הנקודות הקטנות שהובילו ירידת יוסף למצרים.
בראשית ל"ז-י"ד..."ויאמר לולך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה…"
רש"י:" עמק חברון"…" והלא חברון בהר שנאמר…" ויעלו בנגב ויבא עד חברון…" אלא מעצה עמוקה של אותו צדיק קבור בחברון , לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים…"כי גר יהיה זרעך…(בראשית רבא)" עכ"ל.
בעל הטורים:…" עמק בגימטרייה רד"ו. שעל ידי זה נשתעבדו רד"ו שנים.
ע"פ דבריהם גזירת בין הבתרים גרמה. באופן דומה תירגם יונתן בן עוזיאל…"ושדריה על עיטא עמיקתא דאתמלל עם אברהם בחברון ובההוא יומא הוה שרוי גלותא דמצרים …" תרגום: שהתחיל הגלות ביום זה( לא לספירת הזמן ממש של הגלות) רצונו לומר שאותו היום גרם לו גלות מצרים במה שחטאו במכירת יוסף…" עכ"ל.
"אור החיים הקדוש".
…"כי לא יעלה על דעת יעקב שכל כך ישנאוהו בגדר " שלא יציל מידם שליחות מצווה…" … אם כן תאמר … למה היה מה שהיה " לעבד נמכר יוסף" . יש לומר שנזק שתכליתו הטבה ומעלה גדולה, אינו חשוב נזק…יעקב ע"ה … גילה דעתו כי שליחותו היא לשכם… והלך וחזר אחריהם במקום אחר – הרי ההוא שליח עצמו, כי אביו לא שלחו ללכת למקום אחר ואין כאן שליחות מצווה. ויעקב נתכוון במה שייחד לו המקום- שצפה ברוח הקודש , כי למקום אחר יקראנו אסון כאשר קרהו. ובדרך שכם לא תמצאהו רעה…. והשם גלגל גלגולים לעשות אשר זמם. עכ"ל.
קרסי המשכן
ללמוד ולהבין דבריהם רואים שיש ב מהלכים המתאחדים לזמן אחד. המהלך השמימי של רצונו יתברך וגזירותיו לטובה – השגחהפרטית וכללית. בד בבד יש את " תנועת בני האדם" באותו הזמן – מעשיהם. כאן יש ב אפשרויות או יותר. א. רצון ההשגחה ומעשה בני האדם- מתאחדים. ב. רצון ההשגחה ומעשי בני האדם – אינם מתאחדים- בגלל מעשה בני האדם הנוגדים את רצון ההשגחה- כיוון והם בעלי בחירה. על חלק זה אמרו המפרשים…" כוח בעלי הבחירה " גובר" על ההשגחה- כך רצון ההשגחה. לתת " מקום" לבעלי בחירה- ולמעשיהם. במקום זה ההשגחה ממשיכה עם מעשי בני האדם -עד שיבוא הדבר על תיקונו לטובה. שכן ללא הנהגה זו המעדיפה את מעשה בעלי הבחירה – הרי לא יוכלו לעולם לשוב בתשובה. ואם היה מכריחו הרי לא היה " מציאות רע בעולם". ג. התערבות ההשגחה בתוך מעשי בעלי הבחירה- נס.
מדברי המפרשים מובן כמו בסעיף ב . רצון ההשגחה ומעשה יוסף התאחדו- עקב הגזרה של ברית בין הבתרים – שהגיע זמנה לחול. והחלה יחד עם מעשיהם.
העמק דבר.
הערה ב " העמק דבר" על הפסוק …" לכה ואשלחך אליהם…"
…"יש להקדים. הא דאיתא בזהר הקדוש בפרשה זו דראובן אמר להשליך את יוסף בבור מלא נחשים ועקרבים ולא ירא שיהרגוהו- שהיה בטוח על זכותו. והא שהיה ירא מן האחים היינו משום דבחירה שבאדםהוא למעלה מהשגחה העליונה… ואמנם, חלילה לומר שאין ביד ההשגחה העליונה לשמור גם מבחירת האדם. אלא כך יש לנו לומר דלזה בעינן " זכות יותר" והיינו שיהיה טוב גם בין אדם לחברו ויהיה צדיק וטוב לו , בשביל שהוא צדיק גמור. עכ"ל.
מלבי"ם. מסכם בהרחבה.
