נבואת "ה" אל הגויים – כיצד.
במדבר כ"ב\(ח)…" ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשבתי אתכם דבר כאשר ידבר "ה" אלי (ט)ויבא אלהים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלהעמך…"
ועוד פסוקים בפרשה…" (י"ב) ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם…"(כ)…"ויבא אלהים אל בלעם לילהויאמר לו…"(ל"א) …" ויגל "ה" את עיני בלעם…"
פרק כ"ג\ד\…,ויקר אלהים אל בלעם ויאמר אליו…
(ה)…" וישם "ה" דבר בפי בלעם…"
(ט"ז)…"ויקר "ה" אל בלעם וישם דבר בפיו ויאמר שוב אל בלק וכהתדבר…"
פרק- כ"ד\ב\…"וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהיעליו רוח אלהים…"
כ"ד\ד\…"נאם שמע אימרי אל אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים…
לפני הדיון בפסוקים המתארים את נבואת בלעם ודברי המפרשים, ננסה ללמוד מה נכתב בהגלות כבוד "ה" אל לבן הארמי הרמאי וכן בהיגלות ניגלה קודם לכן אל אבימלךמלך גרר.
אבימלך מלך גרר.
בראשית-כ\ג\… ויבא אלהים אל אבימלך בחלם הלילה ויאמר לו…"
ספורנו: כעניין שנאמר בלבן ובבלעם ולא נזכר בהם אז" וירא אליו" ולאמראות אלהים ולא דיבור כמו שנזכר באבות ושאר הנביאים כאומרו" במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו". כי אמנם לא נראה האל יתברך כלל אז אבל בא אליהם קול אומר בלבד…" עכ"ל.
פירש דבריו הרב קופרמן…"אפילו לדרגת " וירא " שהיא למטה מהנבואה – לא הגיעו( לבן ובלעם ואבימלך) וקל וחומר שלא הגיעו למדרגת " מראות אלהים" שהם דרגות גבוהות יותר של מראה ודיבור. קול אומר בלבד- מדרגה עוד יותר נמוכה מכל אחת עשרה דרגות נבואה שמונה הרמב"ם במורה נבוכים חלק בוכדעת המורה שם – אינה נבואה כלל ולא האיש ההוא נביא . עכ"ל.
דברי נתנאל: דברי " המורה נבוכים" שכאן אינה מדרגת נבואה או מדרגת נביא כלל אלא – מדרגה של שמיעת קול- ואינו דומה לנבואת נביא או לנבואת האבות. וכן כתב מלבי"ם:…"החלום שראה היה מאת "ה" ומציין זה במה שאמר…" ויבא אלהים".. כמו לבן ובלעם- ואינו מענייןנבואהרק ציון חלומות הצודקים .." עכ"ל.
דברי נתנאל:נבין על פי דברי מלבי"ם שהתחיל דבריו כמו " הספורנו" על " ויבא אלהים" – זה החלום- כמו בלבן ובלעם. ואנו נוסיף על מנת לחבר דברי " המורה" ששמיעת הקול היא בחלום הצודק.- ואינו במדרגתנבואה. כתב הרד"ק בפירושו על ספר בראשית…" ויבא אלהים אל אבימלך בחלם הלילה:…"וכן נאמר בלבן. כי לכבוד הצדיקים יבואו לאנשים מאומות חלום של נבואה …עכ"ל. גם הוא כיוון לדברי קודמיו על " ויבא אלהים" שהוא החלום. אם כן אנו יכולים ליישב בדבריוששמיעת הקול בחלום- אותה מכנה הרב " חלום של נבואה" ועליינו ליישב דבריהם צדקו יחד באופן הזה. או שמכנה מלת " חלום של נבואה" זה הכבוד לצדיקים- שבגללם גם גוי רשע יכול לטעום משהוא בדרגה רוחנית- בשמיעת קול בחלום ולא בהקיץ- אולי.יש עוד תירוץ בדברי הרד"ק בהמשך בדברי "האבן עזרא".
לבן הארמי הרמאי
בראשית לא\כ"ד\…" ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה ויאמרלו…"
אונקלוס:…"ואתא מימר מן קדם "ה" לות לבן ארמאה בחלמא דלילא …" דברי אונקלוס האלה מאשרים את מה שכתבנו באבימלך- שהקול היה בא " בחלום הלילה".
תרגום יהונתן: ואתא מלאכא במימר מן קדם "ה" ושלף חרבא על לבן רמאה בחלמא דלילא ומר ליה טור לך דילמא תמליל עם יעקב מן טב עד ביש…"
דבריו בחידוש . ואולי לתרגומו כאן כיוון הרד"ק שכתב " חלום של נבואה". כיוון וכאן כתב היהונתן ממש את המראה אשר ראה לבן בחלום. ואנחנו תירצנו שם אחרת על מנת ליישב עם דעת הספורנו המלבי"ם ואונקלוס.
אבן עזרא:ובא השם לכבוד יעקב. עכ"ל.
חידוש אפשר להבין " באהשם"- ממש- ואין נבואה גדולה מכך. וצריך אולי ליישב ולסמוך ולהבין דבריו גם במקומות אחרים- על מנת להבין כאן. ואולי על דרך שנסינו לתרץ ולצרף את דברי הרד"ק נחשוב גם כאן- שעל פי דעתו של האבן עזרא- שאם רוצה השם לכבד את הצדיק – לא יעשה זאת על ידי שליח או חלום – אלא בכבודו ובעצמו יבוא לכבד- אולי זו דעת האבן עזרא – כאן. ועל פי הרד"ק למעלה- יכול לכבד "ה" את הצדיק על ידי " חלום נבואה" לאבימלך- אולי.
רמב"ן: וטעם " אל לבן הארמי". להגיד שאף על פי שהוא ארמי ואנשי מקומו אנשי תרפים ועוננים כפלישתים בא אליו חלום הנבואה לכבודהצדיק …" עכ"ל.
