ויקרא פרק יד פסוקים ב, ג…"(ב)זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן (ג) ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגעהצרעת מן הצרוע…"
ננסה ללמוד כיצד נרפא נגע הצרעת – והתורה אינה מספרת בפירוש.
ברישא פרשה זו אוסיף ממדרש רבנו בחיי בנושאים שכתבנו בפרשת " תזריע" וכן בשאלה ששאלתי…" מדוע הנחש הקדמוני בעצמו לא נענש בצרעת. ואלו דברי קדשו בפרשת מצרע…
מדרש רבנו בחיי- פרשת מצרע ע"מ כ"ז טור ב.
…" וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני שעל שסיפר לשר"ע על בוראו לפיכך נצטרע- שנאמר( בראשית ג) …" ויאמר… כי עשית זאת ארור אתה…" אררו בצרעת- דכתיב ( ויקרא י"ג) "צרעת ממארת היא…" . עכ"ל .
בתחילת הדברים נשים נא לב לכך שהתורה הקדושה הקדישה לעניין נגעים –וצרעת כשני פרקים שלמים- תזריע , מצרע. לא מצינו כדוגמתו. בפרשת יתרו יחדה התורה פרשה אחת בלבד-עצתו למשה, או בפרשת נח שיחדה תורה פרשה שלמה לעניין המבול ותולדת העולם. אולי לחשיבות האבות הקדושים ועניין יוסף הקדישה התורה כמה פרקים לכל עניין- צא מכאן והבן- החשיבות שנתנה תורה לנושא. על כן חיפשתי בפרשיות המפורטות בנגעים שונים כיצד נרפא הנגע? ולא מצאתי. היא הנותנת- שמתוך הפירוט הרב – כיוונה תורה שנלמד אנו כיצד טהרת הנגע – ובראשם המצרע- שהרי …" הפוך בה והפוך בהוכולה בה…" שאין דבר שאינו רמוז בתורה. נראה שהרמז על טהרת המצרע הוא דווקא במה שהתורה אינה מספרת – דרך הפירוט הרב. מפרשים אמרו שחזר המצרע בתשובה ואז נרפא הנגע מעצמו וזה פלא- לכן אין פירוט של התורה –כיוון והכל בידי שמים- חוץ מיראת שמים… שאין דרכה של תורה להמליץ על חזרה בתשובה אלא על ידי התעוררות האדם בעצמו לכך, שאם לא כן התבטלה הבחירה וישובו כולם ומובן. ואף על פי שמצאנו בתורה פסוקים התומכים בתשובה כמו שאמר משה…" כי אם ליראה את השם.".. וכן אמרה תורה…" ושבת עד השם אלוהיך ושמעת בקולו…"– זו נבואה לאחרית הימים. וחידוש נחמד ציץ ופרח דווקא פסוק זה האחרון…" ושמעת בקולו…" מתאים למצרע- כי הרי קלקל בקולו … ועכשיו יחזור וישמע בקול יוצרו.
לפני שניגש לפירוט הרב ומה מלמדנו נכתוב דברי קודשממדרש רבנו בחיי וכן מדברי המהר"של" בבאר התורה"-ואור החיים הקדוש-משמע קצת מדבריהם – שהמצרע מגיע מעצמו להסרת הנגע… ז"ל –רבנו בחיי– …" ומה שאמר ביום טהרתו- ביום שירצה להיטהר…
באר התורה- … "ולפי שהדיבור הוא מנשמת האדם וכאשר ידבר סרה אז הוא מטמא הנשמה …" והובא אל אהרן הכהן…" לומר שאינו צריך שילך לרופאים אלא לרופא הנפש שהוא אהרן. ולפי שאין הכל מאמינים זה אמר " והובא" והיה ראוי שיאמר" ובא" אל הכהן, אבל אמר והובא- שיביאוהו על כרחו …שכמו שחולי זה לא בא לו מחמת ליחות הגוף שהיה נפסדות – אלא מפאת הנפש שהייתה נפסדה- כן רפואתו לא תהיה רפואה טבעית… שלא יוכלו לרפאות זה החולי… אלא צריך רופא נפשי והוא הכהן …יאמר שתהיה" זאת תורת המצרע "- ביום שירצה לטהר…" עד כאן לשונו קודש.