…" פשטות המאמר הזה ממורה שלא כמו שכתב" העקדה"-…" שאף שאין לאדם יכולת על גזירות אלהים כוללים- שאי אפשר לאדם לבטלם. ככל מקום העניינים" החלקיים – כלם נשארים לבחירת האדם, כי העניין הכולל יוכל להתקיים על ידי אמצעים רבים. ומזה הוציא שאף שהמסובב שעל ידו ירדו אבתינו מצרימה , היה עניין כולל ,אלהי השגחי, מוכרח, מכל מקום – האמצעים שהובילו לזה שהוא מכירת יוסף וענייניו היה כולו בחירי. ואני אומר- שאף שההקדמה בעצמה אמתית … מכל מקום פה, גם האמצעיים לא היו בחיריים- והיה כולו מאת השם.
כי אף שידוע שיש הבדל בין הפעולות הטובות שילווה אל עושיהםעזר אלהי לעזרו, לבצע מעשהו אשר התחיל בבחירתו ובין הפעולות ההרעות , שנעזבים ככולם לבחירת האדם, מבלי ילווהו שום עזר על עשייתם… כמו שכתוב…" הבא ליטהר מסייעין אותו , הבא ליטמא – פותחין לו…" . ואם כן לא יצויר שהתחבר בפעולה הרעה הזאת של מכירת יוסף- שום עזר אלהי וכל שכן הכרח אלהי על עשייתה, שאם כן- תתבטל הבחירה האנושית… הגם שמעשה המכירה הייתה בחירית, מכל מקום " השנאה " ששנאו אותו ומה שעשה לו אביו כתונת פסים וסיפורי החלומות , שהיו אמצעיים אל המכירה- היה מאת השם…. והגם שהמכירה הייתה בחירית- היו מוכרחים מצד השנאה שהקבע בליבם… והשם סגר לפניהם הדרך- ולא האיר לפניהם לדעת האמת, כי יוסף צדיק הוא בדרכיו ותמים במעשיו … עכ"ל.
ווי העמודים.
ומה שעדיין קשה לי וללמוד אני רוצה. הרי לעניין השגחתו לדברי המלב"ים שהכל היה בחירת האחים ולא בהשגחה ורצון השם. אך לעניין שנאתם -מודה גם המלבי"ם שזה היה רצון השם. ומכאן עד מכירה הדרך ארוכה ועשו מבחירתם שלהם. אך עדיין קשה לי על " האיש " שפגש בדרך שהובילו להגיע שם- הרי ניראית כאן יד השם ועוד אותה ארחת ישמעאלים שעברה על הבור בתזמון נפלא והם הורידו את יוסף למצרים- מבושם מריח בשמים נכאות צרי ולוט. ורש"י שם כתב…" שלא יריח הצדיק ריח רע". וכל עלייתו למלוכה דרך פתרון החלומות. הרי נראה שבהולכת יוסף עצמו – יש התערבות ההשגחה, וגם בהיותו בבית בור הרי פסוקים מפורשים על השגחתו הפרטית. לכן נמשיך לעיין.
בראשית ל"ז- ט"ו…" וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש…(י"ז) ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אמרים נלכהדתינה…"
רש"י:…וימצאהו איש…"מדרש תנחומא- זה גבריאל. שנאמר( דניאל-ט)…" והאיש גבריאל…" עכ"ל.
רמב"ן.
…" ויאריך הכתוב בזה להגיד , כי סיבות רבות באו אליו , שהיה ראוי לחזור לו , אבל הכל סבל לכבוד אביו. ולהודיענו עוד , כי הגזרה אמת והחריצות שקר . כי זימן לו הקב"ה מורה דרך- שלא מדעתו להביאו בידם… אלא להודיענו כי עצת השם היא תקום.עכ"ל.
העמק דבר.
…" מאין לו לדעת מי הוא ומי המה אחיו… אלא אחת משתי אלה. או שהיה איש ידוע להם בחשיבות, או הכיר בו שהוא מלאך או נביא…אלא בא ללמד , שהיה שליח מן השמים לפגוע ביוסף ולהביאו לידי כך. והלך האיש וימצאהו באותו מקום. עכ"ל. ממשיך העמק דבר בפסוק הבא…" והנה היה לו ליוסף מקודם להתבונן על דיוק דבריו- אבל כך גזרה ההשגחה – שלא התבונן כלל ולהביא לעניין הנירצה. עכ"ל.
קרסי המשכן.
