פרשת נח – הרב נתנאל בן אהרון

בראשית י"א\א\ד…" ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים…

רש"י:ודברים אחדים: על יחידו של עולם.

 ראשית התפתחות האמונה.

על מנת לנסות ולהתחקות אחר ראשית התפתחות האמונה, עליינו לחזור לחטא אדם הראשון. נבחן את דברי חווה אשר על פי המפרשים האמינה לדברי נחש. אם כן הרי הוא-הנחש- הראשון שפתח ונגע במושג " אמונה" … אף על פי שהייתה כוונתו להרע. המפרשים כתבו כן. וכן בפרק בראשית הבאנו מהרב דסלר שכתב והרחיב על כך ששכנע הנחש להתקרב אל עבודת השם דרך " הסתר " גדול יותר- לעבור על ציווי השם באכילה- ומתוך הריחוק לעובדה ולשמרה- כך הצליח לשכנע את חווה. אם נאמר ששכנוע אינו אמונה- גם יש להתחיל וללמוד השיעור כאן. ואם אינו אמונה- הרי הוא " קרוב לבוא".

יש סמך ברש"י לנושא האמונה מהכתוב בבראשית רבא על הפסוק בבראשית –ג\ו…" ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הואלעיניים ונחמד העץ להשכיל ותקחמפריו ותאכל ותתן גם לאשה עמה ויאכל…."

כתב רש"י…" ראתה דבריו של נחש והנאו לה והאמינתו…(בראשית רבא).עכ"ל.

הציטוט שמביא רש"י מופיע בבראשית רבא –י"ט\ו…, ראתהדבריו של נחש…."ללא המילה" והאמינתו".אולי רש"י ראה להוסיף לדברים את מילת " "והאמינתו"- אולי זו הייתה דעתו – או שרצה לרמוז על עניין הנגיעה באמונה- שאנו מנסים לברר.

אחר ראיתי דברי " הגור אריה" המהר"ל מפראג ומתייחס באותו הפסוק לדברי רש"י והנני להעתיקם.

וזה לשונו הקדוש…" ראתה דבריו של נחש- אין לפרש ראתה כמשמעה -דמאי ראתה עתה שלא ראתה כבר? אלא רוצה לומר ותרא דבריו של נחש. ומה שהוצרך להוסיף" כי הנאו לה דבריו של הנחש והאמינתו ולא סגי ליה בזה שאמר " ראתה דבריו של נחש" – מפני שבא לתקן לשון " ותרא". שלא שייך לומר על הדיבור – רק לשון שמיעה- ולפיכך הוסיף" והנאו לה והאמינתו". ובעניין זה שייך לשון " ראייה" , כמו " רואה אני דברי פלוני…" עכ"ל. בהערות במקום (6) כתב…"כתובות ק"ח…" רואה אני את דברי אדמון…" שפירושו הסכמה לדברים… ולכך גם כאן נאמר לשון ראייה , כדי לומר – שהאישה לא רק שמעה את הדברים וקיבלה אותם, אלא אף הסכימה ונהנתה מהם… כי ראתה בדעתה… ועל דבר המחשבה שהאדם מתבונן שייך" ותרא" עכ"ל.

הכלי יקר": וכי תאוה הוא לעיניים- לכך נאמר" ותרא האשה"- ראתה דברי הנחש וישרו בעיניה טענותיו…." עכ"ל.

רד"ק: כתב במפורש בנושא וזה לשונו …"ותרא האשה…." האמינה לדברי הנחש וראתה בליבה כי טוב העץ למאכל… עכ"ל.

אם נסכם הקדמה זו נוכל ללמוד מדבריהם –  לא "באמונה פשוטה" הדברים מדברים אלא יותר באמונה שכלית, הסכמה והתבוננות – לכן הלשון היא " ראייה". מעניין שכאן בהמשך בעניין קין והבל , בדו שיח ביניהם משתמש קין גם הוא בעניין הראייהשתרגם יהונתן את דברי קין…" רואה אני שהעולם נברא ברחמים…"

                                         קין והבל.

 דבר  "ה" יתברך אל קין– אחר הקרבת הקרבן על פי תרגום יהונתן בן עוזיאל.

…" ואמר" ה" לקין. למה תקיף ליה? ולמה אתכבישו איקונין דאפך?

אמר השם לקין. למה חרה לך? ולמה נפלו פניך?

…."הלא אם תיטיב עובדך ישתבק לך חובך ואם לא תיטיב עובדך בעלמא הדין ליום דינא רבא חטאך נטירועל תרעי ליבך חטאך רביע  ובידך מסרית רשותיה דיצרא בישא ולוותך יהי מתווה ואנת תהי שליט ביה בין למזכי בין למחטי…"

אם תיטיב מעשיך יניח לך ( לשון מחילה) את " חובך" ( חטאים) ואם לא תיטיב מעשיך בעולם הזה ליום הדין הגדול, חטאיך ישמרו ועל דלתות ליבך החטא ירבוץ ובידך מסור היצר הרע, ינהג ( היצר רע) על פי מה שתתווה לו ואתה תהייה שולט בו בין לזכות בין לחובה. עכ"ל.