גם פי הרמב"ן כאן וכן על פי קודמיו – מכבד "ה" את הצדיק על ידי " חלום נבואה" שבא אל לבן- שאם לא כן – ודאי שלא הייתה סיבה להיגלות אליו בחלום. יש הסכמה אצל כל המפרשים – שעבור הצדיק ישלח "ה" " חלום של נבואה" גם לגוי רשע. יש רק הבדל בהבנה האם "כבוד הצדיק" אפשרי על ידי חלום או שהשם בכבודו יבוא( וצריך להבין עוד מה המשמעות של חלום על ידי השם בעצמו"). ועכשיו כאשר כותב שורות לו אפשר לתרץ עוד דרך בהבנת " האבן עזרא" שכותב " בא השם לכבוד יעקב"- אולי כוונתו במילים " בא השם" גם לשמיעת הקול. או בא השם – בחלום- ושם השמיעו את הקול – דרגה יותר פנימית בחלום.- אולי – ונצרף כבר למה שכתבנו. ואולי לכן תרגם יהונתןגם על המראה של החלום וגם על מה אמר לו המלאך שולף החרב בחלום- ועל כך תירץ האבן עזרא " בא השם" זה המלאך הנראה אליו וגם דיבר המלאך. אם כן קצת מתבהר יותר. אולי עיקר שוני דבריהם העשירים הוא באמת על מדרגת החלום. המפרשים ספורנו מלבי"ם אונקלוס מבינים שהיה רק " שמיעת קול בחלום". אך רד"ק ואבן עזרא מבינים שהיה גם מראה וגם שמיעת קול. אם כן עולה " שחלום נבואה" הוא גם מראה וגם קול.
נבואת בלעם
ננסה ללמוד בדברי רש"י והמפרשים בפסוקים לעי"ל.
רש"י כ"ב-ח\ט\:…"אין רוח הקודש שורה עליו אלא בלילה וכן כל נביאי אומות העולם וכן לבן בחלום הלילה …" ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה .." כאדם ההולך אל פילגשו בהחבא…"
אבן עזרא: ויבא אלהים: לכבוד ישראל.
דברי נתנאל: רש"י מדגיש עניין לילה והאבן עזרא כמו לעי"ל " לכבוד ישראל.
(כ) .." ויבא אלהים אל בלעם לילה…"
משך חכמה:…"כי באה הנבואה בלילהמסופקת ומלובשת בכח המדמה אשר ברוב עתותיו כוזב…" עכ"ל.
מסביר את דברי רש"י- מה עניין הנבואה בלילה ומה חסרונה – שהיא מלובשת בכח המדמה. אונקלוס ויהונתן שניהם מתרגמים…" ואתה מימר מן קדם " ה" לבלעם בלילה…כמו שפירשו באבימלך ולבן.
כ"ג-ד\… רש"י:" ויקר אלהים אל בלעם": לשון עראי , לשון גנאי, לשון טומאת קרי, כלומר בקושי ובביזיון. ולא היה נגלה אליו ביום, אלא בשביל להראות חיבתן של ישראל. עכ"ל.
רמב"ן: ויקר אלהים אל בלעם: בעבור שלא היה מגיע האיש הזה למעלתהנבואה על כן יאמר בו כלשון הזה. כי עתה בא אליודיבור השם דרך מקרה- לכבוד ישראל ולכך אמר " ויבא אלהים אל בלעם", כי הלשון הזה לא יאמר בנביאים – רק במי שלא בא במדרגה ההיא וכן " ויבא אלהיםאל אבימלך" …" ויבא אלהים אל לבן…" . ואפשר שפירושו – ביאת הרצון בדיבור מן העליון אל השכליים אשר יחלימו – כי גם בלעם ביום נופל ותרדמה נפלה עליו וגלוי עיניים…" עכ"ל.
דברי נתנאל: הנה שיתף הרמב"ן דרגת נבואת בלעם עם " חלומות" אבימלך ולבן שראינו לעי"ל. ושם בעניין פסוקי לבן הרמאי התייחס רק לעניין הכבוד – וכאן מוסיף בפירושו. ואומר באמת זו אינה מדרגת נבואה כמו שלמדנו " מהמורה נבוכים" למעלה שהביא הרב קופרמן. ועוד על פי דברו כאן מובן שהיה בשעות היום אך גם כן היה " נופל וגלוי עיניים" ותרדמה נופלת כדבריו בהמשך.
המשך דברי הרמב"ן…" ויקר: וטעם ויקר אלהים ויאמר אליו- כי כאשר קרה לבלעם כמקרים אשר יקראו לאנשי הרוח הקודש בהתבודדם. שחלף רוח על פניו תסמר שערת בשרו , פחד ורעדה קראתהו ורוב עצמותיו הפחיד והודו נהפך עליו למשחית – והוא נופל על פניו ארצה … עכ"ל.
דברי נתנאל: על המובא כאן וברש"י הראשון – שהיה משהו דומה להתלבשות בדרגא של רוח הקודש. רק שעל פי רש"י היא בלילה בטומאה וקרי ואילו על פי רמב"ן כאן זה ביום- וגם כתב מלבי"ם: אולי יקרא השם לקראתי"- באשר לא בא אליו מעולם הדיבור ביום…וזו מדרגה חדשהולא בזכותו אלא במקרה- עבורו – כי כן רצון השם לכבוד ישראל. וכן כתב רבנו בחיי: " והמעלה הגדולה הזאת אשר עלה אליה לא הייתה אלא לפי שעה –לכבודן של ישראל , כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות לומר ליום הדין" אלו היו לנו נביאים כישראל היינו חוזרים למוטב וכדי שיהיה פתחון פה לישראל כנגד אומות העולם וישמעו אומות העולם הבטחות נפלאות על ישראל מפי הנביא שלהם שהוא קטגור של ישראל והנה כאשר השלים נבואתו באותן הבטחות נסתלקה הנבואה ממנו וחזר לקסמיו שנאמר ( יהושע י"ג) …" ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב…" וזה יורה כי מת קוסם ולא נמשכה לו הנבואה אחר כך. עכ"ל.
הנה מרחיב הרב רבנו בחיי את הסברו על " כבודן של ישראל"– שהוא שלא יהיה פתחון פה לאומות – ולישראל כן יהיה פתחון פה לעתיד לבוא.
רש"י: אולי יקרה "ה" לקראתי: אינו רגיל לדבר עמי ביום…"
עוד יש הבהרה חדשה על נבואתו ביום – והיא מדרגה חדשה שעליה אולי כיוון דבריו"הבחיי " לכבודן של ישראל". ובמדרגה זו עולה בלעם על אבימלך ועל לבן הרמאי.
