במדבר\ד\כ"ב\כ"ה\…"נשא את ראש בני גרשון גם הם….ונשאו את יריעתהמשכן ואת אהל מועד…ואת קלעי החצר ואת מסך פתח שער החצר אשר עלהמשכן ועל המזבח סביב ואת מיתריהם…
כ"ט\ל"א\ל"ב…" בני מררי למשפחתם …וזאת משמרת משאם לכל עבדתםבאהל מועד קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו ועמודי החצר סביב ואדניהםויתדתם ומיתריהם…."
רש"י:.. (ל"ב) ויתדתם ומיתריהם: של עמודים. שהרי יתדות ומיתרי הקלעים במשא בני גרשון היו. ויתדות ומיתרים היו ליריעות ולקלעים מלמטה שלא תגביהם הרוח.ויתדות ומיתרים היו לעמודים סביב לתלות בהם הקלעים בשפתם העליונה בכלונסאות וקונדסין, כמו ששנויה במלאכת המשכן.
קושיות המפרשים בדברי רש"י הנ"ל.
דברי רמב"ן: איני יודע מה יעשו יתדות בעמודים…ועוד …מה נשתנו יתדות של עמודים משאר היתדות שאלו לבני גרשון ואלו לבני מררי? ולא מצאתי במשנת מלאכת המשכן שיהיו יתדות לעמודים… ולא מצאתי במשנת מלאכתהמשכן שיהיו יתדות לעמודים…וכשם שהיו יתדות למשכן כך היו יתדות לחצר… זה לשון הברייתא. אבל נפרש כי יתדות ומיתרים של קלעי החצר היו ביד בני מררי ומיתרים ויתדות של משכן והאהל הם שהיו ביד בני גרשון… עכ"ל.
דברי הנחלת יעקב: כוונת הרב( רש"י) לתרץ דבמשא בני גרשון לעי"ל חשיב יתדות ומיתרים. וכאן במשא בני מררי חשיב גם כן יתדות ומיתרים- ותרתי למה לי? ועל זה תירץ ( רש"י) שהיו ב מיני יתדות ומיתרים.. א. למעלה לתלות את היריעות בעמודים…ואותם נשאו בני מררי שהרי נשאו גם העמודים. ואחד למטה שלא תגביהם הרוח ואותם נשאו בני גרשון- שהרי נשאו קלעי החצר.
שואל הרב ארבע שאלות. .א. במשא בני גרשון חשיב( מוזכר) מיתרים בלבד ולא יתדות.ב. למעלה בעמודים לא היו צריכים אלא ווין. ג. פירש הרב שם שנקראו יתדות לפי שהם תקועים בארץ… משמע למעלה לא שייך לקרוא בשם יתדות. ד. מה זה קאמר ( רש"י)" ויתדות ומיתרים היו ליריעות ולקלעים. יריעות מאן דכר שמייהו.( כוונתו – לא מצאנו אף פסוק המתאר יתדות בתוך היריעות … חפש ולא תמצא).
ומתרץ הנחלת יעקב שאולי יש כאן טעות סופר. וכן מביא את שאלות הרמב"ן וכותב …"וקרוב לזה מצאתי בדברי הרמבן"… עכ"ל.
ותירצו המפרשים הקדושים לדרכם. ואני עפר תחת כפות רגליהם אנסה לכתוב פירור כתוספת למצב רוח טוב- לסבר האוזן – ללמוד בעיון אני רוצה- ולא כשינוי חלילה או ערעור או תוספת על דברי מי מהם קדוש יאמר להם. על כן ניסיתי להתחקות אחר התורה הקדושה היכן הזכירה את היתדות והמיתרים הקדושים והנלמד מהם.
אזכור ראשון.
ציווי השם למשה על בניית המשכן
שמות\ תרומה\כ"ז\י"ט\…" לכל כלי המשכן בכל עבדתו וכל יתדתיו וכל יתדת החצר נחשת…"
רש"י: יתדות- כמין נגרי נחשת( בריחים) עשויין ליריעות האהל ולקלעי החצר קשורים במיתרים סביב סביב בשיפוליהם , כדי שלא תהה הרוח מגביהתן . ואיני יודע אם תחובים בארץ או קשורים ותלויים וכובדן מכביד שיפולי היריעות שלא ינועו ברוח. ואומר אני ששמן מוכיח עליהם שהם תקועים בארץ לכך נקראו יתדות… עכ"ל.
