ויקרא פרק ו פסוק ב…"וידבר ה אל משה לאמר צו את אהרן ואת בניו לאמרזאת תורת העלה הוא העלה על מקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר…"
רש"י:…"אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות…. זאת תורת העלה- העניין הזה בא ללמד על הקטר חלבים ואיברים שיהא כשר כל הלילה… עכ"ל
מסכת ברכות. דף בעמוד א במשנה…" מאימתי קורין את שמע בערבין. משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן- עד סוף האשמורה הראשונה- דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים עד חצות. רבן שמעון בן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה , אמרו לו לא קרינו את שמע אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם ליקרות. ולא זו בלבד אמרו , אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצוותן עד שיעלה עמוד השחר . הקטר חלביםואיברים מצוותם עד שיעלה עמוד השחר – אם כן למה אמרו חכמים עד חצות ?כדי להרחיק אדם מן העבירה.
רש"י:…"להרחיק אדם מן העבירה– הנאכלים ליום ולילה…ואסרום באכילה קודם זמנם- כדי שלא יבוא לאכלן לאחר עמוד השחר ויתחייב כרת. וכן בקריאת שמע- לזרז את האדם שלא יאמר יש לי עוד שהות ובתוך כך יעלה עמוד השחר ועבר לו הזמן. והקטר חלבים דקתני הכא לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל ולא נקט להו הכא אלא להודיע שכל דבר הנוהג בלילה כשר נכל הלילה. והכי נמי תנן בפרק שני דמגילה- " כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואברים…" עכ"ל.
הנכתב כאן אינו בירור הלכתי בנושא" הקטר חלבים ואיברים כל הלילה… והאם גזרו בו חכמים עד חצות כן או לא. יש דעות בסוגיא לכן ולכן- אנו לא באנו מהצד ההלכתי של הנושא אלא נעזרים בו על מנתללמוד ולהוציא מהפסוק את הניתן .
נשאל . מדוע חכמים מוסיפים גדר על דברי התורה. ועוד הרי גדר הקטר חלבים הוא על הכוהנים בלבד ולא על המון העם- אם כן מה מלמד זה? ומה עומד מאחורי לשון הציווי והזירוז.בהוסיף גדר וסייג על ידי חכמים נראה שכוונתם להחמיר יותר מהתורה- אך לא היא. התורה מציבה את הגדר המוחלט לנושא- בכל נושא כיוון ומדברת אל הפרט–האדם בתוך הכלל –עם ישראל. תורה אחת לכל בכל נושא – כמו שממשיך רש"י …" לומר תורה אחת לכל העולים…" ועניין הגדר והסייג הוא יותר למקרה פרטי – והותירה והתירה התורה לחכמים לדון הם במקרה הפרטי של כל עת זמן ואדם- התורה מציבה את הגבול המוחלט- שאותו אין לעבור. הנה יוצא שחכמים ביצירת הגדר והסייג באו להקל האדם על ידי יצירת גדר – שהיא יוצרת כביכול " עוד מצב "שבו לא דיברה תורה( כביכול) – אך אנו יודעים שדיברה גם דיברה- שבכלל מאה כלול גם חמישים– גדרה התורה את הקצה האחרון – והרי כלולים בו גם כל מצבי הביניים- עד הגדר האחרון הוא גדרה של תורה- הרי שכללה בו גם את כל שאר הגדרים. ואם תשאל מדוע לא יוצרת התורה בעצמה מצב ביניים זה? נענה שנתנה את יצירת הגדר לחכמים – וזה לשון צו- זירוז. ונתינתו לחכמים היא המלמדת את האדם הפרטי לעשות לעצמו גדרים וסייגים. נלמד ממעשה של בניו של רבן גמליאל. והרי הם ידעו את גדר החכמים … קריאת שמע עד חצות- והם לא קראו בזמן- והבינו – שעבר הזמן של הקריאה – ולא קראו- בגלל גדר חכמים. ואביהם הגדול רבן שמעון בן גמליאל הסביר להם- גדר חכמים לא בא להחמיר שלא לקרוא – אם עברת על גדר חכמים- אלא יש לכם עדיין את הגדר של התורה- בו חכמים לא נגעו- ולכן עליכם לקרוא. מעשה זה מלמד ומוכיח – חכמים באו לעזור לאדם- ישים האדם את הסייג. ואם לא- אז יש שהות נוספת – הוא הגדר שהתורה גדרה- הנה כי כן שסייג חכמים כמו …" מאריך את הזמן והשהות שיש לאדם ולא מגבילו– וזו הבנה מתוקה.
