בראשית כ"ז\ה…" ורבקה שמעת בדבר יצחק אל עשו בנו וילך עשו השדהלצוד ציד להביא…"(ו)…" ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר…"
תרגום אונקלוס:…"ורבקה שמעת ככד מליל יצחק עם עשו…"
תרגום יונתן:…" ורבקה שמעת ברוח קודשא כד מליל יצחק עם עשו…"
נראה יש הבדל מהותי בין התרגומים.
דברי מהר"ל "בגור אריה" על הפסוק בראשית כ"א\י"ב…" כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה…" כתב המהר"ל…" כי רוח הקודש הוא בקולה כי הקול הוא רוח ,גם כן . וקול שלה יש בו רוח הקודש. עכ"ל.
על פי דבריו אפשר ליישב דברי התרגום יונתן ואונקלוס לדבר אחד התכוונו-לרוח הקודש אשר בקול. אפשר ללמוד בחידוש שההבדל הוא שעל פי ההסבר המהר"ל אפשר להבין שרוח הקודש דווקא התלבשה בקולו של יצחק שנאמר…" שמעת בדבר יצחק…" וזה החידוש. ועל פי יהונתן מובן שרוח הקודש דיברה ברבקה- ושמעה את דבר יצחק ברוח קדשה ולא באזנה ממש. ומכיוון ובכל אופן – " רבקה היא בעלת נבואה ורוח הקודש" הרי שמעה בקולו של יצחק , כאשר דיבר את הדברים לעשו והתחברו דבריהם קודש. וכן כתב "אור החיים הקדוש"…" ורבקה אמרה: אמר תוספת ואו- כי הסכימה היא לרוח הקודש השרויה עליה. עכ"ל.
בדומה לפירוש אונקלוס פירשו" האבן עזרא, האלשייך הקדוש, העמק דבר".
אבן עזרא:…" ורבקה שומעת: הייתה שומעת…" עכ"ל.
האלשייך הקדוש":…" ורבקה שומעת: לא על ידי שליח…" הנהשמעתי את אביך…"כלומר בעצמי- ולא על ידי זולתי… והייתהשמיעתי בכוני ,כדי לאמר לך את הדברים… ורבקה שומעת: כלומר- עומדת ושומעת… העמק דבר"…ורבקה שומעת:" כך דרכה תמיד בשמע את יצחק מדבר עם עשו… עכ"ל.
נראה ששיטות הפירושים של אונקלוס ויהונתן הן " מהותיות" מאוד. על אף שניסינו לחבר בין הדעות על פי דברי הגור אריה. יש עוד מפרשים ובראשם האבן עזרא האלשייך והעמק דבר- שמבינים את שמיעת רבקה כשמיעה בלבד ולא כשמיעה על ידי רוח הקודש. אם כן נעבור כאן לפסוק הבא בפרשה המדבר באותו עניין.
…בראשית כ"ז\מ"א-מ"ב…"וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכואביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקבאחי (מ"ב)ויגד לרבקה את דברי עשו בנה …"הגדל ותשלחותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך…"
רש"י: ויגד לרבקה:.." ברוח הקודש הוגד לה מה שעשו מהרהר בליבו…" עכ"ל.
תרגום אונקלוס:" ואתחוא לרבקה ית פתגמי עשו ברא רבא ושלחת וקרת ליעקב ברה זעירא ואמרת ליה הא עשו אחוך כמין לך למיקטלך… עכל". תרגום מילולי: התבהר לרבקה מחשבות עשו בנה הגדול ושלחה לקרוא ליעקב בנה הקטן ואמרה לו …" עשו אחיך אורב לך להרגך..
תרגום יונתן: ואתחוה לרבקה ברוח קודש ית פתגמי עשו ברה רבהדחשיב בליבה למיקטול ליעקב ושדרת וקראת ליעקב ברה זעירא …". עכ"ל.
לשונות תרגום אונקלוסדומים זל"ז. למעלה תירגם " שמעה" וכאן תירגם לשון " ראייה" מהמילה הארמית" תחוי"- ראייה. לשון תרגום יונתן מעט שונה. למעלה תירגם" ורבקה שמעת ברוח קודשא" וכאן תירגם…" ואתחוה לרבקה ברוח הקודש". והם ב סוגים לדעתו. האחד- שמיעה ברוח הקודש– ואנו ניסינו ליישב עם דעת מהר"ל- שבקולו של יצחק- התנוצצה רוח הקודש – ומשם שמעה רבקה- אך בכל אופן יש כאן " שמיעה". ואילו כאן זה סוג של "ראייה" שכך תרגום המילה " אתחוי" – ניראה. יש לשאול על אונקלוס שתרגם באותה המילה" אתחוא– אך לא הזכיר רוח הקודש. אם כן נשאל …" מהיכן ראתה רבקה את המחשבה בליבו של עשו- שכן מספר הפסוק. הרי אם " ראתה " זאת – הרי היא מדרגה גבוהה – אך עדיין לא מכנה זאת ברוח הקודש. ורש"י כן פירש כך.
