במדבר י"ג \ב\…" שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל…
רבוהפרושים ודרשות בסיבת חטא המרגלים.
עיקר החשיבה… חטא המרגלים נגרם עקב יציאתם חוץ לענני הכבוד , האופפים על מחנה ישראל כולו. יציאתם – הייתה להם לרועץ – ונחשפו לעולם ללא שמירה , ללא הבדלה, וללא אמונה. היציאה אל מחוץ לענני הכבוד הייתה בחינה של התרחקות מהאמונה. היציאה מהענן גרמה להם הסתר- במקום לגילוי בנושא " השגחת השם "- ובנקודה זו ממש הכעיסו טעו והטעו בדבריהם אחר כך- וגרמו בכייה לדורות – כיוון ואי ראיית השגחת השם עליינו בכלל ובפרט היא החורבן עצמו- חוסר השגחה המביא בעקבותיו חורבן של שני בתי המקדש באותו התאריך בדיוק.
על מנת לנסות לברר את הנכתב בפתיחת הדברים, נלמד על ענני הכבוד – ונשליך מהנלמד לחטא המרגלים.
פסוק ג…"וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי הכלם אנשים , ראשי בני ישראל המה…" …וממשיכה התורה לנקוב בשמותם…
רש"י:….לשון חשיבות. ואותה שעה כשרים היו…" עכ"ל. על פי ההתחלה באותה שעה שנקראו בשמותם- והוא המינוי לתפקיד היו עדיין במחנה- תוך הענן- לכן היו עדיין בחזקת כשרים. בהמשך הפסוקים התורה כותבת שוב על השילוח– בפסוק י"ז:" וישלח אתם משה לתור אתארץ כנען…"זו יציאתם מן הענן ממש- והשליחה הקודמת היא מינויים לתפקיד על ידי משה.
יש להקשות. מדוע רש"י נוקט בלשון " ואותה שעה , כשרים היו". היה לו לכתוב –"כשרים היו-ביציאתם" והיינו מבינים שמדובר על אותה שעה. ואולי לדרכנו היא הנותנת. השעה– שהיו עדיין בתוך ענני הכבוד- היא שעשתה אותם מוחזקים בכשרות- ולא הם עצמם . פירוש זה יכול לעלות בקנה אחד גם עם רש"י בהמשך בפסוק…(כ"ו)… וילכו ויבאו אל משה…" רש"י: להקיש הליכתן לביאתן. מה ביאתן בעצה רעה , אף הליכתן בעצה רעה…" ורש"י קשה – כיוון וכתב בשליחה הראשונה – (המינוי כאמור) " כשרים היו" ולא נראה שעבר זמן רב עד יציאתם ממש- וכאן כותב שכבר ביציאה היו בעצה רעה- וזה קשה. אך אם נבין על פי ההסבר " שהשעה עשתה אותם כשרים" מובן מהרש"י השני כך… גם ביציאתם( הראשונה – במינוי התפקיד) היו בעצה רעה- אך המקום גורם- והוא קדושת העננים- והשעה הייתה שעת רצון לדבר השליחה.
כתב " העמק דבר" לנצי"ב"על שעה זו שמציין רש"יועל נושא ההשגחה בפסוק (ב)… "לפי עולם הטבע היה השילוח נחוץ, לראות איך ובאיזה צד לכבוש את הארץ…וזה ודאי ראוי ומוכרח אם הכבישה בדרך הטבע. אבל אם הוא למעלה מדרך הטבע כאשר הלכו עד הנה במדבר, אין מקום לשליחות כלל, שאין דבר חוצץ בפני תפארת עוזו יתברך…
…"כי קשה להם לעמוד בזה האופן. באשר על פי גילוי שכינה שבקרבם, כל מה שמדברים שלא כהוגן הוא באזני השם- כמו שמדברים בפלטין של מלך…ואינם יכולים לעמוד בזהירות יתירה כזו…על כן בחרו לעמוד בחוץ – והשכינה תהייה בקרבם במידת מלכות, כמו שביארנו בספר דברים( פרק ה\ד)…"פנים בפנים דיבר ה עמכם…" משמעו- דפנים שאדם מישראל מתנהג עם עבודתו לפני השם ,באותו פנים השם והשגחתו עליו. על כן הסכימו לשלוח מרגלים- ותהייה הכניסה בדרך הטבע…אבל הקב"ה ידע שאינם מוכנים ומוכשרים לכך שיהיה בגילוי שכינה – ובלי מרגלים …הבין משה גם הוא – וייטב בעיניו…כדי שלא יהיו כלים ונענשים בהנהגה גבוה ועליונה כל כך… והקב"ה… שלח לך… הנני מצווה לעשות הכנה להליכות הטבע… עכ"ל.