חסר אזכור למיתרים בציווי השם למשה. רש"י מתייחס לכך ברמז- ובהסברו על היתדות מתייחס גם למיתרים, אף על פי שאינם מוזכרים בפסוק וכתב.." קשורים במיתרים סביב סביב…". נראה שרומז…" אין יתדות ללא מיתרים ואין מיתרים ללא יתדות. לכן היכן שמוזכרים היתדות גם המיתרים בכלל ולהיפך. עוד דבר חשוב מאוד- כבר בציווי הראשון על מלאכת המשכן – מחלקת השם יתברך בהתייחסות ליתדות ומיקומן. יש יתדות השייכות למשכן" לכל כלי המשכן בכל עבדתו וכל יתדותיו.."- זו התייחסות ליתדות המשכן. ויש התייחסות ליתדות החצר…" וכל יתדת החצר נחשת.." .
אם ראה השם יתברך לחלק ביתדות ומיקומן – הרי אנו מצווים ללמוד ולנסות להעמיק חקר בדבר זה.
אזכור שני
משה מדבר את ציווי השם לעם ישראל
שמות\ויקהל\ל"ה\י"ח\…" את יתדת המשכן ואת יתדת החצר ואת מיתריהםאתבגדי השרד…"
כאן מופיעים המיתרים בפעם הראשונה- בדברי משה לעם. והוא מוכרח למביאים את החומרים למשכן- כיוון ולא יבינו מעצמם כמו משה,שיש יתדות ויש גם מיתרים אף על פי שנעלמו בציווי השם למשה. למדנו שמשה מעצמו הבין על עניין המיתרים- ואולי על כך רמז רש"י.
אזכור שלישי
הבאת הנדבות למשכן על ידי ישראל ועשיית המלאכה על ידי החכמי לב.
ויקהל\ל"ח\כ\…" וכל היתדת למשכן ולחצר סביב נחשת…"
שוב המיתרים אינם מוזכרים, אלא רק היתדת. ואולי אפשר להבין שאת המיתרים הביאו ישראל כבר מוכנים , לכן לא מוזכרת עשייתם על ידי עושי המלאכה. אם כן נקשה- אז שתציין זאת התורה לשבח ישראל שהביאו מיתרים מוכנים ? ואולי היא הנותנת- עצם זה שלא מוזכר – זו ההזכרה- רק המעיין ישים ליבו לכך רש"י במקום הראשון בו מופיעים המיתרים לעי"ל ל"ה פסוק י"ח כתב…" מיתריהם- חבלים לקשור…" עכ"ל. ולא מצאתי בנדבות או בציווי חבלים כלל. אלא אומר לי שכלי הדל שיכול להיות כוונתו או מעורות אילים מאדמים , או מעורות התחשים. אבל כיוון והם נעשו למכסה לאהל ולמשכן הרי חז"ל אמרו " מעלין בקודש ולא מורידים". שהרי לעשות מפחת העורות ומצדדיהם חבלים למיתרים- הרי זה מוריד בקודש. ואולי זה הרמז. בקדושה זו של המשכן- הכל אחד. קדושת המיתרים כקדושת המכסה ,כן קדושת היתדות – הכל שווה בקדושה אחת- ולא אמרינן כאן" מעלין בקודש ולא מורידים" כיוון וזו אינה ירידה. אם כן תקשה ותאמר – …" הרי ראינו חלוקה לכתחילה ביתדת – אלו למשכן ואלו לחצר המשכן- הרי חלוקה ברורה בקודש? אפשר לתרץ – כיוון וחצר המשכן נראה כמקום בפני עצמו- לכך החילוק אך לא לעניין קודש. וידוע לי שכתבו מפרשים שכן יש שינוי קודש במשכן כמו מקום קודש הקדשים בבית המקדש ועזרת ישראל. אז נאמר חלילה איני חולק על קמצוץ מדבריהם . אלא כאן אפשר לתרץ- על העשייה – הכל בקדושה אחת. ואילו בזמן העבודה יש כבר חלוקה לקדושות שונות- על פי הזמנים של העבודה. נלמד מתפילין. כשלא מניחים אותן- קדושתם שווה ולא נבוא לחלק בהלכה על קדושתם הכללית. אבל למעשה ממש בהנחתן- קדושת תפילין של ראש – גדולה יותר- ועל כך אמרו " מעלין בקודש.." וכן לעניין עיטוף בטלית . קודם הטלית ורק אחר כך התפילין. ועוד תקשה – טלית גם אם לא מתעטף כרגע- קדושתה פחותה מתפילין שאיני מניח עכשיו. וזה נכון . ונענה – כיוון ובתפילין או בספר תורה אזכרות רבות ולכן קדושתם גדולה גם שלא בשעת מעשה. אך כאן ביצירת כלים לעבודת הקודש הרי אין אזכרות אלא חומרים שונים- ולכן אולי בשעת עשייתם קדושתם שווה ולא כמט אחר כך שבאמת יש קדושות שונות.