הרי רואים אנו שזכה קין ממש לקבל שעור באמונה יחד עם שעור מוסר מהשם יתברך בכבודו. והכל מדבר באמונה והתמודדות עם היצר. עיקר הדברים שאומר השם לקין הם. א) המעשים גורמים- ואפשר לשנות. ב) יש יום " דין". נגזר מכך שיש גם דיין. ג) ביד האדם ללחום עם יצרו הרע. ד) יש רשות בחירה לאדם בין לטוב ובין לרע.

הרי שאמר השם יתברך עיקרים חשובים מאוד מעיקרי האמונה ועבודת שמים. ובדו שיח של קין עם ההבל אחיו לפני שקם עליו ורצחו נפש- כופר קין בכל העיקרים שנאמרו לו.

דו שיח בין קין להבל אחיו – על פי התרגום יהונתן.

…" ואמר קין לוות הבל אחוהי איתא וניפוק תרוינן לברא…

אמר קין להבל אחיו . בוא ונצא שנינו החוצה…

והוה כד נפקו תרויהון לברא עני קין ואמר להבל  מסתכל אנא דברחמין אתברי עלמא אבל לא בפירי עובדין טבין הוא מידבר ומתוב אפין אית בדינא…

והיה כאשר יצאו שניהם החוצה אמר קין להבל רואה אני שברחמים נברא העולם אבל לא " בפירות" המעשים הטובים( שאין להם משמעות) הוא מונהג…

מן בגלל מה אתקבל קרבנך  וקרבני מיני לא אתקבל ברעווה? …

מדוע התקבל קרבנך ? וקרבני לא התקבל ברצון? …

עני הבל ואמר לקין- ברחמין אתברי עלמא ובפירי עובדין טובין הוא מדבר ומיסב אפין לית בדינא…

ענה הבל לקין ברחמים נברא העולם ובפירות המעשים הטובים הוא מונהג ואין משוא פנים בדין…

ועל דהוו פירי עובדיי טבין מדידך וקדמין לדידך אתקבל ברעווה קרבני..

וכיוון ופירות מעשי טובים משלך וקודמים לשלך , התקבל לרצון קרבני…

עני קין ואמר להבל לית דין ולית דין ולית עלם אחרן  ולית למיתן אגר טב לצדיקיא ולית למפרעא מין רשיעיא. עני הבל ואמר לקין. אית דין ואית דיין  ואית עלמא אחרן ואית למיתן אגר טב לצדיקיא ואית למתפרע מן רשיעיא ועל עיסק פתגמא האלין הוו מתנציין על אנפי ברא . וקם קין עלה בל אחוהי וטבע אבנא במיצחיה וקטליה. עכ"ל .

ענה קין ואמר להבל. אין דין ואין דיין ואין עולם הבא ואין מתן שכר טוב לצדיקים ואין מי הנפרע מן הרשעים .

ענה לו הבל ואמר. יש דיו ויש דיין ויש עולם הבא. יש מתן שככר טוב לצדיקים ויש פירעון מהרשעים. על הדברים הללו היו מתווכחים וקם קין והשקיע אבן במצחו של הבל אחיו והרגו. עכ"ל.

ננסה ללמוד מה מהדברים.

קין הסכים בדבריו לדבר אחד " העולם נברא ברחמים". בתרגום ירושלמי תרגם " שהעולם לא נברא ברחמים" . אך אנו באנו לתרגום יהונתן. נשאל מהיכן למד קין על " הרחמים" ומעשים טובים ופירותיהם" ענישת רשעים ושכר צדיקים ועולם הבא?  נראה שלמד מדברי " ה" יתברך אליו בתחילה.

רחמים- למד מכך שיכול להשתדל – ויסלח לו " חובו".

עניין עולם הבא- נאמר לו מפורשות " יום הדין". אם כן בסוף יש משפט המעשים. ועל פיהם יהיה ההמשך. כיוון ואם אין המשך- יום דין למה? עולה שנאמר לו מפורשות על ידי השם יתברך את כל עניין העולם הבא ועבודת השם בעולם הזה. קין בחר רק להכיר בעניין " הרחמים"- בו נברא העולם. יש רחמים, בכל השאר כפר- לא נטה ליבו אחר אמונה לדברי השם יתברך.

יש לתת את הדעת לדבר מעניין. הרי רמזנו לעי"ל שהראשון שפתח באמונה היה הנחש. ואילו כאן , הראשון שקיבל שיעור באמונה הוא קין.

   שת ואנוש.

בראשית ד כ"ה כ"ו…." ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהיםזרע אחר תחת הבל כי הרגו  קין.

