בראשית –ג\ו…." ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעיניםונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישהעמה ויאכל…"
מודעה: לפני תחילת המאמר על אדם הראשון , אנו חייבים להבין שלא נוכל להבין מעלתו לפני החטא- ואולי נצליח ללמוד משהו ממדרגתו –אחרי החטא.
רש"י: ותרא האשה…" ראתה דבריו של נחש והנאו לה והאמינתו( בראשית רבה-י"ט).
מסכת סנהדרין דף ל"ח עמוד ב…"ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשוןמין היה שנאמר…." ויקרא ה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה- אן נטה ליבך… רב נחמן אמר כופר בעיקר היה כתיב הכה…" עברו ברית…"( הושע ו פסוק ז) וכתיב התם …" את בריתי הפר…" ואמרו…" על אשר עזבו את ברית " ה" אלהיהם…" (ירמיהו כ"ב).
באנו לשאול ברעדה …. על מידותיו של האדם הראשון היכן היו והאם בכלל ניתן לדבר בו על מידות כמונו? … ואם נחשובשנברא במידות מושלמות … אם כן איכא חטא? ולא עמדה לו אמונתו עד שכונה מין?… לנסות להבין באנו. לכן אגרור רגליים בחיל ורעדה ואציץ בדברי חכמים- ובחדותם- ומהם ננסה לשלות מהים העמוק מיני חקר , תעלומות אלהים להבין ולהשכיל אמן. אעתיק לכאן את עיקר דבריהם
בראשונה נעתיק כאן את דברי רבנו חננאל על הכתוב במסכת סנהדרין שהבאנו כאן. וזה לשונו…" רב ורב יצחק ורב נחמן באו להודיע כי המיניםאומרים כי אדםהראשון מין היה…וכופר בעיקר השכינה היה…ומביאים ראייה לדבריהם מאלו הפסוקים …הוו זהירים בתשובתם ללמד מה שתשיבו להם… והמפרש זולתי זה הפירוש עתיד ליתן את הדין. עכ"ל.
דברי המהר"ל מפראג בכמה מקומות בעניין חטאו של האדם.
…." נברא מהאדמה ולכך חטא.
עיונו בדברי רש"י בפסוק…" בראשית –א\ י"א…" ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו….(י"ב) " ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשהפרי…."
רש"י: עץ פרי: שיהיה טעם העץ כטעם הפרי. והיא עשתה כן, אלא- ותוצא הארץ עץ עשה פרי ולא העץ פרי. לפיכך כשנתקלל אדם על עוונו, נפקדה גם היא על עוונה ונתקללה. עכ"ל.
כתב על כך המהר"ל " בגור אריה"…" אין פירוש שעברה האדמה במזיד… שאין יצר הרע בה…כי יש שינוי בין השמים לארץ. כי השמים הם מן העליונים והארץ מן התחתונים- ובעבור חסרונה – היא מחסרת מן השלימות תמיד… שהיא מוכנת תמיד אל החיסרון- בעבור חיסרון שלה … וכאשר חטא האדם – בא לו פחיתות חטאו אשר חטא- גם כן מזה, לפי שהוא נברא מן האדמה אשר יש בה מן החיסרון ולפיכך- נמצא חסר גם כן, שלא היה מקייםמצוות בוראו על השלימות...( בהערה112 מהספר " נתיב האמת המשיך)… כי מצד שהארץ היא בלבד מן התחתונים , מוכנת היא לשינוי ולשקר ואינה מקבלת הגזירה שהיא מן השמים… כי השינוי והשקר הוא בארץ. עכ"ל.
הנה למדנו שחטא האדם מצד חומרו " העפרורי" מוכן היה לקבל השינוי והחיסרון. והדבר מובן כיוון והוא נברא הראשון וחייב שיהיה בו מיעוט משהו- שהרי סוף כל סוף " נברא הוא ולא בורא."