אזכור רביעי.
תיאור התורה מה נעשה עם הנחושת שעם ישראל הביאו.
שמות\ פקודי ל"ח\ל"א\ …" ונחשת התנופה… ויעש בה…ואת אדני החצר סביב ואת אדני שער החצר ואת כל יתדת המשכן ואת כל יתדת החצר סביב…".
כמו שראינו מחלקת התורה את מיקום היתדת שנעשו. אלו של משכן ואלו של חצר. ולחזק את דברינו לעי"ל נאמר – שהרי הן היתדות עשויות אותו חומר ולכן כרגע קדושתם שווה. אולי יש חילוק בעשייה בין עבודת הכרובים מזהב שדרך העולם יש לו חשיבות יותר- כיוון וערכו גבוהה. אך עבור השם הרי נאמר" המרבה והממעיט … ובלבד שיכוון ליבו לשמים" . ועיקרון זה נאמר בכל עבודת המשכן. שכל החומרים הובאו בכוונת הלב הטהורה – וזה " ויקחו לי תרומה.." לי לשמי – לשם שמים. וכאן בכוונת הלב המיתר שווה בדיוק לזהב של הכרובים- וקדושתם שווה- מצד המביאים. ועכשיו מובן יותר מה שכתבנו באזכור הקודם. רצון המביאים הוא הקובע את "קדושת התרומה,. ולכן אם ראה בצלאל להכין או לקחת מיתר או יתד מהחומר גלם – הרי שהבאתו וקדושתו בכוונת הלב- טהורה. והחילוק הוא רק בחומר עצמו. זה זהב וזה נחשת. אך קדושת ההבאה בכל הכלים שווים בקדושתם- כלפי שמיא. ועל כך אמרו שהמביא פר לקרבן או עוף נאמר בשניהם " ריח ניחוח" אם כיוונו ליבם לשמים.
אזכור חמישי
הבאת המשכן אל משה מאת העושים במלאכה.
שמות\פקודי ל"ט\ל"ג\מ\…"(ל"ג)…" ויביאו את המשכן אל משה את האהל ואת כל כליו קרסיו קרשיו בריחו ועמדיו ואדניו…, (מ)…"את קלעי החצר את עמדיה ואת אדניה ואת המסך לשער החצר את מיתריו ויתדתיה ואת כל כלי עבדת המשכן לאהל מועד…"
בהבאת המשכן אל משה לא מוזכרים לא יתדת ולא מיתרים של המשכן עצמו, כתבה התורה…"ויביאו את כל כליו קרסיו וגו'. האזכור כאן בהמשך קשור לחצר ולקלעים- מוזכרים בפירוש יתדות ומיתרים. ואם נאמר…" רמוזים המיתרים והיתדות במילים" ואת כל כליו…" כתב הספורנו…" כי הקרסים והקרשים והבריחים והעמודים והאדנים – כלי המשכן היו…" עכ"ל. על פי דברי קודש " הספורנו" – הפירוט של קרסיו קרשיו בריחיו ואדניו בפסוק י"ג הוא הפירוט של" כל כליו" ולא הזכיר הספורנו בכלי המשכן את היתדות והמיתרים. אם כן האזכור של יתדות ומיתרים בפסוק "מ.. מכוון לחצר המשכן בלבד. ואולי אפשר ללמוד…" מיתריו"– של המסך לשער החצר ( אולי של העמודים של שער החצר), ויתדתיה- של החצר- שכן פסוק מ מדבר במיוחד בחצר ולא במשכן. ובגלל שלא כתבה התורה גם במיתרים לשון נקבה – מיתריה אלא כתבה … מיתריו- אולי נלמד שמדבר בשער החצר שהוא לשון זכר. אולי נלמד בעניין הקדושות שדברנו באזכורים הקודמים. שבאמת בהכנת הכלים הרי ניסינו ללמוד קדושה שווה מהמיתר עד הכרוב – על פי קדושת ההבאה. שכל מה שנבחר להיות במשכן- בזמן עשייתו- קדושה אחת לו. ורק אחר כך בהקמתו – כמו שנחלקו הקדושות למקומות מיוחדים ששם היו הכלים מונחים ועושים בהם עבודה. אף לעניין החצר – אולי נוסיף שהוא מקום בפני עצמו ויש בו במקום וגם בכלים שלו קדושה פחותה- בגלל המקום ולא מצד הכלי. ולכן התורה כן מחלקת מתחילת הדרך בן היתדות של המשכן ובין יתדות החצר. וגם בנשיאת הכלים של בני גרשון ומררי יש חלוקה ברורה כמו שראינו למעלה בפסוקים וגם בהמשך. וזה נלמד מאזכור זה.