העמק דבר: ולשת גם ההוא ילד בן…" אף על גב שהיה שת שקוע באלהות והיה מופרש ומובדל מכל ענייני העולם הזה , בכל זאת לא חדל מלעסוק בבניינו של עולם ולהעמיד תולדות לקיום המין. עכ"ל.

זהר חדש כ"ב ע"ב…" אדם הראשון ידע התורה והניחה מקבלה לשת בנוואחר כל לידי חנוך…

ספר "קדמוניות היהודים" א-14…" שת- איש ישר והתעסק במידות טובות. ובניו אחריו הלכו בדרכיו והמציאו את החכמה על דבר " צבא השמים" וחוקיהם. ועשו שני עמודים- אחד מלבנים והאחד מאבנים וחרטו שם , כל הקורות אותם – וקיים הוא עד היום הזה בארץ שעיר. עכ"ל.

על פי דבריהם החשובים – היה שקוע באלהות וגם במידות טובות. מתחיל להסתמן כאן "פיצול" – בין יחדים אשר שמרו על " האלוהות" וידעו ולמדו אותה ובין " המון" העם אשר החלו לטעות אחר " כוחות נפרדים". זה החל להתהוות על פי רוב המפרשים בתקופת אנוש בן שת. יש לעיין בתרגום אונקלוס המתרגם את הפסוק המדבר בהולדת אנוש…(כ"ו)…"ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שממו אנוש  אז הוחללקרוא בשם "ה"." תרגם אונקלוס…." ולשת אף הוא איתיליד בר וקרא ית שמיה אנוש . בכן ביומוהי חלו בני  אנשא לצלאה בשמא ד "יי" . עכ"ל. על פי אונקלוס" אז החלו להתפלל בשם ה".

 רש"י כתב: אז הוחל- לשון חולין- לקרוא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"]ה לעשותן אלילים ולקרותן אלהות. עכ"ל.

"משך חכמה" מסביר את דברי אונקלוס:…" אז הוחל לקרוא-הנה אחרי שהבל נהרג עבור " הקרבנות"- פסקו אנשי הדור מלהקריב קרבנות. והוחל לקרוא כולם השם "ה" רצה לומר- מה שפרסמו עבודת השם יתברך והשגחתו על ידי קרבנות. וכמו שכתוב "בלך לך" אצל אברהם ובתולדת גבי יצחק"  ויבן מזבח ויקרא בשם "ה"…  וזה נכון בכוונת אונקלוס.עכ"ל. "המשך חכמה" מסביר את דברי אונקלוס על " התחלת התפילה" שחזרו להקריב קרבנות. עוד בדומה לדברי במשך חכמה ואונקלוס הוא הספורנו. ספורנו: אז הוחל לקרוא בשם "ה"…" אז התחילו צדיקי הדור לדרוש לרבים את שם השםכעניין …" ויקרא שם בשם "ה" אל עולם- כי הצריכו לסתור דעות עכו"ם וגילולים שהתחילו אז כדברי חז"ל. עכ"ל.

על פי הספורנו יש דבר לומר. אולי כיוון וצדיקי הדור הוצרכו " לקרוא בשם "ה" – היו מראים כח השמות הקדושים במעשה. דבר זה גרם אולי גם להתפתחות " הע"ז וכוחות הכישוף למיניהם. לכן זה התפתח באותה תקופה. גם בעניין נמרוד שעשה עצמו אלהות ומלך בכיפה באותו הזמן שמענו בדברי חז"ל שהיה צד בעלי חיים ומקריב על המזבחות שבנה. כך הראה כוחו ותוקפו- אך היה כבר שייך לעבודה זרה.וכן כתב זהר חדש ב-קצ"ב-ב…" הטעה את העולם בקולמוסו- שרשם בה כל הדיוקנאות וצורות העבודה זרה וזהו…" בחרט אנוש" ( ישעיהו ח-א). עכ"ל.

 רד"ק: אז הוחל לקרוא בשם"ה"…" יש מפרשים " הוחל"-לשון חילול ויש מפרשים לשון תחילה. … ובאונקלוס פירש לשון תחילה- כי בימיו החלו בני אדם לקרוא בשם "ה", כלומר- להתפלל אליו  בעת צרתם ולהספיק צרכיהם . כי עד ימי אנוש לא הייתה דעתם שהתפילה מועילה  להם- כי מה שנגזר נגזר  ואין להשיב. עכ"ל.

ומובן מדבריו שמה שאמר השם לקין שיש אפשרות לשינוי על ידי שינוי מעשה- הגיע לדור אנוש- יש אפשרות להתקרב לבורא על ידי מעשים טובים. אולי זה הגיע ממה שלמדנו על שת. וכנראה את סברתם על הנגזר אין להשיב למדו ממעשה למך שהרג את קין- שזו הייתה הגזירה. כנראה שלא חיברו את המעשים הטובים עם מידות ותפילה.

המשך דברי הרד"ק.

