דברים כ"ט\י"ג…"ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת(י"ד) כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני "ה" אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום…"
רש"י: ואת אשר איננו פה: ואף עם הדרות העתידים להיות.
נשאל וננסה להבין הא כיצד ההברית חלה גם על הדורות אשר לא היו באותו המעמד.
ספורנו: ואת אשר איננו פה עמנו היום: והם הדורות הבאים. ולפיכך צריך שתודיעם שמתנת הארץ וזולתה , הייתה לכם על תנאי קיום הברית. ובאותו התנאי עצמו – ירשו מכם. עכ"ל.
מובן לכל שקיום הברית הוא שמירה על תורה ומצוות- והוא התנאי לירושת הארץ. כאן מוסיף הספורנו עוד נקודה שעל סמך התנאי של תורה ומצוות – יש לנו להודיע לכל דור אשר יורש את התנאי. כתב מפרש הספורנו הרב קופרמן- שזו מצוות " והגדת לבינך…" לפי דבריו עיקר השבועה הולך על ההודעה לדורות הבאים כיוון והעומדים עם משה שמעו וקיבלו.
שאלו המפרשים כיצד יכלו להישבע על העתיד? והרי זה דבר שלא בא לעולם? התייחס המהר"ל וכתב" בגור אריה כאן. זה לשונו…" ואם תאמר … אחר שלא היו בעולם, איך אפשר לכרות ברית עמהם? והלא אינם בעולם? ויש לתרץ, דודאי שפיר הוא. דהא אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדולים בחכמה ובמניין( מגילה ב\א). ואין בית דין כמו בית דינו של משה וכיוון שכך הוא, הרי שפיר יכולים לקבל עליהם ברית" את אשר ישנו פה ואת אשא איננו פה…"… כי הבי"ד של משה יכול לחייב את הכלל… עוד הוסיף בהערות( 55)…"בנצח ישראל- איך אפשר שיכרות ברית עם אשר לא נולדו עדיין ואינם בעולם. הדבר ברור לפי שכרת ברית עם אברהם… וכן בישראל… שאין כורת איתם ברית מצד שהם " פרטים" אלא רק מצד "האומה" דהיינו שם " ישראל". ודבר זה כולל אותם שהם עתה לפניו וכן אותם שנולדו אחר כך- שכולם שם אומה ישראלית עליהם… וכשם שכל יחיד ויחיד יכול לחייב עצמו על ידי קבלה , כמו כן יש בכחו של " כלל ישראל" לחייב עצמו על ידי קבלה. וחלה החובה לקיים קבלה זו על כל יחיד ויחיד מישראל בכל הדורות ובכל הזמנים. עכ"ל.
על פי האמור ומובן היטב בדבר הקודש נראה שהכנסת בית דינו של משה את " האומה הישראלית" בשבועה זו לקיים אל כל דברי התורה הזאת- אינו מתחשב בעניין של " והגדת לבינך…" וכולם מחויבים. ומדברי הספורנו עלה דגש של חיוב " העברת הברית" שהוא עיקר. וכיצד העיקר? על ידי " והגדת לבינך…"
אפשר ליישב. קיום התורה- הרי " והגדת לבינך" הוא חלק מקיום התורה . לכן מי שיקיים את התורה הרי בהכרח יקיים גם והגדת לבינך. והדגיש הספורנו כמו את " עיקר מעבר השבועה מדור אחד לשני". הרי גם הספורנו התקשה להסביר את השאלה בנידון…" כיצד מחייבים בשבועה מי שאינו נמצא בעולם? ועולה מתירוצו- שעיקר השבועה לעומדים עם משה היא …" להמשיך ולהעביר " את התורה לדורות הבאים. עולה מכאן שאין קיום גדול יותר לתורה מהעברתה לדור הבא . וזה על ידי " והגדת לבינך…"
ועכשיו מתברר לי המעלה של " שומרי המסורת" אשר חוגגים בכל בית בישראל את" ליל הסדר" ברוב עם- וכולם קוראים את " ההגדה". עולה שהערב ההוא המקודש הוא העברת התורה מדור לדור- כמשמעו- וזריעת זרעי האמונה- והיא ממש קיום השבועה – ואולי לכך התכוון הספורנו בדבריו המתומצתים." " באר בשדה" גם נקט באופן דומה. זה לשונו
באר בשדה.
…" כיוון וקיבלו את התורה באלה ושבועהחל על הנולדים אחר כך. דאףעל גב על ידי שבועהאיכא פלוגתא- אי מצי לחייב את הנולדים אחר כך. מכל מקום בחרם כולו עלמא מודו … עכ"ל.
" אור החיים" הקדוש מחזק לדברי " הספורנו".זה לשונו.