על פי דברי קודשו השליחה הייתה ברצון על מנת להכינם " להליכות הטבע". והרי יש לזרוע ולקצור- והניסים לא יהיו גלויים- כמו בתוך הענן. וההשגחה תהייה יותר בהסתר- אך זו מעלה גדולה להיות דבק בהשגחה גם בהסתר- ולא על ידי ראייה כמו שהיו רגילים- ומחשבת השם ומשה על פי דברי הרב- הייתה על מנת לרוממם– לראות גודל השגחתו יתברך במציאות הטבעית- לכל פרטיה. ונראה בפשוטם של דברים כאשר יצאו וחזרו – כמו שהבינו שהשגחת השם יתברך – רק בתוך העננים- ולא מחוצה להם חלילה- ולא השכילו להבין שכל המציאות הנראית להם ולנו עד סוף כל הדורות- היא בהשגחה נפלאה- השגחה כללית ופרטית- והיטו הכל לרעה. לכן טעו" באומרם…"ארץ אוכלת יושביה…" ובאפס כי עז העם" עד שנפלו בדברי הכפירה של" ניתנהראש…".
נראה שהשהייה בתוך העננים – אינה מביאה את האדם לדרגות רוחניות- ללא מאמץ מצדו- " בחינם". אלאשהיו חייבים מאמץ של הלב- גם בתוך החיים בענני הכבוד – שאם לא כן – לא היו טועים – והיו נשארים באמונתם- והיו מבינים שהשגחת השם אינה תלויה בענן אלא במציאות כולה. וככל שתכבד עבודת הקודש על האדם הישראלי – במתיקות ואהבה ועבודת המידות – כן יתפזרו "ערפילי ענני ההיגיון" אשר מופיעים – עם החלשות האמונה. אל לנו לשכוח שהניסיון שהם עברו – קשה מאוד- ואולי… לנו אפילו אין קצה של השגה במהות אותו ניסיון שהיה על פי גודלם הרוחני העצום- ושוב אני מדגיש- שכל הנכתב הוא על מנת ללמוד ביחד אתכם- ולא לקבוע חלילה …" כך היו הדברים"… ולכן בכל ספרי זה – אני מנסה לעגן כל רעיון וחידוש בדברי חז"ל והמפרשים הקדושים מאוד.
יש לנו להמשיך וללמוד על העננים ועל המתרחש בתוכם, ועל עניין האמונה. כיוון ועסקנו באמונה – נמשיך. כתב המהר"ל מפראג, בספרו " גבורות השם" בפרק מ"ז…" הרי ג אמונות שנתבררו ביציאת מצרים. ודע . כי ג אמונות הם יסוד הדת…האחת– ההשגחה שהוא משגיח בתחתונים… ולא כמו שאומרים המינים…" עזב ה את הארץ…" השנית– שהכל הוא ביד השם – ואין דבר חוץ ממנו – וזה הוא אמונת מציאות השם יתברך. כי בוודאי הכל מודים במציאות השם יתברך רק שלא יאמר… שאינו הכל חס ושלום ויוכל לצאתמרשותו….השלישית– שידבר השם עם האדם – ויתן לו תורה – וזה הוא " תורה מן השמים". עכ"ל.
