שלא רצה להזכיר בה חלוקת השנים באשר לא תזכר בה חלוקת שאר השבטים אבל בספר יהושע אמר בביאור כי משה חלק להם דכתיב (יהושע יג טו) ויתן משה למטה בני ראובן למשפחותם ויהי להם הגבול וגו' וכתיב (שם פסוק כד) ויתן משה למטה בני גד למשפחותם ויהי להם הגבול וגו' וכתיב (שם פסוק כט) ויתן משה לחצי שבט מנשה ויהי לחצי מטה בני מנשה למשפחותם ויהי גבולם וגו'עדיין דרוש עיון. |
|
18/07/2011 |
יום שני ט"ז תמוז תשע"א |
פסוק: מב |
פרק: לב |
|
| "וְנבַח הָלַךְ וַיִּלְכּד אֶת-קְנָת וְאֶת-בְּנתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נבַח בִּשְׁמוֹ" |
בפסוק הקודם : וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר
אומר רש"י : ויקרא אתהן חות יאיר. לפי שלא היו לו בנים קראם בשמו לזכרוןובפסוק זה אנו רואים שנבח עושה את אותו דבר גם הוא.
מפרש הרמב"ן :
ויקרא לה נבח. לא מפיק ה"א וראיתי ביסודו של ר' משה הדרשן לפי שלא נתקיים לה שם זה לפיכך הוא רפה שמשמע מדרשו כמו לא ותמה אני מה ידרוש שתי תיבות הדומות לזו ויאמר לה בועז (רות ב יד) לבנות לה בית (זכריה ה יא) לשון רש"י והרי הרב אוצר בלום לתורה להלכות ולהגדות ואשתמיטתיה זו שאמרו במדרש רות (רבה ה ה) ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך (רות ב יג) אמר לה חס ושלום אין את מן האמהות אלא מן האימהות ודכוותיה ונבח הלך וילכד את קנת ויקרא לה נבח בשמו מלמד שלא עמד לה אותו השם ודכוותיה ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער מלמד שאין לשקר תשועה עד כאן באגדה וכן בגמרא של מסכת סנהדרין (כד) אמרו זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל אין לבבל נחות ואשתרבובי אשתרבוב לעילם דיקא נמי דכתיב לבנות לה בית שמע מינה והוא מדרש מן חסרון המפיק הזה שלא עמד לה הבית בארץ שנערכלומר, לא התקיימה בידו שהעיר תיקרא על שמו כמו שעשה יאיר בן מנשה. נראה לפרש כאן לדעתי, שאולי עשה זאת נבח לשם כבוד ולא כמו יאיר בן מנשה שמאחר ולא היו לו בנים רצה זאת לזיכרון על שמו.
גם שמעתי בשעור של הרב מוצפי שליט"א שבדרך כלל רק אנשי סררה וכבוד היו נוהגים בדרך זו לקרוא ערים על שמותם והוא הזכיר את אלכסנדריה במצרים על שמו של אלכסנדר מוקדון ועוד שמות של ערים נוספות מתקופת הרומאים שכינו ערים על שמות המנהיגים. |