ממשיך המהר"ל בחכמתו העמוקה לבאר מדוע דווקא חטאה האדמה " בפרי"…"ודווקא חטא זה עשתה האדמה, שלא הייתה ראויה שתוציא הארץ שיהיה טעם העץ כמו פרי. וזה כי הארץ בעצמה הייתה מקבלת השפעה מן עליונים . ואצל העליונים נחשבת הארץ כמו פרי- המקבל מן העץ( כי העליונים המשפיעים הינם בבחינת " עץ")… לכך לא נתנה כח – רק לפרי- שהוא דוגמתה… ולפיכך לא הייתה הארץ מוציאה "עץ פרי " שיהיה טעם העץ כטעם הפרי . והייתה מוציאה פרי שיש בו טעם- ולא העץ…. ולפיכך הארץ עשתה הבדל בין הפרי ובין העץ…וכאשר חטא האדם ולקח מן הפרי מן העץ… בעבור שנברא מן האדמה החסירה והוא- במו פרי- נתאווה לפרי – לחסרונו( בהערה 122) כי הדומה מתאווה בדומה…. כי הדומה יאהב ויתחבר אל הדומה אליו לגמרי… ולכן השם יתברך שהוא הטוב הגמור … אין תשוקת הקב"ה אלא על ישראל… עכ"ל. עוד כתב הרב בהערה 130. וזה לשונו…" שהגורם החטא הוא החומר . ואם לא היה החומר , היה האדם – כמו מלאך ולא היה בו חטא כלל … כי החטא והעוון הוא מצד החומר… יש מחלוקת בזה בבראשיתרבא כ"ז -ה– מאן דאמר אחד סובר שהחטא בא גם כן מן הנשמה . ויש סובר שלעולם אין החטא אלא מן הגוף.עכ"ל. נעתיק את דברי המדרש רבא לכאן…." וינחם " ה" כי עשה את אדם בארץ( בראשית ו).ר יהודה ורבי נחמיה . ר יהודה אמר" תווהות( חרטה) הייתה לפני, שבראתי אותו מלמטה. שאילו בראתי אותו מלמעלה – לא היה מורד בי. ר נחמן אמר- מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה , שאילו בראתי אותו מלמעלה- כשם שהמריד בי את התחתונים, כך היה ממריד בי את העליונים. אמר ר איבו- תווהות הייתה לפני שבראתי בו יצר הרע. שאילולי לא בראתי בו יצר הרע – לא היה מורד בי. עכ"ל המדרש רבא.
הנה על פי דבר קדש מהר"ל סובר ר נחמן שהחטא יכול לבוא גם בגין הנשמה ולא רק בגלל " הגוף"- על פי דברי מהר"ל בהבנת דבריהם. נוסיף את דבריו בתחילה שיש הבדל מהותי בין " שמים- המשפיעים כמו העץ- לארץ- שהיא המקבלת כמו פרי. אם כן נוכל להבין שהאדם – עצם היותו נברא- זה שורש" מיעוטו וחסרונו". ואף על פי שחז"ל אמרו שעל מנת שלא תהיה קנאה במעשה בראשית. רואים ברור על פי הדברים כאן שמכיוון וברא לו " גוף" – הרי הגוף מוביל את הנשמה – וכאן צריך כנראה לעבודת המידות- שאם לא כן – יהיה האדם – כאחד מחיות השדה. אך כשיש עבודת מידות – הרי הנשמה היא המובילה לגוף ולא להיפך.וראייה לכך היא שהרי לא שייך במלאכים " עבודה עצמית " במידות, אלא לכל אחד תפקיד או שליחות. כן מצאנו מלאכים גבריאל או מיכאל שזה במידת הדין וזה בחסד – אך אין כאן " עבודה " אלא ייצוג המידה עבור השליחות שהם עושיםובאדם התחתון בלבד יש " עבודת המידות". והיא ורק היא תפתח לו את שערי הגן הנעולים.
דברי מהר"ל בגור אריה". קודם החטא אדה"ר היה דבק בשם כעלולבעילתו ולכך ידע רק טוב.