על פי דברי קודש המהר"ל נראה שטעו באמונה השנית. נוכל להבין דבריו המובאים כאן"…ויוכל לצאת מרשותו…" שזו החוויה הלא טובה שעברה על המרגלים. הם הרגישו – יציאה מרשות השם –על ידי היציאה מענני הכבוד אל העולם המתנהג כביכול על פי הטבע- ואולי שם גם טעו באמונה הראשונה – שמשגיח בעולמו . וזה דומה לרעיון שהצגנו בפתיחת הדברים.
פירוש הפסוק " פנים בפנים" המובא למעלה – על פי דברי קודש " הנצי"ב.
דברים\ה\ד\…" פנים בפנים דיבר ה עמכם בהר מתוך האש…"
…"באותם פנים שאתם תהיו עימו ,באותו פנים הוא יתברך עמכם…כמו שהאדם מכין עצמו בלימודו, כך בא הסיעתא עליו מן השמים…שלא כולם השיגו באותו מעמד( בהר סיני) בשווה … והיינו לפי הכנתו של כל אחד, ומזה מביא ראייה לדורות על השגת התורה …שכמו ההשגחה העליונה תלויה במקבלים, כך השגת כח התורה – תלוי במקבל- אם נותן נפשו על בחינה גבוהה או מסתפק במועט … עכ"ל.
על פי דברי הנצי"ב שהביא למעלה מובן שהיה רצון המרגלים " להסתפק במועט" -. זה מובן מדבריו לעי"ל," שכמו שאתם תהיו אתו- כך יהיה אתכם".ההשגחה העליונה שבתוך הענן– נתנה להם כפי בקשת ליבם- להיבחר ולצאת – כי לכך כנראה התאוו- וקיבלו זאת מן ההשגחה-פנים בפנים כהסבר הרב את הפסוק. וזה ביציאתם- עכשיו מובן דבר הקב"ה למשה…" שלח לך.." אני לא מצווה – כיוון והכל גלוי וידוע וצפוי לפניו- שליבם לא היה ברצון של עלייה אלא אולי רצו " להסתפק". ומובן שלכתחילה לא היו כולם שווים בהשגות בתורה ואמונה – כמו שכתב הנצי"ב …" שלא כולם השיגו בשווה" וצריך הכנה מיוחדת- והם כנראה הסתפקו במועט- מהשגת התורה. אך דבר זה עדיין לא גרע" מכשרותם" באותה שעה. כיוון ואפילו שאין למאן דהו השגה מיוחדת בלימוד אך ליבו כן שואף ורוצה ומייחל- נחשב כעלייה. נוסיף שבאותם רגעים ליבם היה עדיין שואף וטהור- ולכן נחשבו " כשרים" כדברי רש"י בפתיחה וגם בדברי הנצי"ב הראשונים- שרצה הקב"ה ללמדם " השגחה טבעית".
בנושא סוכה, אמונה וענני הכבוד. דברי המכתב מאליהו חלק ב\ עמוד 266.
…" בזכות אהרון זכו ישראל לענני כבוד, להשפעת קדושה מיוחדת בבחינת שמירה והבדלה. קדושה זו בבחינת " קודש הקודשים"…קדושה והבדלה מיוחדת…וכשנסתלק אהרון נסתלקו ענני הכבוד , דהיינו שנסתלקה זכות קדושתו ולכן נסתלקה גם אותה שמירהוהבדלה מיוחדתשהיא בחינת ענניכבוד… עניין ההבדלה שהבדילו ענני הכבוד את ישראל מן האומות פירושו- שנבדלו כלל ישראל מטומאת האומות – מן התאוות והרצונות שהם טומאת הע"ז… על כן אותם יחידים שבדור הרם ההוא שלא הגיעו למדרגה זו בביטול ישות הע"ז לא זכו לשמירת הענן… עכ"ל.