על פי דבריהם נראה שכאן הוא חלק הגזירה – להביאו ליפול ביד אחיו. שכך רצתה השגחתו יתברך ולכן שלח מלאכו. והגזירה הרי היא " קיוםהעצה"- ברית בין הבתרים שהוגד לאברהם. עולה שקיום ברית בין הבתרים התקיים על ידי יוסף ואחיו. וכאן הוא חלקו של יוסף- שימשיך בדרכו אל אחיו. וכן כתב הנחלת יעקב.
" נחלת יעקב".
…"אלא ודאי מלאך היה שנשתלח לשם כך , להגיד לו איפה הם רועים כדי לקיים " העצה העמוקה".ואם לא היה בא המלאך- היה אפשרשחוזר לאחוריו. עכ"ל.
ובאופן אחר כתב" הכלי יקר".
כלי יקר.
…" וימצאהו איש"– שמע מינה שזה האיש היה מבקש את יוסף ומחזר אחריו והוא מצא, אבל יוסף לא מצא. והיה בדעתו להזהירו שיהיה נשמר מן אחיו… כי הלך לשלום ואין שלום לאחיו עימו… עכ"ל.
קרסי המשכן.
נלמד דרכי ההשגחה יותר בדקות על פי דעת הכלי יקר כאן שהיא חידוש. והרי על פי דבריו שלח השם שליח אל יוסף להניעו מללכת. שכן למדנו למעלה ששליחות יעקב אביו בחינת שליח מצווה ששומרת היהעד שכם ולא למקום אחר. ואילו יוסף בחר להמשיך על אף שרמז לו המלאך כדברי רש"י שהם מתנכלים" בניכלי דתות" ולא שעה יוסף על זאת. הרי שנתן לו השם יתברך בחירה גם ברגעים אלו והיה יכול לחזור לאחוריוולא חזר. הרי שמקום הזה הוא בבחירת יוסף. והנה מדרכי ההשגחה לתת לנו לבחור עד כמה שניתן ולא להתערב. וכאן הייתה על פי דבריו התערבות לטובה שכן שלח מלאכו. ועל כן הולך עד כאן דעת המלבי"ם שכן גם האחים עשו בבחירתם וגם יוסף. ונתקדם אל עבר הבור.
בראשית ל"ז-כ"ה…" וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה…"
רש"י:…" וגמליהם נושאים- למה פרסם הכתוב את משאם? להודיע מתן שכרם של צדיקים . שאין דרכם של ערביים לשאת אלא נפט ועיטרן שריחן רע. ולזה נזדמנו בשמים , שלא יוזק מריח רע. עכ"ל.
מלבי"ם.
…" נשאים נכאת וצרי: מינים אלה שלח אחר כך יעקב ליוסף מנחה. מבואר שמינים אלה היו יקרים במצרים . ואחר שנשאו מינים אלה ולא מעט., שימכרו בדרך, רק שהיו אורחות ושיירות גדולות. וגמליהם נשאים:כמות רב משאות גמלים. מבואר שהולכים רק " להוריד מצרימה" ובזה היה השגחה פרטית, שיגיע יוסף למצרים, מה שאין כן אם היו נושאים תבואה או מינים אלה מעט.
באר בשדה.
…" דנזדמנו להם בשמים , מה שאין דרכם להוליך ומאת השם הייתה זאת-בשביל הצדיק. הכי נמי, עיקר הליכתם הייתה מאת השם- להוריד הצדיק מצרימה , לקיים אותה " עצה העמוקה" … וכל זה למה? משום שמה שהולכים מאת השם הייתה להוריד דייקא- פירוש- לאותו צדיק מצרימה. עכ"ל.
קרסי המשכן.
הנה כי כן השגחת השם עליינו תגרום להבאת ארחת ישמעאלים בדיוק בזמן על מנת להוריד את יוסף למצרים. יד ההשגחה לא תפסח על ריח טוב אשר מגיע לצדיק להריח. הרי מדהים הדבר שעל מנת לקיים את "העצה העמוקה" נמדדו כל פסיעותיהם של הגמלים שעדיין לא היו קיימים בזמן אברהם, אז בדרכם מגלעד שהוא צפון מזרחית בארץ ישראל כדברי העמק דבר יחד עם פסיעות יוסף בדרכו אל אחיו והוא פלא. ואולי יעלה ויפרח חידוש נאה שלכך היה צריך מלאך שיפגשהו בשדה ויורה לו את הדרך- על מנת שהפסיעות יפגשו בתזמון והשגחה נפלאה, שהרי באותו זמן כבר הייתה ארחת הגמלים בדרכה.
נתנאל בן אהרון.