…"מה שראינו בדברי רבותינו- וכן דעת רוב בני האדם-כי בימי אנוש טעו בני האדם אחר עבודה זרה. אז החלו בני האדם לקרוא לכוכבים ולמזלות בשם "ה"- כלומר כי להם היו עובדים ומתפללים , כי הייתה דעתם כי הם " אמצעי" בין האל ובין שאר ברואיו… ומעת ההיא התפשטה האמונה ההיא, גם חלקי העבודה היא … שהתפשטה האמונה ההיא בהמון הערים לעבוד צלמי עץ ואבן. עכ"ל.

        דברי הרמב"ם- פרק א – הלכות עבודה זרה. ( לקוח מדברי המלבי"ם במקום)

…" בימי אנוש טעו טעות גדול. ואנוש עצמו היה מן הטועים. שהיו אומרים שמסר השם את ההנהגה לכוכבים ומזלות ושעל כן יש לכבדם ולהשתחוות להם… מפני שחלק להם מכבודו…והנה שם הויה מורה על מציאותו- שהוא הסיבה הראשונה  ויתר שמות כמו " שדי" ואלהים" וכדומה, מורה על הנהגתו- איך הוא מנהיג את עולמות- שלפי כל הנהגה- יש לו שם מיוחד. ועל זה אמר שבדור אנוש הוחל לקרוא רק בשם " הויה" ולא קראו בשום שם המורה על הנהגה – אחר שאמרו  שמסר ההנהגה לצבא השמים…שאז החלו למרוד בקדוש ברוך הוא. עכ"ל.

הרי כנלמד בסברא שהעלינו – שהיו עוסקים בתקופת שת כדברי הספורנו – הצדיקים – בשם השם. דבר זה גרם להם להאמין " בשיתוף" כוחות . מכאן הדרך למרד וטעות קצרה. וזאת על אף שהתפללו והקריבו קרבנות וידעו לעסוק בסתרי שם השם המפורש. חסרו להם מידות ומעשים- כיוון ומידות ומעשים מחייבים " עבודה עצמית". וכל זה היה טרם בוא המבול- עד שהרשיעו כל כך בהשחתת המידות שנגזרה עליהם כלייה.

חנוך .

בראשית ה- כ"א…"ויחי חנוך חמש ושישים שנה ויולד את מתושלח ויתהלך חנוך את האלהים….(כד) ויתלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים…."

יהונתן בן עוזיאל: ופלח חנוך בקושטא קדם "ה" והא לייתוהי עם דיירי ארעא…." תרגום- עבד חנוך באמת מלפני "ה". ולא היה חלקו עם דיירי הארץ.

רד"ק: ויתהלך חנוך את האלהים: שם כל חשקו באהבת האל והתעסק בחכמות והכיר את בוראו… אחרי כן שהתעסק בחכמות ולהשתדל בהן, מתייגע בהם – עד שמאס הגוף, לפיכך סילקו האל בחצי ימיו- וזהו שאמר " כי לקח אתו אלהים…" עכ"ל.

חזקוני: שביעי היה ונתחנך לקדושה. עכ"ל.

מלבי"ם: ויתהלך חנוך-…" תחילה התהלך את האלהים להשיג "האמתיות" ולשמור מצוות "ה"… ואחר שמלאו לו שס"ה ימים כמניין ימות החמה- התהלך את האלהים לבדו – ופרש את עצמו מן העולם הזה ואיננו עוד בעולם הזה – כי אז לוקח למרום כמדרגת אליהו זכור לטוב … עכ"ל.

 העמק דבר…" ויתהלך חנוך את האלהים- כך היה רגיל להיות דבוק ושקוע באהבת השם…פעם אחת היה מתבודד ומשקיע  עצמו באהבת השם , עד שהגיע לעלות לרקיע…

רואים אנו בבירור אשר הדבר היה שהבודדים והיחידים – כן עבדו עבודת הקודש בחכמה ויראה ועוד חכמות מי ישורנה. והיא עברה בדורות לבודדים אשר יקרא השם לעבודתו. והמון העולם הלכו וטעו.

מתושלח.

סדר עולם רבא- א…" מתושלח שימש את אדם הראשון מאתים ארבעים ושלוש שנה. שם שמש את מתושלח תשעים ושמונה שנה.

ילקוט שמעוני בראשית –מ"ב…" מתושלח צדיק גמור היה . וכל דיבור ודיבור שהיה מוציא מפיו היה משלים בשבחו של "הקב"ה והיה שונה תשע מאות סדרי משנה. כיוון שמת שמעו קול רעש ברקיע , שהיו עושים לו הספד. והיו יורדים דמעות מעיני חיות הקודש על מקום פטירתו. כיוון שראו כך- עשו לו הספד למטה וקבע להם הקב"ה זמן אחר זמן לדור המבול , בשכר שהספידוהו שבעה ימים. עכ"ל.