והדברים עולים הפלא ופלא. העננים עצמם מכנה אותם הרב " בחינת שמירה והבדלה". ולפי הנלמד כיוון ויצאו מתוך העננים- הרי בטלו "ההבדלה והשמירה" של העננים. ובהוסיף את המתרחש בליבם ובלבולם- התוצאה קרובה לבוא. ועוד מובן בדברי הרב על אותם " יחידים שלא הגיעו למדרגה" גבוהה – הרי הענן " עוד שהיו בתוכו- לא זכולשמירתו עלייהם ככתוב. אם כן נבין ונחבר שגם בתוך הענן היו מדרגות השגה ועבודה בעם ישראל- ויותר מכל " היה חיוב עבודה" בעבודת השם- והדבר לא היה מובן מאליו. אך עדיין כנראה שכל זמן שהם בתוך הענן – שמירה משהוא יש- ולכן " היו כשרים" באותה השעה- אך לא אחר כך. יוצא לנו אם כן שההשגחה היא שגרמה לרצונם להיבחר- כיוון ולא היו בעלי מדרגה או השגות בתורה- וחיפשו את הבחירה לתפקיד- וזו אולי הייתה הנקודה שלא הייתה נקייה בלבבם-אולי.
דברי "המכתב מאליהו" בחלק ב עמוד 107.
…" ופרוש עליינו סוכת שלומך ותקננו בעצה טובה מלפניך…"
בחינת " עצה טובה" היא ידיעת האמת המגיעה לשכלנו מחינוכנו ומהלימודים הרבים הסובבים אותנו. וזו בחינת נתינת " יד לפושעים". כי מי שעדיין לא השיב ידיעותיו אל ליבו אם רק יש בו הכנה זו – שהוא מבקש את האמת " לפתחו של מחט" .. מקבל סיעתא דשמיא רבה מאוד ומרבים לו לימודים עוד יותר, כדי שעל ידם יתבונן באמת…"עכ"ל.
שאלה יפה לי לשאול…" מה עושה עצה אצל סוכה?" ויפה הסמיכות על פי פרשנות דברי הרב. שהעצה היא ידיעת האמת כדברי הרב לעי"ל – ואילו הסוכה – למדנו בחז"ל וגם נראה בהמשך- משולה לענני כבוד וגם " לצל האמונה". אם כן הסמיכות יפה. הרי המרגלים נפלו " בעצה רעה"– וכן ברך משה את יהושע" יה יושיעך מעצת מרגלים.הנה כי כן , בתחילה כשהוא בענן – עדיין הלימוד בלב משהוא בהשגחת השם" כחודו של מחט" הספיק על מנת להיקרא , כשרים". אולם ברגע שיצאו מתוך" סוכת העננים והאמונה" הפכו להיות בחינה של עצה רעה.
המשך דברי " המכתב מאליהו"( באותו מקום)…" במדבר י"ד…" אשר עין בעיןנראה…""עין בעין" – ראיה בהירה מאוד בגילויו של השם יתברך – היא בחינת ענני כבוד- והיא גם מידת אהרון- מדת השלום… עכ"ל
הנה לנו הסבר נפלא על המתרחש ברוחניות תוך העננים. הרי אומר הרב בעוצמה- הייתה להם ראייה בהירה מאוד. צריך להבין מה העומק של הדברים- כיוון והרב קיצר. אך לפי פשוטם של דבריםזו מדרגה בגילויהשם- והיא נפלאה.
עוד מוסיף- זו הי מדרגת " שלום". ידוע שמילה זו היא אחת משמותיו של הקב"ה ולכן במקווה לא נאמרת. ואולי לכתחילה היו המרגלים קצת חלשים בנקודה זו. ובחרה אותם ההשגחה דווקא לניסיון הזה של " שלום" כיוון ויכלו לתקן. וזו ראייה נפלאה של אחת מדרכי ההשגחה.