כ"ג –ה…" וישם "ה" דבר בפי בלעם…"
לקוטי אנשי שם: סבור היה שכשתבוא אליו הנבואה יוכל "לברכם". והנבואה בחידה היא ובאותיות מצטרפות יוכל ברשעו לשוםמחשבתו בה תיכף לרעה. …מכל מקום יוכל לקלל במקצתולצרף האותיות עלמחשבה לא טובה. …והאל הטוב גלוי לפניו תעלומות לב בני אדם וידע אופן הליכת בלעם- שינה נבואתו משאר הנביאים שנאמר" וישם " ה" דבר בפי בלעם" כלומר דבר שלום בשלמות. ולא חצי דבר להיות רואה בחידות ובאותיות מצטרפות … כי אם דבר על שלמותו , שלא יוכל לשים בה שום מחשבה רעה. עכ"ל.
דברי נתנאל: נראה שיש בהתקדמות הנבואות סוג של עלייה בנבואה . וכאן מפליא " הליקוטי" להביא הדבר. כן כתב הרמב"ן:" כי לא ידע בלעם בדברים , אך " ה" מילא אותו דברים…. ואולי כן דעת רבותינו שאמרו- עיקם את פיו ועיקמו – כאדם הקובע מסמר בלוח. רבי אלעזר אומר מלאך היה מדבר … ואינו נכון בעיני…אבל טעם " וישם" הלמוד- שלמדו הדברים שיגרוס אותם בפיו ולא ישכח ולא יפיל מהםדבר כטעם…" ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם…" עכ"ל.
דברי נתנאל: אם התפעלנו לעי"ל על נבואת בלעם – ביום , הרי שכאן מחדש הרמב"ן בדברי קודש – "לימדו" לגרוס הנבואה- ובוודאי זו מדרגה נוספת אצל הטמא הזה. ודברי רמב"ן אלו " מרעישים".
כ"ג-ט"ז\…" ויקר הויה אל בלעם וישם דבר בפיו…"
עתה נראה כי נכונה שיערנו על " עלייה " בנבואותיו של הטמא.
דברי קודש הרמב"ן: "עתה לכבוד ישראל עלה האיש הזה להתנבאבמידת הרחמים בשם " הגדול"אשר נגלה למשה. כי עד עתה נאמר בו …" ויקר אלהים…" " ויבא אלהים…" . ועתה ידע כי לא יוכל לקללם בשום עניין בעבור כי במידת הרחמים יחונן עליהם . כי עד עתה כשהיה שומע במידת הדין היה חושב למצוא להם עילה בעוון אשר חטאו … או שתבוא להם רעה מאת " ה" לא ינצלו ממנה במידת הדין…" עכ"ל.
דברי נתנאל: האם כוונת הרמב"ן שממש ידע בלעם בשם הקדוש? . אולי כוונתו שכיוון והשם יתברך בכבודו שם דבר בפיו – והנבואה עצמה הייתה מקורה בשם הויה – ולא שידע בלעם השם הגדול הזה. או שמכוון הרב- שכאן בנבואה זו – עלה בלעם למדרגת משה ( להבדיל בין טהור לטמא) שהרי אמרו " באומות העולם העמיד השם נביא בדרגת משה.." אם כן חייב ולי גם להתנבא באותו האופן- שאלתי.
כ"ד-ב…"וישא בלעם את עיניו…ותהי עליו רוח אלהים.."
רש"י: עלה בליבו שלא יקללם. עכ"ל.
דברי נתנאל: עתה על פי דברי קודש הרמב"ן על עליית נבואתו עד הגיע לשם " הגדול" הוא שם הרחמים- מובן – שהשפיע גם על רשע שכזה- ועלה על ליבו – אולי בפעם ראשונה מחשבה טובה. " צדה לדרך" פירש בדברי הזהר…"בזוהר פירשו .." ותהי עליו" על ישראל. השם בחמלתו פרש סוכת שלומו עליהם וכסה אותם באדרתו , שלא תשלוט בהם עינו הרעה." נחלת יעקב"…" רוח אלהים פירושו – רצון. כמו " עקב הייתה רוח אחרת עימו" וכן" אל אשר שמה הרוח ללכת.." וכן בכאן- ותהי עליו רצון הקב"ה ורצונו שלא לקללם. עכ"ל.
הפליא ללכת בדרכי הרמב"ן הוא " המשך חכמה" ואלו דבריו על פסוק זה…"ותהי עליו רוח אלהים: עד הנה לא זכה לרוח ד" והיה מדבר בלשון המדבר לעצמו- כמו " מן ארם ינחני …, אבל כאשר זכה בשביל כבודן שלישראל שתשרה עליו רוח "ד דבר בלשון נסתר על עצמו, כמו…" נאום בלעם…" וקרא את עצמו – בשמו- מה שזכו המדברים ברוח הקודש ודבר לישראל בלשון נוכח ששם פניו לישראל שבמדבר.. עכ"ל.
כ"ד –ד…"נאם שמע אימרי אל אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלויעיניים…"רש"י: כתרגומו. שאין נראה אליו אלא בלילהכשהוא שוכב. ומדרשו– כשהיה נגלה אליו לא היה בו כוח לעמוד על רגליו ונופל על פניו, לפי שהיה ערל ומאוס להיות נגלה עליו בקומה זקופה לפניו. עכ"ל.
דברי נתנאל: רש"י הזה אינו עולה בקנה אחד עם הלימוד הקודם- ובוודאי שאינו הולם את מהלך " הרמב"ן". ואולי ליישב בדוחק אוכל לנסות להכניס קולמוסי כאן – ולחשוב יחד שאולי לכן רש"י הביא גם דעת המדרש- על כך שהיה נופל – וזה הרמז לנבואה ביום. כיוון ורש"י היה יכול להסתפק בפירוש הראשון. אך הביא גם את המדרש. ועוד- גם הרמב"ן במהלכו – לא ציין שבלעם היה מתנבא בעמידה- ולכן אולי במבט שני דבריו אינם סותרים. ואחר ראיתי דברי המלב"ים בזה וזה לשונו…"הנאום השלישי שינאם עתה הוא מצד הנבואה – כי עתה חל עליו רוח אלהים ועל ידי זה הוא שומע אימרי אל- באזניו הפנימיים ובעין הנבואי – מחזה שדי יחזה.והוא נופל בעת החזון כי נתבטלו כל כוחות גופו והוא בגלוי עיניים- רוצה לומר- שגם בנאום זה – לא ראה מראות אלהים. עכ"ל.