רש"י- בפסוק בפרשת נח…" כי לימים עוד שבעה…" מסכת סנהדרין ק"ח…" אלו ז ימי אבלו של מתושלח הצדיק- שחס הקב"ה על כבודו ועכב את הפורענות..

מהכתוב כאן נראה שחכמת עבודת השם ודרך האמונה באה מאדם הראשון- שכן שימש אותו מתושלח ובוודאי לימדו חכמת האלוהות. וכן עברה חכמה זו לשת מאדם הראשון וממתושלח לשם בן נח ולנח עצמו וכן לחנוך. וכל אחד ואחד וסיף בעבודתו והלך והתעלה על בני דורו- וכולם במידות ובקיום מצוות כאמור. כן רמוז בזהר חדש כ"ב –ב. המדבר בשם בן נח…" היה יפת חיו לומד תורה ממנו במדרשו – עד שבא אברהם. ומאין היה לו תורה? אלא אדם הראשון ידע התורה והניחה בקבלה לשת בנו ואחר כך באה לידי חנוך עד שבאה לשם. עכ"ל.

על פי האמור בסברא זו ההולכת אתנו מהרישא אפשר להבין את דברי חז"ל על הפסוק…" אלה תלדות נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח…" רש"י: סנהדרין ק"ט…." שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר … אלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב…" עכ"ל. מובא בחז"ל  בגמרא על " הדורות"- שכן כותבת התורה במפורש- "בדרתיו". על פי מה שלמדנו עד כאן " בהתפתחות" האמונה בעולם נח היה כמו " בתפר" של "האמונה החדשה" באלהים- שהרי ראה ב עולמות – הישן וזה החדש. הוויכוח הוא לא אם היה צדיק או לא , אלא הוויכוח הוא על " התקופה"- האם אחר המבול אפשר לנו לומר באה  " תקופה חדשה" בעולם בהקשר לאמונה? או שעולם כמנהגו נוהג. לכך דברו חז"ל בעניין נח בנושא של תקופות- שעל כך רמזה תורה " בדרתיו"- התקופות שקדמו לאברהם ומאברהם ואילך- ונח היה " בתפר בין התקופות ולכן דווקא בו דברו.

 נח.

העמק דבר: צדיק תמים. : בין אדם לשמים ובין אדם לחברו.

מלבי"ם: עושה צדק רק מאהבת הצדק בעצמו  ולשם "ה" בלבד…. דבק באלהים להשכיל דרכיו ואורחותיו וענייני אלהות בשכלו העיוני…

בראשית רבא ל"א-ג…" היה אומר להם לבני דורו…" ריקים אתם . מניחים מי שקולו שובר ארזים ומשתחווים לעץ יבש…

סנהדרין ק"ח ע"ב…"נח הצדיק מוכיח אותם בדור המבול ואומר להם דברים שהם קשים כלפידים והיו מבזים אותו.

 זהר פרשת נח…" היה מתחבא כדי לא להיתפס בדרכיהם ועסק בעבודת השם. עסק בספרו של אדם הראשון ובספרו של חנוך- ולומד מזה – איך לעבוד את השם. כי מאין היה נח יודע להקריב קרבן לבוראו? אלא משום שמצא חכמה… עכ"ל.

רד"ק: את האלהים התהלך נח: דבק היה בו וכל דרכיו לשמו. וזה היה כח גדול משיכלו – שהתגבר על טבעו. כי הוא היה בדור רשעים וחמסים – ולא למד ממעשיהם. ולא התבודד בעבודת האל- אלא נח.

עיקר הדבר הוא שבנח אנו כבר רואים דיבור השם מפורש. מה שלא מצאנו מאז קין. לא בשת ולא בחנוך( שלקחו האלוהים) ולא במתושלח. הרי כי כן " השתלם באמונה וצדקות" . כמו כן כיוון ויש בו אמירה מיוחדת הרי ייחד השם שמו עליו – בהשגחה מיוחדת- וממנו נבנה העו7לם שוב. הרי האמונה עוברת מהעולם הקדום לנח. וממנו – דרך ספריו וחכמתו לשם ועבר ומשם לאברהם.

דור אנוש דור המבול.

בראשית ו\ד…." הנפילים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם.

רש"י: וגם אחרי כן…" אף על פי שראו באבדן של דור אנוש – שעלה אוקיינוס והציף שליש עולם- לא נכנע דור המבול ללמוד מהם. עכ"ל.

נחלת יעקב: יש מקשים דבפרשת עקב בפסוק " ואבדתם מהרה…" פירש הרב …" דור המבול לא היה להם ממי ללמוד…" והכי פירושו- דור המבול לא היה להם צדיקים ותלמידי חכמים שיוכיחו וילמדו להם דרך לעשות תורה ומצוות ואתם( עם ישראל) הרי יש לכם ממי ללמוד… על אף שראו( דור המבול) באבדן של דור אנוש לא נכנע ללמוד מהם שלא לעשות כמעשיהם… עכ"ל

 עונה המשכיל לדוד: …" הרי פורענות של אוקיאנוס היה כמה דורות לפני דור המבול… לא ראו הפורענות בעיניהם , אף על פי שידעו האמת – שאבותיהם סיפרו להם . מכל מקום- אינו דומה שמיעה לראייה. עכ"ל.