מה שאמרו חז"ל" "הנחש משכנו בין הגדרות"… וכן " פורץ גדר ישכנו נחש…" מובן עכשיו המשמעות. עוד בעניין בניו של רבן גמליאל הרי בא היצר הוא הנחש ושכנע אותם לא לקרוא כיוון ועבר זמן תקנת חכמים – וזו עצת היצר- ויעברו עקב כך גם על גדר התורה- כיוון וחכמים לא כיוונו לכך כמו שראינו אלא בדיוק ההפוך. וזה בדיוק מקום הנחש- לפרוץ הגדרות- והרי גדר אחת לעולם אינה עומדת בפני עצמה אלא היכן שיש עוד גדר לידה ויחד הם תוחמות את השדה – אך גדר אחת בפני עצמה – אינה תוחמת מאום- וזו הגדולה שנתנה תורה לחכמים ולאדם- לגדור הגדר ולתחום הפרצות- אולי מה שאמרו חז"ל … מי שמקדש בשבת על היין ואומר …" ויכולו – נמצא שותף למעשה בראשית…
" וזה מובן כיוון ועל ידי הקידוש הוא גודר את תחום הזמן של ימי העבודה- ועל ידי גדר השבת( ולא רק קידוש ואחר כך יעשה חלילה כרצונו) נעשה שותף. והתורה משתמשת במלה צו- שהיא זירוז על השותף – משה לחבר וליצר הגדר- אצל הכוהנים- מהם יראו העם ויעשו גם הם- ( שאם הכוהנים מצווים לזירוז ודאי גם המון העם)על פי שאלת חכם או על פי מסורת מסורה היטבעםמקור מוסמך ונאמן ומקובלת על החכמים- וראה ולמד מהלכות פסח- כמה מקום למנהגי חומרה בחמץ- בעדות השונות- וכולם יסודם בהררי קודש.וכן נוסיף בנושא חטא אדם הראשון. למדו חז"ל שחווה הוסיפה מעצמה סייג ואמרה לנחש…" אנו צווינו לא לאכול וגם לא לגעת- ובנגיעה לא צוו. דחפה הנחש על העץ – ומשם חטאה כיוון ולא ציווה אותם ה על נגיעה. הרי זה סותר את כל מה שלמדנו – שיש לאדם ללמוד לעצמו גם סייגים – אלא שיש להיזהר זהירות גדולה ולדעת- שכל סייג וגדר אשר גודר האדם את עצמו –יש לשאול בעצת חכם מורה הוראה – וחלילה להוסיף משהוא מדעתו- שמתוך שיבוא להוסיף- יגרע. ועל כן שוב נדגיש כנלמד– שגדרי וסייגי חכמים – אינם הוספה על הנאמר בתורה – חלילה- אלא שותפות עם התורה ופירושה הנכון- הוא יוביל את האדם לחירות אמתית מן היצר השוכן בליבו ליד הגדר- ומנסה לפורצה- כמעשה הנחש- שהצליח. ואולי אם הייתה מתייעצת עם האדם קודם לכן – שהוא צווה מיפי השם ולא היא – אז אולי יכלו להתגבר על עצת הנחש- וכל זה דרך חידוש ולמידה ולא כקביעה.
מהר" ל מפראג- באר הגולה – באר ראשון- עמוד י"ז- י"ח.
הרב מעוצמתו הגדולה מבאר כאן בכמה עמודים עניין סייגים ומצוות חז"ל . אנו רק מצטטים כמה פירורים. וזה לשונו…
…" כי גזירות דרבנן הם נקראים גדר לתורה… וכמו שהגדר הוא מבדיל וחוצץ … מצוות דרבנן מבדילים ומפרישים את האדם מן החטא…ודבר זה נחשב כמו צורה והשלמה לדבר …וכאשר חוטא ומבטל הגדר דבר זה הוא ביטול הצורה וההשלמה…וזה שאמר קהלת(פרק י) " פורץ גדר ישכנו נחש…" …אם יש בהם ממש מפני מה לא נכתבו?… פירוש אף אם אין ראוי שיהיו נכתבים עם התורה בשביל ההפרש שביניהם…אבל למה לא נכתבו בפני עצמן?…ואמר על זה" עשות ספרים הרבה…כי אין דברי חכמים מתדמים לדברי תורה – כי דברי תורה הם יסוד המצוות ודברי חכמים הם דברים הפרטיים שהם למצווה. ודברים פרטיים הולכים לבלתי תכלית ומפני שאין קץ להם לא נכתבו…" עכ"ל. וכן כתב בדברים פרק ד פרשת ואתחנן פסוק ב על הפסוק …"לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור…"
רש"י:…" לא תוסיפו- כגון חמש פרשיות בתפיליןחמשת מינים בלולב וחמש ציציות וכן לא תגרעו…" וכתב המהר"ל בגור אריה … וכל מצוות דרבנן כגון נר חנוכה –איןו הכוונה להוסיף על התורה , רק לעשות זכר לנס – ואין הוספה על מצוות התורה. וכן כל מצוות דרבנן אינם הוספה על התורה – דלא הווי " לא תוסיפו…" רק כאשר מוסיף על התורה להיות שווה עם התורה- אבל לעשות " גדרים וסייגים" – אין זה תוספות , שלא ישוו עמהם…" עד כאן לשונו.