דברי המלבי"ם יכולים להיות מובנים לנו על דרך שפרשנו את " החלום הנבואי" לו זכו אבימלך ולבן. כאן יש הרגשה בדברי המלבי"ם שבלעם הגיע לרום המדרגה של "החלום הנבואי" שהוא – קול ומראה ( ראה יישוב דברי " האבן עזרא" והרד"ק- וצרף לכאן).
נביא דברי הרמב"ן כאן המדבר בנבואת בלעם ובנבואת משה לסיום המאמר- נביא כמה גרגרים מדבריו על הפסוק.. "כ"ד-א\…" ולא הלךכפעם בפעם לקראת נחשים…"כי בפעמים הראשונים היה רוצה לנחשולקלל… שם אל המדבר פניו אשר ישראל שם, ויכין להם נפשו , שיחול עליו הדיבור מת השם… כי עתה הייתה עליו יד השם כאשר לנביאים…על כן קרא עצמו עתה" שומע אימרי אל" כי נביא הוא... ואמר " מחזה שדי יחזה" כי ראה עתה באספקלריה המאירהכנביאים הראשונים שאמר בהם…" וארא אל אברהם, אל יצחק, ואל יעקב באל שדי… כי הוא יחזה במחזה של " אל שדי" שתי מדרגות למטה מהם… בלעם היה מכוון ומחשב בדבר אשר הוא חפץ בו והולך ומתבודד ומכין נפשו להיות עליו הרוח – אולי יקרה לקראתו… לא בעניין אחר…וכן עניין העמידה, מעלה למשה והנפילה בבלעם- פחיתות שלא יסבול נבואה … כי היהקוסם ותבואנה העתידות בליבו. ועתה בשביל ישראל ישמע בהם גם הדיבור – ולפיכך היה מתפאר בעצמו עתה לומר " שומע אימרי אל" עכ"ל.
דברי נתנאל : סיכום המחבר עליונים לכאן. הנכתב בריישאבדברי " האבן עזרא" שהשם בכבודו בא בחלום לבן ובדברי והרד"ק" חלום נבואי. ושם הגענו למצב בדיון בסוגיא על מנת ליישב האם" בחלום הנבואי" יש קול בלבד או גם מראה- והעמדנו שזה עיקר ההבדל בין שאר המפרשים ובין " האבן עזרא" והרד"ק. כאן מוסיף הרמב"ן ופותר לנו את הסוגיא בדבריו" ותבואנה העתידות בליבוועתה בשביל ישראל ישמע גם קול". נפלא . הקול נשמע– לפי דעת כולם( וככן כבוד ישראל). "והעתידות שבליבו " בהכרח יעשו ציור משהוא על ידי "הכוח המדמה" כמו שכתב " המשך חכמה". עכשיו אפשר לדייק יותר ולומר שאפילו ש"החלום הנבואי" באמת יבוא רק בקול – הרי מחשבת הלב תצייר היא את הציור שאינו חלק מהנבואה אלא מכח המדמה.
נבואת האבות ומקצת מנבואת משה.
כיוון ובפרק הקודם עסקנו בנבואת בלעם וכיצד עליינו להבינה, ננסה להבין נבואת האבות. על כן נעיין בפרשת וארא בספר שמות.
שמות- ו- ג\…" וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי"הויה" לא נודעתי להם…"
רש"י:באל שדי: הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם "אני אל שדי." ושמי הויה לא נודעתי להם: לא הודעתי- אין כתוב כאן , אלא – לא נודעתי- לא נכרתי להם במידת אמיתות שלי שעליה נקרא שמי " הויה " נאמן לאמת דברי. שהרי הבטחתים ולא קיימתי. עכ"ל.
רשב"ם:…" עיקר שמי הוא הויה… לא נגליתי להם בעיקר השם אלא " באל שדי".
בעל הטורים:…" באל שדי ושמי הויה"- בשני שמות אלו נראיתי להם. בשם יו"ד ה"א הבטחתים להושיבם בארץ לבטח, ובשם אל שדי הבטחתי אותם להפרות ולהרבות – כי זה השם הו על פריה ורבייה. עכ"ל. מסביר הרב רייניץ – על בעל הטורים…" ולפירוש רביינו האות בי"ת של " באל שדי" נמשכת גם על " ושמי". ומבי א עוד פסוקים באבות גם עם שם השם וגם עם שם " אל שדי". וביצחק לא נאמר במפורש השמות הללו אך נאמר בו …" כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם. רש"י מתייחס לכך בפסוק ד כאן. ומביא עוד מספר , הרוקח" בפרשת וישלח ל"ה-י"א…"שם אל שדי ממונה על פריהורביה.."
סיכומי נתנאל: משותף לימודם בפסוק את שני השמות יחד במילת וארא- ז"א" כן נראיתי לאבות גם באל שדי וגם בשמי הויה. הבדל בדברי בעה"ט ובין רשב"ם-" "נגליתי, נראיתי". ואולי ההבדל נעוץ בהבנתם את מילת " וארא". האחד רואה בה לשון " גילוי" והשני רואה בה לשון של " ראייה". או שעיקר דבריהם לנסות להסביר מה היא מלת " וארא". האחד מבין בה מדרגת " גילוי". האחר מבין בה מדרגת" ראייה " ובוודאי שראייה זו היא ראייה במדרגת נבואה ולא ראייה גשמית. מי שיעיין טוב בדברי הרשב"ם יבין שמדבר על מדרגת ההשגה "בשם השם"- וכינוי " אל שדי" הוא מדרגה חלקית. ראה עוד בדברי אור החיים הקדוש כאן בשמות הקודש. המלבי"ם בהמשך המאמר גם הוא מזכיר" מראה ומחזה" כדברי בעה"ט.
דברי קודש " האבן עזרא".