עונה הבאר בשדה- דיבור " שלא היה להם ממי ללמוד…"איך לא היה להם מי שיוכיחם? והלא נח ומתושלח וחנוך היו מוכיחים אותם ומורים להם את הדרך … הכוונה שאבותם ואבות אבותם מזמן דור אנוש – כולם היו רעים וחטאים … עכ"ל.

כך כתב בבראשית רבא –כ"ו-י"ז…" רבי יהודה בר אמי אמר…" אחראי לא ילפון מן קדמאי. דור המבול לא לקחו מוסר מדור אנוש ודור הפלגה מדור המבול. עכ"ל. מפרש " העץ יוסף" שזו תמיהה . שהיה להם ללמוד ולא למדו.

הנה בטרם נמשיך מתחיל להתבהר- שעבודת השם הייתה אכן ביחידי ומיוחדי הדור. מה שהיה להמונים הוא " שימוש בכוחות" אשר נלמדו החוצה מחכמת האלוהות עצמה. מידות לא היו להם – ולכן הלכו והשחיתו בזימה ונכלים – כדרך הנחש שפתח באמונה – אך בעצם התאווה לחווה- וזו עיקר מחשבתו. הוסף את דעתו של קין " לית דין ולית דין…" הרי לך תמונת מצבם באמונה של הדורות. וזאת על אף שהיחידים אותם קרא השם כן היו מוכיחים בשער- אך האמונה עדיין לא התעוררה- ואחזו " במקרה". לכן לא למדו ההדורות אלו מאלו- יוון ולא ראו בעיניהם- והרי מה שנראה לעין – לא שייך לדבר בו באמונה- וכנראה- גם לאבותיהם לא האמינו.

                  נמרוד ודור הפלגה.

 נמרוד.

 בראשית –י\ח\ט…" וכוש ילד את נמרד הוא החל להיות גבר ציד בארץ( ט) הוא היה גבר ציד לפני "ה" על כן יאמר כנמרד גבר ציד לפני "ה"…

 רש"י: להיות גיבור: להמריד כל העולם על הקב"ה  בעצת דור הפלגה. גיבור ציד-צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום. לפני "ה"-מתכוון להקניטו.

 רבי אליהו מזרחי. הרא"ם.: לשון מרד. מביא בראשית רבא כ"ג… ב ג מקומות בלשון הזה. " אז הוחל לקרוא"  " ויהי כי החל האדם" " הוא החל להיות גבור בארץ"… שהם מעניין חילול…. עכ"ל.

רמב"ן": כתב רש"י … להמריד. אם כן … בימי אנוש הוחל? ואפשר שנאמר כי הוחל בדור הפלגה מרד. ובימי אנוש לא היו " במורדי אור"- אבל עבדו גם לאלהיםאחרים.

מעניין חילוקו בין דור הפלגה ודור אנוש. על פי דברו ורמזיו דור אנוש עבדו " גם" אלהים אחרים- ז"א שעבדו גם את השם- והוא חידוש. אך החידוש הוא שבימי נמרוד" הפלגה"  הרי מרדו בשם יתברך.

גור אריה- מהר"ל. בשביל שהיה כאן חילול כתב " החל"…. ולמה לא כתב בפרוש שהיה רשע? דע לך. כי כל מקום הכתוב מדבר בעבודה זרה סתם – ולא כתב בפירוש, מפני כי אין עבודה זרה דבר ניגלה בימיהם – כי לא נודע עבודת השםיתברך לכל…"עכ"ל.

יגענו ומצאנו – לכל אורך הנלמד יחדיו דברי המהר"ל – מאשרים הסברא בה הלכנו.

 רמב"ן: מביא דעת בראשית רבא ל"ז-ב…" כי הוא החל להיות גיבור על חיות לצוד אותן… לפני השם- שהיה בונה מזבחות ומעלה את החיות לעולה לפני השם… ( הרמב"ן דוחה דעה זו). כן כתב " רד"ק…"שהתגבר גם כן על חיות רעות לצוד אותן בגבורתו ותחבולותיו… כי כשהיו רואים באותו זמן או בזמנים הבאים אדם מתגבר על חיות רעות היו אומרים עליו…." זהו כנמרוד…. עכ"ל.

עניין הקרבת החיות על גבי המזבח הוא מדבר מה שלמדנו בתחילה שהו פוחדים להקריב אחר מה שקרה עם קין ובדור אנוש חזרו והקריבו הרי שהקרבן שימש לנמרוד " כוח" מיוחד להתהדר בו.