הקמת המשכן על ידי משה.
שמות\פקודי\מ\ י"ח \ל"ג…" (י"ח)…"ויקם משה את המשכן…(ל"ג)…" ויקם את החצר סביב למשכן ולמזבח ויתן את מסך שער החצר ויכל משה את המלאכה…"
אין אזכור ליתדות או למיתרים בהקמת המשכן .אולי זה לא לפי כבודו של משה, כמו שאמרו במשיב אבדה…" זקן ולא לפי כבודו- פטור…". או שבהקמת המשכן בפעם זו הראשונה באמת שלא חוברו לא היתדות ולא המיתרים, לא במשכן ולא בחצר מפאת קדושת ההקמה (כיוון והקב"ה עצמו הקים) וחוברו יתדות ומיתרים אחר כך- לאחר תחילת המסעות. מצאתי רמז בדברי קודש המשך חכמה של הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק וזו לשונו בסוף פרשת ויקהל על " ומסך שער החצר…" כתב …" אמרו בפסחים " שלא נתקדש שער ניקנור מפני שהמצורעים יכניסו ידם בבהונות … לכן במשכן שהיה נגד שער ניקנור- מסך שער החצר היה קיל קדושתו- שמצורעים מכניסים ידם למתן בהונות. וזה בעשייה שלאחר העגל- שהיו מצורעים. אבל בציווי שהיה קודם עשיית העגל… ואז לא היו מצורעים בקרב ישראל, כמו שאמרו במדרש בפרשת נשא…" מהיכן באו להם מצורעים"? ממעשה העגל…. עכ"ל.
מדבריו שיש חילוק בקדושות של הציווי עצמו – ושל אחר מעשה העגל כמו שכתב. לכן כאן בהקמה אולי לא חוברו עדיין היתדות והמיתרים – מפאת קדושת ההקמה– והרוח לא הזיזה האהל כלל – כמו שלימדו חז"ל שאחד הניסים שהיו במקדש " שלא ניצחה הרוח את עשן המערכה וכן לא כבתה האש על המזבח-וזו הוכחה על שלטון הקב"ה על הטבע.ואילו כאן נצרכו למיתרים ויתדות על מנת שלא תזיז הרוח את המשכן… ומדוע לא יעשה השם נס? אלא אולי זו סרכה של מעשה העגל – מפאת החטא – אתם צריכים להשתדלות זו של מיתרים ויתדות. עכשיו מובן מדוע בהקמת משה לא מוזכר מיתרים ויתדת- כיוון והשם בעצמו הקים המשכן – והיה הנס וממש נעשה .ומשה רק היה " נראה כמקים" ככתוב. "שמות ל"ט פסוק ל"ג…" ויביאו את המשכן אל משה… רש"י-אמר לו עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו…"
ומה שכתב רש"י לעי"ל באזכור הראשון …"כדי שלא תהה הרוח מגביהתן… וכובדן מכביד שיפולי היריעות שלא ינועו ברוח.." זה מחמת חטא העגל- ומדבר רש"י לא בהקמת המשכן אלא בכל שאר ההקמות –לעתיד- במסעות בני ישראל- שאז כבר נס ההקמה לא היה- והיה הנס מיוחד רק לאותה הקמה של משה.
אזכור שישי.
ספר במדבר
משא משפחות הלויים מחולק לבני גרשון.
במדבר\ג\כ"ה\ כ"ו\…ומשמרת בני גרשון באהל מועד המשכן והאהל מכסהו ומסך פתח אהל מועד וקלעי החצר ואת מסך פתח החצר אשר על המשכן ועל המזבח סביב ואת מיתריו לכל עבדתו…"
רש"י…" ואת מיתריו- של משכן והאהל ולא של חצר.
באזכור זה גם מהפסוק וגם מרש"י מובן שיש חלוקה על " המקומות" כמו שלמדנו קודם באזכור החמישי. ומשא בני מררי יוכיח מיד את נכונות הלימוד שלנו שההבדלים הם במקום ולא בכלי עצמו – בעשייתו כנלמד.