…"נבואת האבות הייתה במראות הלילה , על כן מילת" וארא" מילת שדיקשה בפירוש… אמר רב סעדיה הגאון כי תחסר באחרונה מילת לבדו". כאילו אמר " ובשמי "הויה " לבדו לא נודעתי להם, רק פעם " באל שדי" ופעם בשם "הויה"… ואין צורך לתיקון הזה כי ידענו כי " אל שדי" הוא השם יתברך הנכבד ואין ביניהם הפרש. רק ששם " שדי , הוא תואר. והשם הנכבד פעם שם עצם ופעם שם תואר… ורבי ישועה אמר כיאברהם ויעקב לא ידעו זה השם, רק משה כתב ככה. ולא דיבר רבי ישועה נכונה , כי איך יכתוב משה שם – לא הזכירו השם. ואין ספק כי האבותידעו זה השם , שהוא שם העצם. רק זה השם הוא התואר – לא ידעו. ועתה אגלה לך קצת סוד " אל שדי"… על כן אמר השם לאברהם קודם " וארבה את זרעך" אני אל שדי שפירושו- מנצח המערכות העליונות . לא שהמערכה תישחת , רק שידע הדבק בשמו שמתחדש לו טוב , שלא יהיה במערכתו – על כן אמר יעקב…" המלאך הגואל אותי מכל רע…" וזה הוא סוד ככל התורה כאשר אפרש עוד. והנה האבות לא הגיעה מעלתם לדבקה בשםכמשה אשר ידעו השם " פנים בפנים" על כן יכול היה משה לשנות תולדת העולם השפל ולחדש אותת ומופתים שלא יכלו האבות לחדשם… כי על ידי האבות נודע שמי שהוא " אל שדי" ועל ידך (משה) יודע שמי "הויה" הנכבד בעולם… והנה שלחתיך להודיע זה השם. עכ"ל.
סיכומי נתנאל: מתיקות הדברים מדברת. נקודה קטנה אחת שנראה " מדברי הרוקח" לעי"ל על זה השם הממונה על פרייה ורביה. והנה הרב כאן פתח יותר כיצד הדבר-שמשדד המערכות ויכול לשנות על פי הפרט שרוצה. ומובן שהכל על פי הזכות של האדם לאותו עניין. עוד אומר הרב שידעו האבות את עצמות הבורא בזה השם " הויה" זה ללא ספק. אך לא ידעו את " שם התואר"– לא הובן לי. ואולי ככוונתו על כך שמופיע בתור שם " הרחמים" – טולי זו כוונת הרב . והרב מחלק בין " שם העצם" ובין " שם התואר". רשב"ם ובעה"ט חילקו בין " ניגלה " לנראה". ואולי אפשר להסביר דברים יחד שדבר גלוי יהיה יותר " גדול" במשמעות מדבר " נראה". כיוון והנראה לפעמים מרחוק ולפעמים קרוב ולפעמים אינו נראה. אך הדבר ה"גלוי" כבר ניגלה ולא יחשב אם ייסתר שוב – הרי ניגלה כבר לכל. לכן אולי – ידיעת " שם העצם" הויה- לפי דברי "האבן עזרא" – היא " הגילוי " עליו כתב "רשב"ם" כיוון והם ידעו זה השם – רק לא ניגלה בו אלא בשם אחר. ואילו " שם התואר" עליו שיבר " האבן עזרא" הוא " נראיתי" שכתב בעל הטורים- אולי אפשר כך לחבר דבריהם הקדושים. וכן שמחתי לראות בדברי הרמב"ן לקמ"ן שכתב…" נבואת האבות במראות הלילה" לכן נאמר בהם " וארא. ואחר זאת שימחה על שימחה כתב הרמב"ן …" נגליתי להם באספקלריא של " אל שדי". נוכל ללמוד בדבריו גם ניגלה וגם ניראה- " ניראה" הוא " אספקלריא של אל שדי" ונגלה( והוא עדיין בסתר) הוא העצמות- כמו שכתב האבן עזרא יחד עם בעה"ט והרשב"ם..
דברי קודש הרמב"ן.
עניין הכתוב כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות שמים ולעשות עמהם ניסים גדולים.
שלא נתבטל מהם נוהג העולם. ברעב-פדה אותם ממות ובמלחמה מידי חרב ולתת להם עושר וכבוד וכל טובה… אמר האלהים למשה נראיתי לאבות בכח ידי אשר אני שודד בו המזלות ועוזר לבחירי, אבל בשמי " יו"ד ה"א" אשר בו נהיה כל ההווה–לא נודעתי להם לברוא להם חדשות בשנוי התולדות… נבואת האבות במראות הלילה אמר בהם "וארא". ובעבור של משה " פנים אל פנים" אמר " לא נודעתי להם"-כאשר נודעתי לך. ועל דרך האמת יאמר " אני הויה" נראיתי להם באספקלריא של " אל שדי" כטעם.." במראה אליו אתוודע".. ואותי אני "ה" לא נודעתי להם – שלא נסתכלו באספקלריא המאירה-שידעו אותי כטעם …" אשר ידעו ,ה" פנים בפנים"… כי האבות ידעו השם המיוחד אך לא נודעו אליהם בנבואה … שהאבות היה גילוי שכינה להם והדיבור עמהם במידת "הדין הרפה"ונהג עמהם בה. ועם משה יתנהג ויודע במידת הרחמים שהיא בשמו הגדול. ולכן לא יזכיר משה מעת השם " אל שדי" כי התורה בשמו הגדול ניתנה.
סיכומי נתנאל: אולי מה שכתב " האבן עזרא" בחלוקה בין שם העצם ובין שם התואר- אפשר להסביר על דברי הרמב"ן בסופם. שאומר…" האבות ידעו השם המיוחד- זה הכוונה של אבן עזרא- שם העצם. וממשיך הרמב"ן ואומר…"אך לא נודעו להם בנבואה…" זה שם התואר- שבו תלויה מדרגת הנבואה- בו דיבר האבן עזרא. אולי.
דברי , אור החיים הקדוש".
…" והכוונה בזה , שלכל ג הדרגות הצדיקים בחירי עולם , לא נגליתי אליהם אלא " באל שדי" שהוא גילוי הדרגה למטה מהדרגת גילוי שנתגלה למשה , שהוא בשם" הויה"… יגיד שנגלה להם " ה" אבל לא השיגו לדעת ולהכיר בחינה זו הנפלאה … "לא נודעתי" להם להאבות פירוש סוד ב השמות יחד" שמי הויה, שהם " אלהים הויה"– שהדין יעשה רחמים והרחמים יעשו דין…" באל שדי הוא בחינת גילוי שכינה" עכ"ל.