 מלבי"ם:…" הוא- גבורתו התחילה בציד החיות, שהיו רבים בעת ההיא. וכל מי שהי גיבור בציד החיות היו מיחסים לו אלוהות. ועל זה אמר- " לפני השם…" עכ"ל.

  שם ועבר.   דור הפלגה.

 בראשית י…"(כ"א)…" ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול…(כ"ה) ולעבר ילד שני בנים. שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן.

בראשית י"א-א…" ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים…(ד) ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם…

(ח) ויפץ "ה" אתם משם על פני כל הארץ…

                                     שם ועבר.

תנא דבי אליהו רבא-כ"ד…" שם בן נח נתנבא ארבע מאות שנה על כל העכו"ם ולא קיבלו ממנו.

מדרש רבא–ד\ח…" אדם הראשון היה בכורו של עולם… לבש בגדי כהונה גדולה…. מת נח ומסרן לשם.

מסכת מכות כ"ג ע"ב…" בשלשה מקומות הופיע רוח הקודש. בבית דינו של שם ובית דינו של שמואל הרמתי ובית דינו של שלמה.

בראשית רבא ל"ז-ז…" נביא גדול היה עבר, שהוציא שם- לשם המאורע…
" שם האחד פלג…" ( שבימיו נפלגה הארץ).

מגילה י"ז…." היה יעקב מוטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה…"

אבן עזרא: וטעם " אבי כל בני עבר"- להודיע אבי העברים כי אין למעלה ממנו והשם אלהינו. וכן כתוב…" כה אמר השם אלהי העברים…"

ספורנו: ולשם ילד- נולד אדם דומה לו במעלה והוא עבר. גם הוא אבי כל בני עבר…. שהמחזיקים בדעות מציאות האל ויכולתו והשגחתו  נקראו " עבריים" על שם עבר- שהשתדל להבין ולהורות זה. כאומרו …" ויגד לאברהם העברי…" מכל מקום , גם הוא שם גם כן היה אבי ומלמד כל בני עבר. כי אמנם המלמד והמורה יקרא " אב" כמו …" אבי תופס כל כינור ועוגב…" עכ"ל.

מלבי"ם" …" כבר כתב " בכוזרי" כי בדורת הראשונים היה הלב והסגולה צור רק ביחידי הדורות… ולפעמים היו מוכנים להוליד בן שיהיה סגולה…שאדם , שת, אנוש, היו בעצמם סגולה… חנוך ומתושלח ולמך ונח היו בעצמם סגולה… ובבני נח היה שם הסגולה… עבר בן בנו של ארפכשד היה סגולה… " כי בימיו נפלגה הארץ…" שהיה אז דור הפלגה שאחזו לשונות אחרות ומנהגים ואמונות זרים – והוא נשאר בלשונו ובאמונתו להאמין "בה" כמו שכתוב" אלהי העברים נקרא עליינו…" …וכבר בארו חז"ל שהיה מדרשו של שם ועבר שהיו נביאים ובעלי הרוח… עכ"ל.

פלא לכתוב במקום בו אנו אוחזים.

היו שם ועבר שניהם נביאים ופגשו אברהם יצחק וגם יעקב -ומהם קיבלו האבות כידוע. והיו נקראים כבר בעלי אמונה ודעה בהשגחת השם. והדבר נפלא ועתיק מאוד. והם ראשית לשורש העברי הנבחר לעבודת השם ולהקמת העם העברי. הייתה שאלה על רש"י שכתב על שמו של עבר…" הנהר היה שם…" ועכשיו מובן לי. שקרא את שמו " עבר" גם היה ברוח הקודש . שיום אחד יעבור זרעו את הנהר ויקרא" עברי" … אברהם העברי … אלהי העבריים.. ומכיוון שעדיין לא התיסדה הדת והאמונה – דקדק רש"י דבריו וכתב שנקרא עבר על של " עבר הנהר" כמו שכתב… הנהר היה שם. ורק אחר כך בחיי אברהם שנקרא " עברי" התחילה הדת והאמונה להתפרסם , עד שבאה אשת פוטיפר ואמרה…" הביאו לנו עבד עברי לצחק"… והיא הייתה שונאת העבריים הראשונה.

גור אריה:…" אבל "שם " הוא עיקר והוא כמו עצם הצורה של אדם, לכך נקרא "שם". כי השם בא על העיקר ועל עצם הדבר…( בראשית –ט\ הערה י"ז).

  דור הפלגה.

בראשית י"א-א…" ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים…"

רש"י:…" שפה אחת- לשון הקודש. ודברים אחדים- באו בעצה אחת ואמרו…" לא כל הימנו שיבור לו את העליונים- נעלה לרקיע ונעשה עימו מלחמה…" דבר אאחר- אחדים- על יחידו של עולם…" עכ"ל.

אבן עזרא: שפה אחת- הקרוב אלי שהוא לשון הקודש. עכ"ל.

