הסתר (הגלות) וגילוי.
פרק ה פס" כ"ב…" ויאמר למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני.
כ"ג …" ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך…"
פסוקים אלה קשים להבנה .ומשמע מרש"י קצת…" ועתה תראה.." שהוא כמו עונש על דברי משה ראה ברש"י את הדברים כלשונם- להראותך שהדברים אינם קלים לפירוש.
ע"מ לנסות ולהסביר פסוקים אלה צריך לנסות ולהקדים. לאורך פרשה זו רואים ב הנהגות הסתר וגילוי הבאות יחד. גזירת התינוקות- ובתוכה הולדת משה. גדילת משה בבית פרעה- הסתר וגילוי. מראה הסנה- גילוי אלוקי שבתוך זמן השעבוד וכן הפסוק שהבאנו לעי"ל המראה על הסתר גדול עד שמשה התקשה בו לכאורה. יש לשים לב ששורשן של המילים גלות- גילוי הוא זהה, והן האותיותג. ל. ה. תחילת ההסתר בפרשה הוא במות " כל הדור ההוא…" ובגזירת המלך החדש " גזירת התינוקות"- שאולי ואין הסתר גדול ממנו. ובתוך פרשת התינוקות מספרת התורה בפרק ב פסוק א…" וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי…" נולד אורו של משה. וחז"ל מספרים שגירש עמרם גדול הדור את אשתו והחזירה על פי עצת ביתו מרים ועשו כן אחריו כל העם. הרי זה הסתר וגילוי. הסתר שחשב בכלל לגרש וגילוי ששמע לביתו ונולד מושיען של ישראל. בדרך אגב רק אדם גדול באמת שאין בו טיפה של גאווה מסוגל לשמוע לביתו הקטנה והוא גדול הדור. כנראה שענווה וגדולה זו ירש משה מאביו עמרם. הרי שבתוך החושך וההסתר הגדול של השעבוד הנורא מתחיל גילוי הישועה.
ובהמשך משה גדל בבית פרעה גם זה מצב של הסתר וגילוי. גילוי למשה והסתר לפרעה . עוד נקודה שניה בה יש רמז להיפוך ההנהגה מהסתר לגילוי באה במספר פסוקים ממש לפני התגלות השכינה בסנה. הפסוקים הם בפרק ב פסוקים כ"ג- כ"ד- כ"ה…" ותעל שועתם אל האלהים…וישמע אלהים את נאקתם ויזכר…וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים…". יכול להיות שפסוקים אלה מרמזים על המשך גילוי וסיום ההסתר. ומיד אחר פסוקים אלה מספרת התורה על גילוי שכינה "הסנה איננו אכל.." זה הגילוי המוביל לנתינת תפקיד הגואל והתחלת הגאולה בפועל. הגילוי אינו במצריםועם ישראל עדיין משועבד על אף גילוי השכינה בסנה- העם עדיין תחת הנהגת ההסתר. כך הנהגת השם יתברך- כיוון וזמן הגלות השעבוד וההסתר עדיין לא תם עבור עם ישראל.
עכשיו אפשר להבין את הפסוקים שברישא- שהם אינם "הרהור על מידותיו" של השם כמו שכתב רש"י ממסכת סנהדרין. אלא אפשר להסביר לפי מה שכתבנו שמשה רבנו מאהבתו וכאבו לעם ישראל רצה עבורם את הנהגת הגילוי כבר באותו הזמן שבא לדבר עם פרעה בראשונה. היה לו קשה כאבם של העם לחכות עד סוף זמן השעבוד וההסתר שעדיין לא הסתיים- ואפילו לחכות עוד יום אחד ולכן אמר פסוקים אלו הנשמעים קשה להסבר. והרי אנו יודעים שרק השם יכול לאמוד את הזמן בדיוק כמו שכתב רש"י בראשית פרק ב פסוק ב…" בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על קודש, אבל ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה…" וכן במסכת ברכות דף ג עמוד ב בתוספות מסבירים מדוע משה משנה בדיבורו שהשם אמר בחצות אני יוצא ( במכת בכורות) ומשה שינה ואמר …" כחצות…" והרי זו ראייה שמשה היה מקפיד בזמנים. עוד יש להאיר על דברי רש"י הכותב על הפסוקים שהבאנו בריישא…"סנהדרין קי"א…"הרהרת על מדותי. לא כאברהם… ואחר כך אמרתי לו העלהו לעלה ולא הרהר אחר מדותי…
שואלים מדוע רש"י מדבר דווקא באברהם. אפשר להסביר על פי מה שכתבנו. אברהם הכיר את הנהגת ההסתר הגדול בציווי על העקידה. והרי היה זה היפך האמונה שלימדו השם וכליותיו עד רגע זה. ויותר מכך היה זה ציווי לעשות הדיוק כמו עובדי עבודה זרה של אותו הדור. אם כן כיצד עמד אברהם בניסיון ולא חשב שזו נבואה מהצד האחר? אלא שבהכרח נומר שאברהם ראה את ההסתר עצמו כגילוי ולא כשני דברים שונים. השם נמצא בהסתר והשם נמצא בגילוי בשווה- ולכן יכול אברהם לעמוד בניסיון כזה כיוון ויודע שהנבואה והציווי על העקידה היא אמת.
ידידכם
נתנאל בן אהרון.