אזכור שביעי
במדבר\ נשא\ג\ל"ו\ל"ז\…"ופקדת משמרת בני מררי קרשי המשכן ובריחיו ועמדיו ואדניו וכל כליו וכל עבדתו..( ל"ז) ועמדי החצר סביב ואדניהם ויתדתםומיתריהם…"
הפלא ופלא . הנה כי כן השווה הכתוב במשא בני מררי את היתדות והמיתרים לקרשי המשכן ולא רק לחצר, אף על פי שנתן התייחסות מיוחדת באזכור גם לחצר. הרי הכל בהשוואה אחת. ואם תקשה הרי כלי הקודש אינם מוזכרים בפסוק … נאמר שלא הזכירה אותם התורה יחד באף פסוק, אך כאן זו לראשונה שמוזכרים היתדות והמיתרים יחד עם כל קרשי המשכן. ואפשר עוד להקשות שמוזכר בכל זאת בשני פסוקים נפרדים. נענה על כך שאנו לומדים כאן –" סמוכים" . מסמיכות הפסוקים מלמדת התורה אולי על השוואה אחת כמו שלמדנו בקדושת העשייה והבאה.
אזכור שמיני
משא בני גרשון מפורט יותר.
במדבר\נשא\ד\כ"ד\ כ"ה\כ"ו\ …" זאת עבדת משפחת הגרשני…ונשאו את יריעת המשכן ואת אהל מועד מכסהו ומכסה התחש … ואת מסך פתח אהל מועד ואת קלעי החצר ואת מסך פתח שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח סביב ואת מיתריהם ואת כל כלי עבדתם…."
אזכור תשיעי
משא בני מררי
במדבר נשא\ ד\ל"א\ ל"ב\…" בני מררי… וזאת משמרת משאם לכל עבדתם באהל מועד. קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו. ועמודי החצר סביב ואדניהם ויתדתם ומיתריהם לכל כליהם לכל עבדתם…."
עכשיו נבוא לפירוש רש"י הראשון שכתבנו למעלה בתחילת הפרשה ונלמד. (אני מכניס בתוך דברי רש"י את ההסבר שלמדנו. רש"י יהיה כתוב באותיות מודגשות והסברי הדל והמדולדל יהיה כתוב באותיות רגילות).
דברי רש"י שבראש הפרשה.
ויתדתם ומיתריהם: של עמודים. כוונתו של רש"י היא רק על העמודים בחצר המשכן שבהם גם נתלו קלעים . שהיו כמו רשת להגן ולסוכך מסביב. וכך ממשיך את כל הסברו. שהרי יתדות ומיתרי הקלעים במשא בני גרשון היו- כוונתו כהמשך מה שהתחיל להסביר– שבמשא בני גרשון היו יתדות ומיתרים של כל האהל עצמו- למדנו שהמקום קדוש יותר- וגם יתדות ומיתרים של הקלעים עצמם של חצר- הנה השוו ב מיני יתדות , אף על פי שמקומן שונה נישאות יחדיו במשא בני גרשון. וכאן רש"י חוזר למה שכתב באזכור הראשון ומעתיק דבריו משם על מנת להסביר לאילו מיתרים ויתדות של בני גרשון כוונתו וכתב " ויתדות ומיתרים היו ליריעות ולקלעים מלמטה שלא תגביהם הרוח. ועכשיו ממשיך ומסביר רש"י מדוע הכפילות הזו כאן בפסוק כמו ששאל , הנחלת יעקב" וכותב…" ויתדות ומיתרים היו לעמודים סביב לתלות בהם הקלעים בשפתם העליונה" , על פי מה שהתחלנו – רש"י מסביר כאן בפשיטות אילו יתדות ואילו מיתרים היו במשא בני מררי? אלו היתדות והמיתרים שהיו עבור תליית הקלעים בחצר המשכן. ורק לשונו "היו לעמודים" היא מבלבלת. שאפשר להבין… שלעמודים עצמם היו גם יתדות ומיתרים – ולא היא. אלא כוונת רש"י בדבריו היו לעמודיםלתלות בהם הקלעים" כמו שאומר… זהו שימוש העמודים הללו- בעמודים אלו היו תולים את הקלעים. והיתדות ומיתרים הם של הקלעים הללו של החצר. על זאת שאל כבוד קדושת הרמב"ן… היכן מצאנו יתדות לעמודים? וממשיך רש"י לצטט את הברייתא שהתחילומסיים הציטוט" בכלונסאות וקונדסין כמו ששנויה במלאכת המשכן. והפירוט כאן כלונסאות וקונדסין הוא המפרט הטכני של אותן יתדות שהיו מיוחדות כנראה לא רק לתזוזה ברוח אלא לחבר בהן את הקלעים שגם הם לא יתנודדו ברוח כמו שהסביר רש"י בתחילה.
נתנאל בן אהרון.