…"כוונת הכתובים שבא לחייבם לקבל עליהם הברית והאלה ועל זרעם הבאים אחריהם עד עולם… ומאומרו " לא אתכם לבדכם" גילה כוונתו שבאלה עצמה שכורת עם העומדים שם מוסיף לחייבם על הדורות. ושיעור הכתוב הוא" לא אתכם לבדכם אני מחייב על האמור , אלא אף על הדרות הבאים אחריכם… עכ"ל.
באופן חדש התייחס " המשכיל לדוד".שהביא ראייה ממסכת שבת דף קמ"ו…" דאף על גב דאינהו לא הוו. מזלייהו הוו…" עכ"ל. תרגום הדברים ראיתי בפירוש " הרא"ם"…"שאף על פי שהם לא היו , נפשותיהם היו…."( במעמד ר סיני). עכ"ל.
על פי רש"י במסכת שבת אפשר להבין " שמזלייהו" – נפשותיהם של הגרים עמדו בסיני ומשם " נתרפאו מזוהמת הנחש" יחד עם ישראל. רש"י במסכת בבא קמא ב-ב…"" אדם דאית ליה מזלא כתיב כי ייגח…" מתרגם…"שיש לו דעת לשמור את גופו…" עכ"ל.
ראיתי תרגום נוסף על הגמרא בשבת קמ"ו-א של " התורה תמימה" שכתב…" כל הדורות העתידים להסתפח על קהל ישראל הוו בכלל" אשר איננו פה". עכ"ל. הרי מדבר גם על נפשות הגרים העתידים להסתפח. במסכת שבועות- ל"ט\א כתבה הגמרא…" שכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל אמר להם…" דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי שנאמר…" ולא אתכם לבדכם…" …" כי את אשר ישנו פה" אין לי אלא את אלה שעומדים על הר סיני. דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מניין? תלמוד לומר…" ואת אשר איננו…"
רבנו בחיי מסביר.
…, כי האב שורש והבנים ענפים- העתידים לצאת מכח השורש. ועל כן יכול השורש להביא " באלה" את הדורות הבאים … עכ"ל. דעתו של רבנו בחיי, מזכירה במקצת את הרעיון בו החל הספורנו שיחה זו. לסיום השיחה נביא את דברי " המלבי"ם.
מלבי"ם.
…" הלא עיקר האדם הוא הנפש- ואין שום התקשרות בין נפש האב עם נפשות יוצאי חלציו. לכן הכרחנו להאריך מעט ולהסביר…כל הנשמות העתידיות להיות בגופי בני ישראל היו במעמד ברית הר חורב ובברית ערבות מואב… ואף שאין הנשמה יכולה לקיים התורה מבלעדי הגוף… וידוע שאף גם בעץ השדה ובזרע האדמה יש בכחו כל מה שיצמח ויתגדל מהם עד סוף כל העולם. ומכל שכן שיש בכח האדם כל תולדותיו העתידים לצאת ממנו. והאבות יכלו לקבל חיוב על כח זה העצור בהם. (ב). החקירה אם יכולים לקבל גם לבניהם הוא רק על דבר שהוא "חוב" להם. אבל על דבר שהוא לו לזכות וטובה – בוודאי יכולים לקבל עליהם ולזכותם. ולכן יכלו לקבל על הדורות הבאים- כי התורה היא רק "ליישר את המידות" ולהדריך בדרך ישרה.(ג)…" חפץ "ה" לזכותם שיהיה דברו חזק וקיים להם , לכן השתדל שהם בעצמם יתחייבו וישתעבדו לעשותם ויקבעו הדברים בליבם , בקבלה חזקה ואמתית. ממילא על ידי זה יהיו הדברים נשרשים גם בנפשות הדורות הבאים. כי ציור חזק אשר בנפשם- פועל גם על יוצאי חלציהם. כמו שכח האם וכח המדמה שבה – יפעיל על העובר- אף שהוא נפש חי בפני עצמו… מה שנשרש בציור אמתי בכח הנפש – שיהיה שמור לדורותיו – גם בנפשות יוצאי חלציו. עכ"ל.
בסעיף – עונה המלבי"ם על נושא" הר סיני " וקבלת התורה בשבועה. גם רומז לנשמות הגרים שיסתפחו בעתיד.
בסעיף ב- מדבר על עניין – השבועה. ולדעתו יש כאן – קבלה של דבר טוב- ועניין שבועה אינו מפריע כלל.
סעיף ג- האחריות של עם ישראל בעצמו- וזה החקיקה בליבם. והם יעבירו לדורות הבאים- כדעת " הספורנו " שראינו בהתחלה.
נתנאל בן אהרון