כתב הרב על הפסוק( בראשית –ג-\ז…" ותפקחנה עיני שניהם וידעו כיעירמם הם…"
וזה לשונו…"נראה דלא היה לו השגה רק בדברים שהם טובים–כמו השגת הבורא יתברך והשגת המציאות. אבל להשיג דברים רעים- כגון שהיו ערומים מן המצווה , זהה לא היה יודע מתחילה ומקודם לכן. עכ"ל. ושם בהערה 17 כתב…" כי האדם קודם שחטא – מצד עצם בריאתו- לא היה ראוי שיהיה כאלוהים" יודעי טוב ורע" – כי האלוהים " יודע טוב ורע" ולא האדם . כי האדם יש " עילה" עליו וצריך שיהיה דבק בעילתו יתברך שהוא הטוב – הנה הוא מסולק מידיעת הרע …. מצד שהאדם יש לו דביקות בעילתו שהוא טוב- יודע הטוב ולא הרע. אבל כאשר לא יפנה אל עילתו, כמו שהיה אחר שחטא , אז הוא יודע טוב ורע….. ומפני כך(קודם החטא – הכותב) לא היה לו ידיעה ברע… עכ"ל. ועוד שם בהערה 82 כתב…." כי תוספת השכל שהיה לאדם הראשון( אחר החטא- הכותב) הוא חסרון לו, כי כאשר האדם תמים האו נמשך אחר השם יתברך …. וכאשר הוא עם השם יתברך – אז הוא חי לעולם … והתמים- מי שאין לו תוספת חכמה , כי זהו גדר התמים שאינו מתחכם ביותר בערמה ובתחבולה – רק הוא מאמין ותמים… ויותר מזה, כי הידיעה של טוב ורע הוא ידיעה יתירה… כי האדם קודם שחטא היה דבק בו יתברך וסיבתו היה השם יתברך- אשר הוא הטוב הגמור, לכך – לא ידע האדם רק הטוב בלבד … ואמר לה הנחש כי כאשר תאכל מעץ הדעת- יקנו ידיעה יתירה – שידעו טוב ורע.עכ"ל.
ומובן לי עכשיו נפלא חיפשתיו ולא מצאתיו אלא כאן בדברי קדש מהר"ל שפתותיו דובבות. החידוש הוא שלפני החטא – לא היה שייך כלל לדבר או לשאול…" מדוע מידותיו של האדם לא מנעו ממנו החטא ? וכל זה לגודל הדביקות בבוראו- כמו שהסביר הרב- היה יודע רק טוב- לכן לא שייך כאן לדבר במידות כלל. מידות – שייך לדבר בהן- רק אחרי החטא. וועוד רמז נאה הרווחנו בעניין האמונה. כתב הרב כאן בפירוש על " התמים שמאמין" ואינו זקוק לתוספת ידיעה. והתוספת היא לרועץ לו. אם כן קודם החטא – הייתה אמונה אצל האדם.
"מכתב מאליהו" לרב דסלר זצ"ל. כרך ב עמוד145\149.
כך כתב הרב בתחילת עיסוקו בחטא האדם הראשון. זה לשונו.
…" התחלנו במאמר הקודם לברר קצת את הלימודים היוצאים מעניין הנשגב מהשגתנו- חטאו של אדה"ר. אל לנו לחשוב שהתקרבנו אף במקצת מן הקצת אל מהות הבנת החטא הזה. ידועים דברי האר"י ז"ל שחטא אדה"ר הוא סוד כמוס שאי אפשר לגלותו…. יש דברים סביב לנקודה זו שאפשר להתקרב קצת להבנתם…
עיקר דבריו.
…" ביארנו לעי"ל שאדה"ר טרם חטאו הייתה בחירתו בין אמת לשקר ולא בין טוב לרע. פירוש הדבר שלא השיג את הרע " כמציאות" כלל. אלא שידע בידיעה ברורה שהרע אינו אלא שקר ודמיון והאמת היא המציאות המוחלטת. אך ידיעה אחת הייתה לו אודות עניין הרע- שעל ידי אכילת עץ הדעת- אפשר להשיג ולהבין מציאות הרע. וזהו מה שכתב הרמח"ל …" שאדם הראשון הייתה לו ידיעה אודות ידיעת טוב ורע. זאת אומרת שידע שעל ידי אכילה זו יוכל להגיע לידי ידיעת טוב ורע. … ביארנו על ידי האר"י… שאדם הראשון רצה להגביר כוח הבחירה שלו על ידי ירידה למדרגה נמוכה יותר – כדי שיוכל להגדיל " כבוד שמים", בעמדו בניסיון מתוך הסתר יותר עמוק. אך לאמיתו של דבר הייתה משותפת כאן " פנייה" שהיא נקודה קטנה של תשוקה ותאווה , לאכול מעץ הדעת- ולדעת טוב ורע… לכן היה חסר בו משהו ב " לשמה" של העבירה. אשר אפילו אדה"ר במדרגתו לא הבחין בו . עד כדי כך הייתה תשוקה זו נעלמת ומוסתרת בדקותה. עכ"ל.