אנו למדים שההשגחה " בוחרת" את מי ומתי להעמיד בניסיון . אך לעמוד בניסיון הוא דבר הנתון לאדם – ולא ניכפה על ידי ההשגחה אם יעמוד בו האדם אם לאו. הא תאמר… כן , הרי ההשגחה יודעת מה יבחר האדם בניסיון- נכון. אך ידיעת ההשגחה את העתיד להיות אינה משנה את המציאות העכשווית- של בחירת האדם להתמודד מול הניסיון, אלא משאירה זאת לבחירה והתעלות של האדם. ההשגחה אינה מכריחה. היא" מייצרת" לנו את המציאות על מנת שכל אחד יתעלה בה על פי מה שצריך הוא לתקן. עליינו החובה לתקן את המתחולל בתוך ליבנו אשר מנסה כל הזמן " להטות" מהדרך הישרה.
זו ההבנה בדברי הרב. היה למרגלים " משהוא פגם" במידת " השלום". ההשגחה זימנה את בחירתם- על מנת שיתקנו. בזמן בחירתם עדיין היו " כשרים" כיוון והעתיד להיות אינו מוציאם מחזקת כשרות .וכן , בטוחני במידות טובות אחרות שהיו בהם- ובנוסף הראייה הבהירה בתוך הענן- הרי הם בחזקת כשרות. וכאשר יצאו חוץ לענן- הראייה הבהירה " הסתלקה והלכה לה" ואת מקומה תפסה והתעוררה והתגברה מדת השלום– שהוא אחד משמותיו של הקב"ה. אז היו צריכים לכוחות נפש על מנת לתקנה- אך לא צלחה בידם כיוון ונחלשו מאוד מההסתר של " הליכות הטבע" כדברי " הנצי"ב" יחד עם " רצון הלב, אשר הלך כנגד מדת השלום.
המשך דברי " המכתב מאליהו"
…" והעניין הוא –שביטול היש" , ראייה בהירה ושלום קשורים כולם זה בזה. לא תתכן מציאות השלום אלא רק "בביטול היש הגשמי" ה יינו – בראייה בהירה מאוד שאין ערך לכל השאיפות, אלא רק לשאיפות לרוחניות. ..עכ"ל.
שוב, בהירות דברי הרב מפליאים , כיצד מתאימים הדק היטב לנושא הנלמד. המרגלים ללא זכו " לביטול היש הגשמי" שלהם ולכן בשאיפות שלהם- כאן הייתה טעותם. יש מפרשים בחסידות אשר הליצו יושר עלייהם ואמרו – רצו המרגלים בהישארות עם ישראל בתוך העננים- שם נהנה מזיו השכינה- ונלמד תורה בנועם שקט ובטח. רואים שגם אם המחשבה הייתה טובה – הרי זו לא ערובה לעשיית רצון השם. הרי " שקלקול קטן" שהייה בליבם בתחילה- הפך בסופה של דרך – להתרסה כנגד השם.
דברי המכתב מאליהו בעיין סוכה- ענני כבוד ראייה ואמונה.
חלק ב\108\. מצטט מספר הזוהר \ אמור\ ק"ג.
…"כל האזרח בישראל ישבו בסכת….תחות צלא דמהיימנותא…" … הדבר ברור כי סוכה- דירת ארעי- היא בחינת ביטול היש הגשמי והיא ראיית" עין בעין" ראיית האמונה בחוש ,שהיא בחינת הישיבה תחת" צלא דמהיימנותא…" ובסילוק השקר והשאיפה לגשמיות מתגלה אור האמת , שהיא בחינת החירות.עכ"ל.
הרי לנו שישיבת העננים היא בצל האמונה- אך דרשה מישראל " ביטול היש הגשמי" וזו מדרגה נשגבת מאוד. ואילו המרגלים גם בהיותם פנימה בעננים לא הגיעו למדרגת " דירת ארעי" שהיא סוכה-שהיא צל האמונה, שהיא עננים אם כי היו מסוגלים – ולכן נבחרו- וזו קושיא על מליצי היושר עלייהם שאמרו שכוונתם טובה הייתה אלא שרצו שכל ישראל יישארו בעננים. הרי רצון השם הוא , דירת ארעי"- ועל פי פרוש המליצים הם רצו" דיר קבע" ולא עלתה מחשבתם יפה- וצריך לעיין בדעת המפרשים בצורה זו מה יענו.