אור החיים הקדוש- מביא ושואל ממדרש רבא- ויקרא…"למה רמז הכתוב למוציא שם רע- דווקא ביום טהרתו? … עוד נראה לפרש על זה הדרך להיות הצרעת כפי טבע תכונתו תתהווה מעפשות וזיהום הגוף ותגבורת המרה אשר תתגבר באדם- ועושה רושם בבשרו ודבר זה יסובבנו העצבון וצרות הלב ושממון השכל. והרפואה הטבעית לזה היא הרחקות העצבון ועניינים המרחיבים ליבו של אדם ומשמחים אותו… יכול אדם לומר" כי חולי טבעי הוא …ובאמור לו כי הוא זה בעבור לשון הרע , לא יאמין ולא יצדיק הדברים. לזה נתחכם אל עליון וצווה שייסגר המצרע ובדד ישב ובגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה – ודברים אלו… נגדיים לרפואת סיבת הנגע…וכאשר יראה האדם שהגם שעשה דברים אלו שהם נגדיים, אף על פי כן על ידי שהרהר תשובה והתוודה חטאתו … וישוב מחטאתו ויטהר לשונו – ויראה כי הפך הנגע את עינו – בזה ידע ויוכיח הוכחה ברורה שלא בא לו הנגע אלא לצד שדיבר לשון הרע… והוא אומרו…" זאת תהייה תורת המוציא שם רע…"( מה ששאל למעלה) ולא מקרה טבעי כחושבי מחשבות אוון וישמור פיו ולשונו . והוא מה שגמר אומר…" נרפא נגע הצרעת מן הצרוע…" פירוש מן הצרוע באה רפואתו ששב ורפא לו. עכ"ל .
ומדהים הדבר וצריך ללמדו מה כוחו של הרהור ומחשבה טובה וכן כוחה של תשובה. ועדיין שהמצרע חוץ למחנה אף על פי שהחליט לשוב מדרכו הרעה הרי עדיין החלטתו היא בגדר מחשבה טובה- שנאמר יותר היא מהרהור וכבר קיבל על עצמו – אך עדיין הכל במחשבתו- כולל תשובתו שיעשה אחר כך. אנו רואים שיש כח לחשיבה זו על מנת לרפא את ניגעו- והדבר מפליא ביותר. כתב "השערי תשובה" בהקדמתו על הפסוק שהזכרנו למעלה(דברים ד\ל)…" בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד השם אלהיך ושמעתבקלו…" כי יעזור השם לשבים כאשר אין יד טבעם משגת ויחדש בקרבם רוח טהור להשיג מעלת אהבתו שנאמר( דברים ל\ב)…" ושבת עד השם אלהיךושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום…" עד כאן לשונו.
וננסה לומר שהחידוש הזה של הרוח הטהור על ידי השם יתברך הוא ורק הוא יש בכחו לרפא הצרעת– וזה רק על ידי שיבקש זאת המצרע במחשבתו-ויקבל בליבו ועוד אנו צריכים לעיין.
שאלנו למעלה מה הפירוט הרב ומה נלמד מממנו? אם נעיין נראה שהמצרע עובר תהליך לא קל- שעיקרו התעוררות הבושה– שאולי תוביל להרהור חרטה. כן כתבו חז"ל שעיקר נגע הצרעת היה בידיים- ומלווה בכאב גדול- שאי אפשר להסתירו. ראשית הסגר שבוע או שבועיים- כאן עוד יש תקווה לאדם שיעבור הנגע- רק סביבתו הקרובה יודעת על מכאובו . אחר כך חילוט– הכהן אומר לו …"טמא"- מאוד לא נעים- בפני בני משפחתו והשכנים הסובבים בעיר. אחר כך שילוח מחנות– אוי לאותה בושה. לעבור מחוץ למחנה … להיפרד … מבטים … מאוד לא נעים. פרימת בגדים ,פריעת ראש, ישיבת בדד, וקריאת טמא טמא… כל אלו אינם מוסיפים למצבו העגום אשר התהפך עליו ברגע ובנגע קטן. ולאחר טהרתו עוד שתי תגלחות( ובפרשת קרח הרי צחקה בו אשתו על כך שאהרון גילחו…) וצפרים והזאות– זה הוא הפירוט הרב בפרשיות – ומלמדנו על התעוררות הבושה– שהיא המובילה לחרטה וידוי ותשובה של המצרע.
שערי תשובה להחסיד רבינו יונה גירונדי זצ"ל
העיקר השישי: הבושה.
…"הנה החוטא יבוש מאוד לעבור עבירות לפני בני אדם ויכלם אם ירגישו ויכירו בעברותיו…. על כן יבוש מן הנבראים ולא מהשם יתברך… והמדרגה העליונה בזה שיכלם האדם על עוונותיו מלפני השם יתברך… והשתנות זיו פניו כעניין שנאמר ( תהלים ס"ט ח)…" כסתה כלימה פני…" ובראות החוטא כי השם יתברך מעביר עוונו ומאריך לו ואיננו נפרע ממנו ולא כחטאיו עשה לו ולא כעוונותיו גמל עליו …. יוסיף בושה בלבבו…
נתנאל בן אהרון.