רמב"ן- פסוק מ"א.
…"ויאמר עשו בליבו. אמר ר אליעזר" יתכן שגילה סודו לאחד מאוהביו"- ואין צורך. כי ההסכמה בדבר- כי יימלך אדם עם ליבו- תקרא " "אמירה עם הלב" אף על פי שיהיה בה דיבור בשפתיים. וכן" בלב ולב ידברו". כי הרצון יקרא " לב". " וכל ישראל לב אחד להמליך את דוד"… שהיו כולםעל אותה הסכמה והיו מדברים בה … כי כאשר באה "משטמה גדולה" בנפש עשו – לשטום את יעקב על הברכה, עלה בליבו שיהרוג את אחיו, והיה מתנחם בזה מרוע ליבו. וזה טעם" ויגד לרבקה את דברי עשו" ולכך אמרה " מתנחם לך". ורש" פירש" ברוח הקודש". אם כן יהיה דברי עשו ומחשבתו עם הלב , כמו…" דברתי אני עם ליבי" .עכ"ל.
עולה מדבריו כמו ב השיטות. עשו היה מדבר עם ליבו ואולי זאת שמעה רבקה. או " מרוב שנאתו" שמעה ברוח הקודש את רצונו העז. אך על פי ב התרגומים אינו עולה- כיוון ותרגמו לשון " ראייה". לשון " בבאר התורה" מעט שונה מהרמב"ן ויש משותף.
" באר התורה".
…" עשו לא אמר " דברי הריגה- " רק בליבו אמר" אהרגה את יעקב אחי. " – לא בשפתיו כלל. אבל כשהיה מזכיר משטמתו ליעקב היה אומר בפיו…" יקרבו ימי אבל אבי …" כאדם המאיים את חברו ואינו משלים לבאר מהות האיום . ואלו הדברים שהיה אומר עשו- הוגדו לרבקה. ורבקה מתוך חכמתה הבינה שמתנחם להורגו … לפי שעניין ההריגה- לא היה אומר בפה והתורה מעידה שכך היה בלבו. ולפי זה לא אמרה רבקה ליעקב שעשו אמר להורגו – שלא אמר כן, אבל אמרה " מתנחם עליך להרגך"… כלומר שהוא דיבר במשטמתו…" עכ"ל.
מחלק כאן " באר התורה" בין המתרחש בליבו של עשו ובין מה שאמר אולי בקול רם לאוהביו. גם בדברי הרמב"ן יש רמז שאפשר שהיו הדברים נאמרים- שכן כתב…" שהיו כולם על אותה הסכמה והיו מדברים בה…" גם לשיטת אונקלוס ותרגום יונתן אפשר ליישב בדברי אונקלוס ששמעה דברי עשו בדברו עם סביבתו ואוהביו. ולדברי התרגום יהונתן- " ראתה מה שבליבו" שהינה מתוך מה ששמעה את מה שבליבו- אך ידעה זאת בוודאות ממש- ולכן הזהירה את יעקב. וכולם כאיש אחד , עכשיו קרוב יותר.
רד"ק גם מפרש בשני אופנים.
…" ויגד לרבקה:…" והיאך הוגד לה? והוא לא אמר אלא בליבו . אפשר כי בנבואה נאמר לה, כי נביאה הייתה כדברי הקבלה. או אפשר כי כמו שחשב בליבו- כן אמר בלא מתכוון והוגד לרבקה. עכ"ל.
משך חכמה. כתב על פסוק מ"ג…" ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אללבן אחי חרנה…"
…" העניין שנאמר לה בנבואה" ורב יעבוד צעיר" … ואיך יהרוג עשו את יעקב? . אולם יכול להתקיים בזרעו , כמו…" לאום מלאוםיאמץ…" .אך זה דווקא אם יישא אישה ויוליד בנים. לכן עכשיו "הנה עשו אחיך מתנחם לך… " ואיך תוכל לישא אישה פה? לכן ברח לך אל לבן אחי אמך וקח אישה משם. עכ"ל.
על אף שמתרץ הרב את שליחת רבקה את יעקב אל ארץ גזירה- לעבוד בבנותיו של לבן הרמאי מזכיר נבואת רבקה- כשהלכה לדרוש את " ה" בבית מדרשם של שם ועבר. ואולי אפשר לחבר לכאן – שמה שמתרגמים " ואתחוא" הוא העניין שהובטח לה בנבואת אחרים – שהם שם ועבר…" ורב יעבד צעיר". והנה עכשיו נבואתם עומדת במבחן- והיא פעלה כחכמתה – על מנת שיתחתן ותתגשם הנבואה השנייה " ורב יעבוד צעיר". ובגלל הבנתה על קיום הנבואה הראשונה" ורב יעבוד צעיר" תרגמו אונקלוס ויונתן באותה מילה" ואתחוא"- ניראה . ומה שתרגם יונתן על " רוח הקודש" הוא כוונה על מה שאמרו לה שם ועבר ולא על רוח הקודש שלה. ואפשר לחבר היריעות.
נתנאל בן אהרון.