סיכומי נתנאל. אפשר ללמוד ולחדש בקושייתו הראשונה של " הצדה לדרך" . ואולי … הענן הקדמי הוא זה שמתפקידו " ליישר" את הגבוהה והנמוך. ומסכת ברכות חיברה את הענן עם הארון– לכבודן של השברי לוחות שנאמר" היזהרו בשברי לוחות" שנמשלו לתלמיד חכם זקן מאוד- וליכבודן של השברים " חיברה הגמרא… כיוון והילכו יחד לפני המחנה הארון עם השברי לוחות והענן הקדמי- חיברה הגמרא לכבוד השברי לוחות– גם את פעולת היישור. וזו תשובה לקושיא הראשונה. והארון עם הלוחות השניים היה במחנה- וזה מדברי חז"ל. כתב " באר בשדה" לרב מאיר בנימין מנחם דאנון- תלמידו של רבי דוד פראדו- "המשכיל לדוד". …" כתב הרא"ם ובספרי" וארון ברית השם נוסע לפניהם" זה שיוצא עמהם במחנה … שהיו בו שברי לוחות…". וארון ברית "ה" ומשה לא משו מקרב המחנה… בתלמוד ירושלמי פרק ו במסכת שקלים וילקוט שמעוני בפרשת תרומה על הפסוק…" ועשו ארון…" מפורש כדברי הרא"ם. וכן בתוספתא דף פ"ז לפרשת סוטה.והביא התוספות בסוטה דף מ"ב עמוד ב בדיבור …, מפני…"רבי יהודה בן לקיש אומר ב ארונות היו עמהם. זה שיוצא עמהם למלחמה היו בו שברי לוחות שנאמר…" ויסעו מהר השם…"זה שהיה עמהן היה בו ספר תורה שנאמר…" ויעפילו לעלות…"עכ"ל. ויש דעות נוספות. ואחר כותבי חידושי ראיתי דברי " הספורנו " בזה העניין שכתב…" לא היה הולך לפניהם כמו בשאר המסעות, כי היה אז הארון מספיק לנחותם הדרך בהיותו נוסע לפניהם. אבל היה עומד עליהם ביום בעת נוסעם. עכ"ל. וכתב המבאר דבריו הרב יהודה קופרמן חילוק וחידוש בעניין העננים, וזה לשונו…" בשלושת מסעות אלה מילה הארון את תפקיד הענן. לפי זה מדויק היטב, מדוע מיד אחר חטא המרגלים ציינה התורה " וארון ברית "ה" ומשה לא משו מתוך המחנה ((י"ד\מ"ד) – תמה תקופת " ארון ברית " ה" הסולל להם את הדרך במקום הענן…" עכ"ל. ועל פי דבריו פשוט כוונת הגמרא שכתבה שהיה הארון סולל הדרך. ומסביר הפרשן על פי דברי " הספורנו" שהיה זה במספר מצומצם של מסעות.
קושייתו השנייה.