סיכומי נתנאל: ראיתי שמשתמש הרב ג פעמים במילה " גילוי". פעם אחת במובן של- מדרגה – ופעם במובן של השגה בנבואה- ( ואולי שתיהן מדרגה אחת) ופעם במובן של " גילוי שכינה".הרשב"ם- גם ציין מילה זו- גם בהקשר " לשם הויה" הקדוש- ולדבריו הוא עיקר " השם"( ראה דבריו למעלה). כמו כן מדבר הרב ומסביר על שיתוף שמות הרחמים והדין – ולדעתו זה מה שלא השיגו האבות ומשה השיג נבואתו במדרגת" הויה" ממש.
תרגום יהונתן: " ואיתגליתי לאברהם ליצחק וליעקב באל שדי ושמי הויה ברם אפי שכינתי לא אתידיעת להון…"
תרגום דבריו: התגליתי לאבות בשם "אל שדי ובשם הויה" אך בפנים של שכינתי לא נגליתי אליהם.
סיכומי נתנאל: על פניו סותר התרגום דברי " אור החיים" שכתב בפירוש" אל שדי " הוא בחינת גילוי שכינה". ולכן נתרץ על מנת לחבר כי התרגום מדבר על " אפי שכינה" שהוא מדרגת " פנים" – מדרגה גבוהה שרק משה זכה. אך האבות כן זכו " לבחינת שכינה" ומחובר יחד.כן הרמב"ן בדבריו לעי"ל מכנה גילוי השכינה לאבות" דין הרפה"- הרי שהיה גילוי , אך לא גילוי " פנים" כמו שזכה לו אבי הנביאים – משה.
דברי המלבי"ם
…" וכן בהשפעת הנבואה התגלה לאבות לפי האלוהות המתפשט בעולם – להיות חיות העולמות ונפשם נפש המתפשטת בגויה. ועל כן הייתה נבואתם במראה ומחזה לפי הלבושים והמסכים שבהם תתלבשהאלוהות בעולם… שהנפש עם הגויה שהיא העולם הקטן נערכת כדמיון האלוהות השוכן בעולם… והיה הנבואה על ידי שמותיו וכינוייו- לא על ידי שם הויה. כי שם הויה מורה על האלוהות כפי מה שהוא בעצמו , בלא התלבשות בעיטוף ומסך העולמות…גם שהשיגו שם הויה לא השיגואותו כפי שהוא בעצמותו, רק כפי שהוא מלובש בשאר שמות… נבואת משה היה באספקלריא המאירה והשיג האלוהות כפי מה שהוא בעצמו למעלה מן העולמות , מופשט מכל ציור ותמונה … וכן שפע הנבואה חלה על שיכלו שלא באמצעות כוח המדמה שהוא כוח גופני … ונבואה זו מתייחסת לשם הויה ברוך הוא . ועל כן השיגו האבות מראה ודמיון כי הייתה נבואתם באמצעות מחזה העולמות ובאמצעות הכוח הדמיוני –והיתה נבואה זו על ידי שם " שדי"…ורוצה לומר הגם שידעו גם מן שם " הויה", היה השגתם את שם הויה על ידי התלבשות שאר השמות וכמו שכתוב בזוהר…"ואי תימא דאבהן לא הוו ידעין בהו? אלא הוו ידעי מגואינון דאתחזיין…" עכ"ל.
סיכומי נתנאל: ודברי הזהר המובאים כאן על ידי המלבי"ם מפרשים היטב את מה שנגענו בו במאמר והוא – דברי הרשב"ם" גילוי" ודברי בעה"ט" נראיתי". ולפי דברי הזוהר האבות הכירו שם הויה" מתוך המדרגות שהיו נחזות אליהם" וזה מחבר את שתי הדעות. ולכל דעעת קודש המפרשים ברור שידעו האבות שם " הויה" ברוך הוא , אך לא השיגו להתנבאות – מתוך אותה ידיעת השם – אל התנבאו מתוך שמות קודש אחרים אשר הם בקדושתם קודש קדשים – אך עדיין בחינת " מסך ולבוש" בייחס לשם " הויה " ברוך הוא. ועוד למדנו שיש במדרגת הנבואה של האבות משהוא מכח " המדמה" שהוא בחינה של ראייה מסויימת הקשורה – עדיין לגוף – אף על פי שזו בחינה דקה מאוד- ומתוך בחינה זו של " ראייה " הצליחו לעלות ולהבין שיש " שם הגדול והנורא" – וזה עצמות שמו- אך לא יכלו להתנבאות ממקום זה. ומדרגה זו נקראת מדרגה של שכינה – אך לא מדרגת " פנים של שכינה" אותה השיג משה בלבד.
סיימנו המאמר הקודם בדברי המלבי"ם- ציטט דברי הזוהר הקדוש בפרשת אמור כ"ג עמוד א. העתקנו לכאן עיקר דברי הזוהר על מנת ללמוד, יחד עם הערות המפרשים.
זהר " אמור" כ"ג \א
…" רבי שמעון הווה יתיב יומא חד ורבי אלעזר בריה ורבי אבא עמיה . אמר רבי אלעזר- האי קרא דכתיב .." וארא אלל אברהם אל יצחק ואל יעקב …" מה הוא " וארא" ואדבר מבעי ליה… תא חזי. אית גוונין דמתחזיין ואית גוונין דלא מתחזיין אלין ואלין אינון רזא אלעה דמהימנותא… ואלין דמתחזיין לא זכה בהו ברנש עד דאתו אבהן וקיימו עלייהו- ועל דא כתיב " וארא" , דחמו אינון גוונין דאתגליין . ומאן גוונין דאיתגליין? אינון " דאל שדי" דאינון גוונין בחיזו אילעה ואלין אתחזיין. וגוונין דלעילא סתימין דלא איתחזיין לא קאים איניש עלייהו בר ממשה.ועל דא כתיב…" ושמי הויה לא נודעתי להם…" – לא אתגליתי להם בגוונין אילעין. ואי תימא דאבהן לא הווי ידעי בהו? אלא הוו ידעי מגו אינון דאיתגליין. כתיב( דניאל י"ב)…" והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד…"… מאן אינון משכילים? אלא דא ההוא חכם דיסתכל מגרמיה מלין , דלא יכילין בני נשא למללא בפומא – ואלין אקרון משכילים. " יזהירו כזהר הרקיע" … מאן הוא הרקיע? דא הוא רקיע דמשה…והאי זהר דיליה איהו סתים- ולא אתגליא מגוון דיליה… עכ"ל.