תרגום יהונתן: והוא כל ארעא לישן חד ומלל חד ועיטא חדא בלישן קודשא הוו ממללין דאתבריא ביה עלמא  מן שרויא. עכ"ל.

תהייה כל הארץ לשון אחת ודיבור אחד בלשון הקודש היו מדברים , שבה נברא העולם בתחילה.

ספורנו: הבה נבנה לנו עיר-זאת הייתה עצת שרי הדור להמליך את נמרוד על כל המין האנושי… נעשה שם- נעשה שם שתהייה במגדל ויצא בכל המין האנושי … באופן שתחשב " אלהי האלהים"  אצל כל בני האדם ואליה ידרשו כלם. והכוונה בזה שהמלך על אותה העיר ימלוך על כל המין האנושי , בהיות שם דרישת כולם. עכ"ל.

רד"ק: …" היה זה שלש מאות וארבעים שנים אחר המבול…ולא הייתה דעת חכמי כל הדור הוא  שהאל ברא הארץ אלא לישבה  כלה או רובה… על כרחם נטו אחר הרוב – שלא היו חכמים… לא היו נח ובניו שם ועבר ויפת בהסכמתם  כי חכמים וצדיקים היו…וספרי החכמות שחיברו עד המבול היו ביד נח ובניו.

ספרי – פרשת עקב:…" השכיח הקב"ה מהם לשון הקודש ושבה כל אומה לדבר בשפתה המיוחדת לה .

רבנו בחיי: …" היו אנשי הפלגה רשעים משכילים בכל חכמה ועשו העיר והמגדל כדי להינצל ממבול של אש… כלומר להיעזר עם הכוחות העליונים בהיפך רצונו יתברך ולקשור חלק יסוד האש שלא יתקרב אל העיר… כי מפני שראו שגזר הקב"ה מיתה על אדם הראשון והיו רואים עצמם בעלי כח וגבורה עצומה  וגדולים בחכמה ובקומה והיו חייהם ארוכים ולא יבצר מהם לעשות כל דבר… לכך חשבו תחבולה שיעשו בניין להגביה למעלה עד שיעור ידוע  כדי להינצל מן המיתה… דור הפלגה כפרו בשם המיוחד , לכן הענישם בשמו הגדול והראה להם כוחו וזה לשון …" וירד"… מדה כנגד מדה. כשם שהפרידו הם מה שהיה מחובר ומיוחד , כן השם יתברך הפריד חיבורם והפיץ אותם. עכ"ל.

ומן הדברים נלמד שבאותה תקופה – תקופת הפלגה והמגדל הגיעו בני האדם לשיא בידיעת לשון הקודש וחכמתה…" וזה החילם לעשות…" אך שימשו בה ללא יראה וללא מורא – אלא לצרכיהם שלהם – וכפרו בעיקרו ויחידו של עולם. היו שם חכמות רבות הן – להרע…

מלבי"ם:…" ויהי בנסעם מקדם- אז עלה בלב הדור החדש לעזוב דרך הקודם וחיי המשפחה … רצו להתיישב ולכונן ממלכה גדולה … ומלך בראשם… שאז שכחו את השם והחלו להאמין שהשפע יורד מכסילי השמים. ורצו לעשות מגדל גבוה להעמיד עבודה זרה… להוריד שפע מהשמים כאילו דרך המגדל תרד השפע מן המזלות. וכמו שאמרו חז"ל כי היה זה עניין הכחשה  באלוה ממעל.. עכ"ל.

אברהם.

 מלבי"ם: רצו שיהיו הטלמסאות והעבודות שבדו לעצמם עניין כולל לכל בני האדם …" ואברהם שכפר בעבודה זרה השליכוהו לכבשן האש. וכל שכן אם לא היה השם מפיץ אותם שאז לא היה שום תקווה… שיהיו כל בני האדם כפופים תחתם ומוכרחים להאמין באמונתם… ושם ועבר יחידי סגולה מצאו מפלט בארץ ישראל ששם  לא התפשטה ממלכת נמרוד. ושם היה כהן לאל עליון. ואברהם קרא שם בשם "ה" בפרהסיהורבים לקחו ממנו לקח. שכל זה סיבב הפירוד הזה שנעשה על ידי בלבול הלשונות. שגם העמים שעבדו עבודה זרה נתחלקו בדעותיהם וכל אחד בחר לו אלהים חדשים– ועל ידי זה הודו כי ישאלהים וסיבה ראשונה ואל עליון.

…כי אברהם היה בן נ"ח כשמת נח כמו שכתב הרב " איבן עזרא" וראה את נח ואת שם ועבר . וכן יעקב ראה את שם ועבר . ושמעו מעדי ראייה אמיתת כל הדברים האלה ומאיתם בא העדות לבניהם… שבימי אברהם שפרסם " אמונת הייחוד"היו עדיין העדים קיימים … עכ"ל.

נתנאל בן אהרון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.