כיוון וראיתי שעסקו המפרשים בדברי קודשם " בענן שלמטה" הגור אריה כאןשכתב … שהכל העננים הם בחינת למעלה… ואין זה כבוד שיהיה ענן תחתהאדם…" ראיתי שיש לחוש- ואציע גרגיר חרדל משלי אשר חנני השם בזאת…ובוודאי שידע " הצדה לדרך" את תרוצי – ודחה אותו על הסף… אך אני שכרמבקש על הדרישה… ואולי… הרי למדנו שכל מעשה בקדושה משאיר אחריו " רושם". ונקרא בדברי בעלי במקובלים" רשימו". כדוגמת הנאמר ביעקב…" יציאתהצדיק עושה רושם…". והענן ההולך קדימה הרי עבר את מקום הילוכם עם ישראל קדושים- והם באים אחריו. ולכן השאיר הענן הזה בהילוכו" רושם של קדושתו- ולא עצמות ענן- וזה הוא הענן התחתון, הוא רושם של הענן הקדמי. ולכן אין בכוחו לחצוץ בפני הטומאה – כיוון והוא " רושם של הענן" ולא הענן בעצמו. ואולי חידוש זה יכול להפיס דעתו של " הגור אריה" שכתב שאין כבוד שיהיה הענן תחת האדם.
חידוש גדול מצאתי בדברי" העמק דבר" הנצי"במוולאזין.
אלו דברי קדשו שכתב על הפסוק המובא למעלה בחומש במדבר…" וענן "ה" עליהם יומם בנסעם מן המחנה…" …כי בהיותם יושבים במחנה היו באוהליהם להגין מן השרב. אבל בנוסעם מן המחנה היה הענן מגין . נמצא מה שכתב…" כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" … היה גם סוכות ממש, גם ענניכבוד. היינו , בשעת חנייה היה סוכות ממש, ובשעת המסע היה ענני כבוד …וכתב בספר ויקרא פרקכ"ג\ פסוק מ"ג…כל אחד מישראל ישב עם בני ביתו בסוכת אוהלים וחיו בזה האופן ארבעים שנה. אבל הקיבוץ מישראל בענייני תורה ותפילה במדבר היה של ענני כבוד… עכ"ל.
סיכומי נתנאל: זה הוא חידוש עצום שרק הרב הקדוש הזה יכול לחדש. אך אנחנו ננסה להקשות וללמוד. והרי ישראל חנו מול מואב כאשר בא בלק ובלעם לראותם ולהטיל בהם " עין רעה" חלילה – ולא הצליחו כיוון והיו מכוסים בענן. וזה היה בשעת חנייתם. אם כן קשה על דברי הרב אשר סובר שבשעת חנייה היו בסוכות. יש לתרץ. א- אולי לפי שעה עטפם השם יתברך בעננים גם בשעת חנייה על מנת לא יוכלו הרשעים להוציא מחשבתם הרעה.
ועוד- מה שכתב הרב בסוף דבריו על " קיבוץ ישראל לתורה ותפילה– אז היה מופיע הענן- נראה שכוונתו היא לכך שהתורה מספרת מספר פעמים על הופעת הענן בפתח אוהל מועד לעיני כל ישראל, כמו במעשה מרים ואהרון ועוד. ועדיין חידוש גדול מאוד וללמוד אני רוצה . אשמח למצוא עוד מפרשים הרומזים על דעה זו. ונראה דברי הרמב"ן על הפסוק בויקרא– כ"ג\מ"ג. " כי בסכות הושבתיאת בני ישראל…"רש"י: כי בסכות הושבתי- ענני כבוד.
רמב"ן.
…"ענני כבוד לשון רש"י. והוא הנכון בעיני על דרך הפשט. כי ציווה שידעו כל הדורות את מעשה השם הגדול אשר עשה עמהם להפליא- ששיכן אותם בענני כבודו כסוכה, כעניין שנאמר בישעיהו-ד\ה\ו…" וברא "ה" על כל מכון הר ציון ועלמקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה, כי על כל כבוד חפה וסכהתהייה לצל יומם מחרבולמחסה ולמסתור מזרם וממטר…". ומפני שכבר פירש שענן " ה" עליהם יומם ועמוד האש בלילה אמר סתם…" כי בסכות הושבתי" שעשיתי להם ענני כבודי סכות להגיןעליהם…עכ"ל.
ניסיון למצוא רמזים לחידושו של , הנצי"ב".סיכומי נתנאל על דברי הרמב"ן:יש שני רמזים בדבריו אשר עלולים להסביר יותר את חידושו העצום של " העמק דבר" הנצי"ב. אף על פי שהרמב"ן עצמו לא אמרם- אך אולי רמז עליהם.