על פי הנכתב אפשר לנסות ללמוד מדוע הגדר שהוסיפה חווה – היה הוא הפרצה הפתוחה אל החטא. אפשר ללמוד מדברי המהר"ל שציווי השם יתברך לאדם- הוא תורה( ובציווי נאמר לא לאכול בלבד) . וחווה כמו באה להוסיף על התורה – וזו עברה בפני עצמה של " לא תוסיפו" וכאן נפרצה הגדר- שלא היה בכוונתה לגדור עצמה בסייג – אלא כמו שבאה להוסיף מצווה על מצוות התורה ולכן הגדר נפרצה- וכן מובן מדוע נושא זה בא דווקא בפרשת צו( רמז). יש לנסות להבין – כיצד ידע הנחש כל זאת- שלא צוותה על נגיעה?. הגדר היא גדר דקה ושברירית – כאשר אדם גודרה- ומסייג עצמו בתקנות – ואפילו טובות- כיוון וזה הולך על פי הכוונה.כתב המהר"ל בדבריו כאן…"אבל אם ישן בסוכה אחר שעברו ימי סוכות- אין זה הוספה- כיוון שכבר עברו ימי החג והוא לא מכוון להוספה. אבל אם מכוון להוספה אפילו יושב באמצע החורף בסוכה לשם מצווה – עובר משום בל תוסיף- שכיוון להוסיף."
ואפשר ללמוד מגדולי ישראל לדרותם כולם כאחד גדרו עצמם בגדרים וחומרות מיוחדים- וזה ידוע. ולמדנו שכל הסייגים אשר גדרו עצמם היו מכח התורה – ובמיוחד יחד עם מידות מתוקנות מאוד- אשר הן כנראה גדר מיוחדת בפני עצמה – והיא הערובה שלנו המון העם – לא ליפול בגדר וסייג מיותרים – אשר יכולים רק לקלקל – עבודת המידות היא השביל המוביל לגדר וסייג אמתיים ומגדלת את האדם כראוי – שלא יהיה הוא פורץ פרצות על ידי גדריו המיותרים.- או מדומיינים. ונשאל כאן על מנת ללמוד …" כיצד נשא יעקב ב אחיות? הרי זה כעובר על מצוות התורה? ונאמרו הרבה תירוצים בזה- ונאמר על פי הנלמד כאן- הרי יעקב ידע כל התורה כולה ולכן לא כיוון להוסיף מצווה או לעבור חלילה – אלא ניתן לו הכוח של חז"ל – כיוון והיה יחידי אז וצריך להוציא את בית ישראל- היה לו כוח לתקן תקנה ולסייג סייג לאותה שעה ומובן.
הרב דסלר מכתב מאליהו – חלק ב עמוד שבעים וחמש.
כותב הרב בקשר לתקנת חז"ל שראש השנה יהיה ב ימים…וזה לשונו.
בכל שנה אנו עושים על פי תקנת חז"ל שני ימים של ראש השנה ואפילו בארץ ישראל, כידוע מחמת הספק . וגם היום דידעינן בקביעתא דירחא התקנה קיימת ועומדת. וצריך בירור איך אנו מתפללים ביום השני של ראש השנה כל התפילות השייכות ליום הדין… קידשו חכמים את היום בקדושת יום טוב – וכל דיני יום טוב חלים עליו- אבל איך שייך גדר יום הדין דרבנן? הרב מצטט מספר הזהר פרשת פנחס עמוד רל"א… אמאי תרי יומין? בגין דאינון תרי בי דינא דמתחברן כחדא…" תרגום…-כיוון והם שני בתי דינים שמתחברים כאחד.דין עליון שהוא קשה, עם דין תחתון שהוא רפה ושניהם נמצאים. עד כאן לשון הזהר. וממשיך הרב וכותב…"דבר גדול למדנו הזהר בזה – שגם דברים שבאו על ידי תקנת חז"ל משום סיבות ידועות – יש להם טעפ פנימי על פי עומק סתרי תורה. עכ"ל.
למדנו גם על פי דברי קודש אלו שגדרי חז"ל נחשבים " כדין רפה" ועולה בקנה אחד עם ההבנה שגדרו לטובה ולא להחמרה- וזה מתוק עוד יותר מן הראשון.
נתנאל בן אהרון.