תרגום ( על פי" זהר תורה" ר יודל ראזענבערג).
אמר רבי אלעזר לרבי שמעון אביו. זה הכתוב" וארא אל…" מה הוא וארא? ואדבר צריך לומר. אמר לו בני אלעזר – סוד עליון הוא…. יש גוונים " נראים" ויש גוונים שאין נראים אלו ואלו הם סוד עליון של "האמונה" ואנשים אין יודעים אותם ואין מסתכלים בהם. ואלו הנראים – לא זכה בהם אדם – עד שבאו האבות והשיגו אותם ועל כן כתוב " וארא"- שראו אלה הגוונים הנגלים- ואיזה גוונים הנגלים? אלו של " אל שדי" שהם " המראה " של גוונים העליונים- ואלה נראים. והגוונים שלמעלה מהם- הנסתרים- שאין נראים- לא השיג אדם אותם- מלבד משה ועל כן כתוב " ושמי הויה לא נודעתי להם…" לא נגליתי להם בגוונים עליונים. ואפשר תאמר…, האבות לא היו יודעים בהם? אלא היו יודעים אותם מתוך אלה הנראים… מי הם המשכילים? הוא החכם שיסתכל מעצמו מילים, שלא יכולים בני האדם לדבר בפיהם- ואלו נקראים " משכילים". ומה הוא " הרקיע"? הוא הרקיע של משה והזהר שלו הוא סתום ולא מתגלה מהגוון שלו. עכ"ל המאמר.
דברי " האור יקר" לרב משה קורדאווירו זצ"ל.
…" רבי שמעון פירש כי הנבואה שהיא בדיבור ואין בה גילוי אינה במעלה כל כך ומבחינה זו הייתה נבואת נח, שם ועבר ודיבור שדיבר הקב"ה עם אדם הראשון וקין… לא שיהיה שם גילוי והשגה להסתכל בכבוד העליון. אמנם נבואת הנביאים הכשרים היא בהשיגם בכבוד העליון בהדבקם שם ומסתכלים בשכלם, מה שעין השכל אינו יכול להשיג… סוד הנבואה היא סוד האמונה …סוד השגת האלוהות בדברי פעולותיו ורוחניות המתלבש בפעולות . ואין השגה יותר באלוה אלה להשיג הפעולות הנפעלות ממנו… ובני נשא לא ידעין…שמעלים בדעתם שסוד הנבואה הוא הגדת העתידות …ועיקר הנבואה הוא הדבקות באלוה …ולזה כל הדורות הקודמים לאבות לא היה להם דבקות והשגה ..אלא דיבור רוחני…אפילו נח , חנוך , מתושלח, אדם , קין- שנאמר בו דיבור בפירוש, ח"ו שהשיג. וראיה – דיבור אל הנחש…אלא דיבור בלי השגה… "ולא זכה בהו ברנש עדדאתו אבהן וקיימו עלייהו" וידעו כל המשתלשל וסדר המעלות… והיינו וארא- מעלה נוספת על הדיבור…וגוונין לעילא כמו עששית בעלת גוונים הרבה ושם " הויה " בתוכה כאור המאיר בעששית ומראה גווניה לחוץ… שאינם בעצם פעולות , אלא אורות הפעולות… משה. מדרגת נבואתו ודבקותולהשיג השתלשלות "אורות הויה"בתוך הפעולות שהם בשם" אדני". לא נודעתי" שלא ידעו בו שום ידיעה כלל… והאמינו שכל הפעולות הם השם הזה …לכן " לא נודעתי …" כמו " וארא" דרישא. דהיינו " לא אתגליתי להם בגוונים מאירים… אמנם שם " הויה " שבתוך " אל שדי " היה מדבר עמהם …והם היו יודעים " סוד הייחוד" … ולזה לא אמר לא דברתי עמהם, אלא לא נודעתי , דהיינו – לא הכירו בי כהכרתם בשם " אל שדי"… ואי תימא…כי כמה פעמים היו האבות מזכירים שם " הויה" בעניינם. ובלי ספק – אם לא השיגו סוד "ה" ולא עמדו בו – לא היה להם להזכיר. " אלא הוו ידעי מגו אינון דאתגליין" והעניין שאותם הגוונים המתגלים המשיגים בהם , ישיגו בם – שיש גבוה עליהם ולא ייסתר ולא יעלם היות אור גבוה פועל ומאיר בתוך שם " אדני" או שם " אל שדי" או שם אלהים"." והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע "…לשון " שכל" הוא למעלה מחכמה …דברים המסורים אל השכל ואחר שישכילם המשכיל… מצטייר הדבר בשכלו ואי אפשר להוציאו אל הלשון בדיבור מפני עומק המושג. וכיוצא אמרו שהוא השגת הנבואה , שאי אפשר להודיע מציאותה ומתיקות הדביקות ההוא ונועם המושג …ולא ידעהו אלא בעל המידה בעצמה . עכ"ל.
דברי קודש " המק"מ. " המקדש מלך". רבי שלום בוזאגלו זצ"ל.
.."יש לומר שלעולם הנבואה היא מנצח והוד דזעיר… אלא שאר הנביאים היה אור הנצח וההוד מתעצם במלכות – ולא היו " רואים" אלא המלכות לבדה, אף על פי שבוודאי אור הנצח וההוד הוא בתוכה – מכל מקום הם עצמם לא היו רואים אלא אור המלכות. והאבות היו רואים גםאור נצח והוד מתוך המלכות , אבל היה מתעצם בתוכה. ולמשה רבנו היה עובר אור הנצח וההוד מעבר בעלמא בתוך המלכות ואינו מתעצם בתוכה . ולכך אמר הזהר שנבואת משה רבנו עליו השלום היא מזעיר, כיוון שאינו מתעצם בתוכה …עכ"ל.