- כתב הרמב"ן בריישא- " והוא הנכון בעיני על פי הפשט"… אולי רומז לנו הרב שיש הסבר נוסף על פי הסוד- ולא הביאו כאן. אך לנו בניסיון ליישב דברי " הנצי"ב" נוכל לחשוב שיש לרמב"ן דעה נוספת. ואולי כתב כאן על פי פשוטן של דברים הם ענני בכבוד ואילו על פי סוד הם הסוכות עצמן- ולכן יכול לצאת כמו דברי הנצי"ב החדשים מאוד. כיוון ואם דעתו של הרמב"ן הייתה נוחה היה כותב…ללא המילים " על פי הפשט"- והם הם הרמז לכך שיש הסבר נוסף.
- דבריו של הרב…" שעשיתי להם ענני כבוד סכות להגין עליהם…" אולי כאן הרב רומז ומגלה את הסוד אשר רמז לו בתחילת דבריו. והסוד הוא שאפשר להשתמע מדבריו בסוף כאן ... שאת ענני הכבוד בעצמם- הפך הקב"ה לסוכות ממש- זה חידוש עצום אם נכון – וכן מיישב בדיוק רב את דבריהנצי"ב. ואין לנו יפה יותר לסיים בדברי הנביא ישעיה אשר הביא הרב הרמב"ן.
- ישעיה-ד\ה\ו\…"וברא "ה" על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשןונגה אש להבה לילה, כי על כל כבוד חפה (ו) וסכה תהייה לצל יומם מחרבולמחסה ולמסתור מזרם וממטר…"
רש"י: כי על כל כבוד: האמור להם. תהה חופה שתחופף שכינתי עליהם ושבע חופות יש כאן….ענן ועשן, נגה ,אש , להבה , חופה, שכינה.
רד"ק: אבל בשוב הגלות יראה ענו הכבוד על בתי החכמים והגדולים והחסידים וזה שאמר" על כל מכון הר ציון ועל מקראיה…. ונקרא המקום ההוא " מקראה" לפי שנקראים שם העדה לפני החכמים… ויהיה שם ביומם ענן ועשן ובלילה נגה אש להבה כמו שהיה במשכן עמוד הענן ביום ועמוד האש לילה (שמות-מ\ל"ח) …והוא משל על השגת אמיתת האל , שלא תושג על האמת, כי" לא יראני האדם וחי.." ( שמות-ל"ג\כ) … ואמר שבאותו זמן תרבה השגת בני האדם. ועוד ראיתי כזאת בשם מדרשי חז"ל…" כי על כל כבוד חפה:" עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק…עושה לו הקב"ה חופה לפי כבודו… אמר רבא אמר ר יוחנן לא כירושלים של העולם הזה , ירושלים של העולם הבא . ירושלים של העולם הזה- כל הרוצה לעלות – עולה. של עולם הבא אין עולים אלא המזומנים לה." (בבא בתרא דף ע"ה עמוד א.) עכ"ל.
דברי המלב"ים על הפסוקים הנ"ל.
…" הודיע שהשגחת השם תעשה דבר והיפוכו… על חורב וזרם- שעניינם הפוכים בטבעם, זה לח וזה יבש.. ועל צד המליצה יאמר שהצדיקים יהיו נשמרים אז בשמירה השגחיית כל כך עד שיומלץ שהרע עצמו יהיה שומר את הצדיקים , להצילם מרעתו…" הסוכה תהייה לצל יומם" וממה תהייה הסוכה? מן "החורב" החורב עצמו יסוכך ויגן על הצדיקים…." וסוכה תהייה למגןולמסתור" וממה תהייה הסוכה? מזרם וממטר, הזרם והמטר עצמו יסוככו על הצדיקים בל יגע בהם רע. עכ"ל.
נתנאל בן אהרון.