נבין מפתיחת דבריו – שאין שום מחלוקת בדעתו לדעת מהר"ל – אף על פי שנראה בקריאה ראשונה שדעתו שונה- אך תירוצו והסברו שווים לדעת מהר"ל- שהיה האדם קודם החטא – " יודע טוב". מוסיף הרב להסברינו על כך שידע … מה יבין אם יוכל מהעץ. ועוד הבנה- שהייתה בו קודם החטא- תשוקה דקה שבדקה מאוד. על כך כתב המהר"ל הסברו למעלה על " אכילת הפרי" . וזה מה שכתב שם…" שלא היה מקייםמצוות בוראו על השלימות.
על פי הסבר " מכתב מאליהו" על התשוקה הדקה שהייתה בו נשאל …" מתי נכנסה בו תשוקה זו?- הרי נוכל לחלק את זמן " קודם החטא" גם הוא לשני זמנים. א) הזמן בבריאה בו היה האדם שלם ומושלם. ב) אחר הציווי לא לאכול- שאז אולי נכנסה בו התשוקה המדוברת. שללא הציווי אולי לא הייתה באה כלל תשוקה זו במחשבתו. סמך לשאלתי – זו …" מתי נכנסה בו תשוקה זו? מצאתי בדברי מסכת סנהדרין ל"ח עמוד ב למעלה. וזה לשון הגמרא…"
…" אמר רב מאקרא מאגמא אמר רב יוחנן בר חנינא. שתים עשרה שעות הוי יום. שעה ראשונה – הוצבר עפרו. שעה שנייה נעשה גולם. שלישית-נמתחו אבריו. רביעית-נזרקה בו נשמה.חמישית- עמד על רגליו. שישית- קרא שמות. שביעית- נזדווגה לו חווה. שמינית-עלו למיטה שניים וירדו ארבע. תשיעית- נצטווה שלא לאכול מן האילן. עשירית- סרח. אחת עשרה- נידון. שתים עשרה- נטרד והלך לו… עכ"ל לשון הגמרא.
הרי יש הפרש כמה שעות מזמן שעמד על רגליו בשעה חמישית עד ששמע הציווי בשעה תשיעית- בזמן זה היה שלם בכל השלמות שאפשר לו. בתשיעית – נכנסה בו התשוקה – לאחר ששמע הציווי. ואולי אוכל להמשיך לנסות ולחדש במותר לי. כיצד נכנסה בו התשוקה לדעת את הפרי? אולי בשמעו את קול השם יתברך – בפעם הראשונה על ידי הציווי – קיבל תשוקה עזה להידבק בו יתברך עוד יותר – וזה על ידי שמיעת קולו של השם.ואולי רמז נוסף הוא שאחר החטא כאשר שמעו את " קול השם מתהלך בגן" פחדו והסתתרו- שכבר לא יכלו לשמוע מה ששמעו בתחילה. יש להוסיף ולחשוב וללבבן ולברר בדעת המהר"ל שאדם בעצם עשיית חלקו מן האדמה – מוכן היה כבר לחיסרון. אם כן – מה שאמרנו על אפשרות של חלוקת שעות א, ב, משעמד על רגליו כדברי הגמרא בסנהדרין עד שצווה לא לאכול- אינה מדויקת, אלא אם נפנה ונחשוב שבאמת היה בו החיסרון – מאז שעמד על רגליו , אבל לא בפועל כי אם בכוח- והיה מושלם בכל השלמות. ומאז שצווה " התעורר" כוח החיסרון בו. יש לשאול כאן הרי בנתיים קרא שמות לחיות – וזו היא חכמתו העצומה. הרי שקרא לנחש בשמו- כבר היה צריך לדעת ולהבין ולהכירו… יש לעיין בנושא זה. עוד יש לברר בדעת המדרש רבא שהבאנו בדעת המהר"ל במדרש – שגם אם היה מורכב ונברא רק מחלקי נשמה- היה חוטא. זה יכול לתמוך בסברא של " בכח" ובפועל שהבאנו כאן. ותוך כדי כתיבת שורות אלו אני מרגיש ורואה שככל שננסה לחשוב ולהבין – אז באותה מידה – החשיבה שלנו – מתחילה להסתעף- ובתחילת הדרך של כל חשיבה – אין האדם יכול לשער – לאן תגיע חשיבתו. אי אפשר לנו לתפוס את המכלול כולו. כאן באה " דעת תורה" ומיישרת לאדם את חשיבתו – בכל אשר ילך.
נתנאל בן אההרון.