סכומי נתנאל: הרב מחלק בין נבואת האבות , נבואת שאר הנביאים, ונבואת משה. מקור הנבואה על פי דבר קדשו הוא ספירת נצח והוד של פרצוף " זעיר אנפין". אך ההבדל הוא בהשפעת " המעבר" של אור הנבואה דרך ספירת המלכות. כל הנביאים היו רואים " בספירת המלכות" כיוון ואור נצח והוד היה " מתעצם"– כנראה כיוון הרב כמו " נעצם" לשון " עצימת עיניים" שהוא כיסוי לאור. ואילו האבות היו משיגים אור הנצח והוד במלכות – יותר בהיר – אך גם היה מתעצם- אך היה נראה להם- ולא לשאר הנביאים כאמור. ומשההיה זוכה שאור נצח והוד לא יתעצם כלל והיה משיגו.
דברי "הרמ"ז. רבי משה זכותא זצ"ל.
…" אל שדי הוא בדעת והוא שורש אור העצמי שבבריאה … שהאבות זכו " לאל שדי" והוא אור הבריאה בעצמו והוא ממש בחינת עולם הבריאה…מילוי " בריאה" בי"ת רי"ש יו"ד אל"ף ה"י מילואה תכל"ת ובגוון זה יש רשות להסתכל , שהוא נהורא דלא נהיר אמנם שרשו מאל שדי שהוא בדעת, בבחינת שורש עולם הבריאה. …אך משה הוא סוד פנימיות הבריאה בבחינתה היותר עליונה והוא בסוד אור האצילות המאיר בה …ואמרו שמשה זכה לבינה שהוא סוד אצילות מלובש בבריאה…והנה אורות אלו אינם מתגלים לעין כל נביא חלילה – שמקורם מהאצילות שהוא שם "הויה"… אמר נודעתי…כלומר לא השיגו עצמות הדעת- אבל השיגוהו על ידי חיצוניות הדעת שהוא " אל שדי" המאיר בבריאה שהוא עצם הבריאה… וכלל העניין הוא שעצם הבריאה שרשו מהדעת החיצון המאיר במלכות האצילות שהיא חיצוניות האצילותומשם יורד לבריאה , אבל התוכיות… לזה זכה משה להשיג בהסתכלות נשמתו…עכ"ל.
סכומי נתנאל: מדבר במקור השם " אל שדי" שהוא בבריאה . ואור האצילות שמשפיע שם הוא שם " הויה". ועל דבריו האבות השיגו , בחיצוניות" שם " אל שדי" ומשה בפנימיותו שהוא –" תוכיות הבריאה" . המשותף לדברי הרב ולדברי מק"מ בספירת המלכות. הרמ"ז מזכיר המלכות דאצילות שם מאיר הדעת החיצון. ואילו מק"מ מזכיר המלכות כמקום " התעצמות" אורות נצח והוד. ויש עוד ליישב דבריהם יותר. אחר כך ראיתי בדברי " עטרת צבי" כאן שפרצוף זעיר אנפין" כולל כל ד אותיות הויה. על פי כן נוכל ליישב בקצת שמה שדיבר הרמ"ז על עולם הבריאה והדעת החיצון המאיר באצילות – נוכל לפרשו כעת על פרצוף ז"א- כיוון שבו כל אותיות הויה- ובמקום זה דיבר המק"מ. אליה"ו( אפשר ליישב הקושיא – שהרמ"ז דיבר במקום שורש אורות השמות" אל שדי" . ואילו המק"מ דיבר יותר במקום וצורת קבלת הנביא את האורות הללו. ולכן זה דיבר בשורש " הבריאה". וזה דיבר בנצח והוד המתעצמים במלכות.
דברי " הדמשק אליעזר". ( כמה שורות אחר המאמר הנ"ל בסוף העמוד)
כתב בקיצור…"זעיר אנפין בקטנותו כביכול היה מסתכל לגבי אבא ואימא וקיבל מהם אורו … ונראים אורות אלו שקיבל ז"א מאבא ואימא בזמן האבות כעשושיתא- כמו מלכות הנקראת " עשישתא" , נגד תפארת הנקרא שמש- היה נראה אז אור של ז"א נגד אור של אבא ואימא… עכ"ל.
סיכומי נתנאל: מחדש ומלמד שהנאמר הוא על מצב הפרצופים והספירות בזמן האבות… והיו נראים האורות " כעששית" היא המלכות- המונחת להאיר מול אור השמש – באותו יחס קיבל הארה " ז"א- מפרצופי אבא ואימא. ומובן ממשליו אלו שהן לא אורות גדולים.
דברי קודש " העטרת צבי" מהרב צבי הירש מזידוטשוב זצ"ל.
…"עולה מזה שהם ג דרגין. א) דרגא דמשה . השגת מראה נבואתו היה בזעיר אנפין ובאבא ואימא ואריך אנפין הכל – שלא על ידי המלכות. ב)האבות וכל הנביאים: היה השגת מראה נבואתם דרך מדרגת המלכות- אספקלריא דלא נהרא ומשם השיגו מראות ומדרג ז"א ושלמעלה מאינון דאיתגליין השיגו אורות סתימין דלא אתגליין. ג)שאר בני עלמא- המה החכמים בעלי רוח הקודש – השגתם במלכות לבד.
סיכומי נתנאל: דבריו של הרב הולמים את דברי המק"מ בתוספת קטנה של חילוק הנבואה לחכמים בעלי רוח הקודש. המק"מ חילק לאבות , שאר נביאים , משה. ואילו העטרת צבי חילק אבות ושאר נביאים, משה , חכמים בעלי רוח הקודש.
דברי קודש " שמורת הבקר" לרב משה בן אברהם קאשטרו זצ"ל.
…" באצילות העליון אין שם לא גוון ולא מראה אלא אורות גדולים וקדושים וכחות. בבריאה שם נגלו הגוונים. ומזו"ן דבריאה ולמטה ועולם היצירה כל הגוונים כולם בההוא נהורא תכלא אתכלילן. והכל הוא כדי שלא יזונו עיניהם של הקליפות כי אם מהתכלת הקרוב להם…עולם הבריאה נקרא " אל שדי"…בעולם האצילות אין שם לא מלאך ולא שרף אלא שמו לבדו… והאבות ידעו בהו של מעלה דעולם האצילות- זה אינו. אלא הוו ידעי מגו אינון דאיתגליין דעולם הבריאה הוו ידעי אותם דעולם האצילות… עכ"ל.
נתנאל בן אהרון.