פרשת קרח – הרב נתנאל בן אהרון

במדבר י"ז\ כ- כ"ג\…" (כ)…" והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשיכתימעלי את תלנות בני ישראל אשר הם מלינים עליכם. (כ"ג)ויהי ממחרת ויבאמשה אל אהל העדות והנה פרח מטה  אהרן לבית לויויצא פרח ויצץ ציץויגמל שקדים…"

להבין הרמזים בכתוב …" מטה" "פרח" " ציץ" "שקד"  צריך לראות רש"י בתחילת הפרשה  על הפסוק …"ט"ז פסוק ד…" וישמע משה ויפל על פניו…" רש"י:…"מפני המחלוקת. שכבר זה בידם סירחון רביעי.חטאו בעגל ( שמות ל"ב) , חטאו במתאוננים " במדבר י"א), במרגלים ( שם י"ד) … במחלקתו של קרח נתרשלו ידיו… עכ"ל.

אנסה לדלות את הרמוז בסימני " המטה" לפי ארבעת הנושאים עליהם מדבר רש"י.

 והנה פרח מטה אהרן:

א) רמוז במטה-חטא העגל– שכן שבט לוי לא השתתפו בחטא העגל. "שבט" נקרא בשם" מטה" ככתוב …" במדבר –א \ד\…" ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבתיו…" רש"י מפרש… נשיא כל שבט ושבט. וזה רמז נוסף-  "במבחן המטה" התכנסו כל נשיאי השבטים עם מטותיהם.

ב) רמוז במטהחטא המתאונניםבמדבר י"א\י\…" וישמע משה את העם בכהלמשפחותיו…" רש"י: " רבותינו  אמרו…" על עסקי משפחות". על עריות הנאסרות להם…". והמשפחות הם שורש " המטות- ומרכיבות אתהשבט- ככתוב בתחילת פרשת במדבר שנספרו המשפחות ונודע כל שבט כמה אנשים בו…"שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם…"רש"י: למשפחתם: " דע מנין כל שבט ושבט…"

ג) רמוז במטהחטא המרגלים– שכתוב במדבר-י"ג\ב\…" שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען… איש אחד איש אחד למטה אבתיו…" .

ד) רמוז במטהעניין קרח– ייחוסו…" בן יצהר בן קהת  בן לוי.."  והרי שייך לשבט לוי הנקרא " מטה" מצד כינוי המשפחה והשבט כמו שראינו כאן.  ועוד, למעלה בפסוק המזכיר את "המטה" כתבה תורה …" פרח מטה אהרן לבית לוי…" הרי שבית לוי מיוחס במיוחד " למטה"- וגם קרח.  נראה בברור מכל הניסיונות המובאים כאן ברמז המטה-עניין המשפחה והשבט. וזה עיקר דברי רש"י המובאים בחז"ל…" נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדיבור… והוא מינה נשיא את בן אחיו הקטן  מכולם. הריני חולק עליו ומבטל את דבריו…" עכ"ל.

הרי שקינא על עניין מינויהנשיא למשפחת " קהת" והוא בן משפחתו מדודו עוזיאל ובן שיבטו – מטהו. עוד יש ללמוד על חטא העגל המוזכר אף הוא – ולראות שאף על פי שעמד קרח בחטא העגל – ולא חטא – הרי לא הייתה ערובה שגם בעתיד לא יחטא… ואולי על כך אמרו חז"ל…, אשרי אדם מפחד תמיד…,

ויצא פרח:

א) רמוז "בפרח"- חטא העגל.רמוז באותיות פרח. שורש מלת "חרף" ( חלילה). ומוזכר ברש"י על הפסוק …שמות-ל"ב\ח"י…" ויאמר אין קול ענות גבורה ואיןקול ענות חלושה קול ענות אנכי שומע.." רש"י: קול ענות- קול חירופין וגידופין המענין את נפש שומעם כשנאמרים לו.."

ב) רמוז "בפרח" –חטא המתאוננים.

במתאוננים כתב…" ויהי העם כמתאוננים רע באזני " ה" וישמע " ה"  ויחראפו…"  רש"י: , אין מתאוננים אלא לשון " עלילה"– מבקשים עלילה האיך לפרוש מאחרי המקום… תואנה שהיא רעה באזני " ה" . וכן פסוק (ה)…" זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטיחים…" רש"י: …חינם מן המצוות…" עכ"ל.

זו העלילה היא סוג של חירוף כלפי שמיא לפרוק עול המצוות- כמו שראינו לעי"ל בשרש ח.ר.פ. הוא גם לשון חרפה , כמו " בושה וחרפה…" . עוד כתב הרד"ק רבנו הרב " דוד קמחי" זצ"ל בספר השורשים שורש פ.ר.ח. …" פרחי כהונה והם בני הכהנים הנערים. ויש אומרים כי " פרחח" שם מורכב ומשפטו… פרחחח. והוא רמז בו לבני אדם הנקלים והנבזים. ודימה אותם לפרח החוח והקוץ שאין בו ממש.." עכ"ל הטהור.

ג) רמוז "בפרח"– חטא המרגלים. והוא  כמו "פה רך" שנענשו על עסקי דיבת הארץ והוא חטא הלשון. וזה הכתוב … במדבר י"ג\ל"ב…" ויוציאו דבתהארץ אשר תרו אתה אל בני ישראל…"  ואחר כן הוסיפו רעה על רעה…י"ד\ ל"ו…" והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישבו להוציא דבה עלהארץ…" . וגם עוד הרי הארץ המובטחת לאבות " ארץ זבת חלב ודבש…" ומצמיחה פירות בריאים ומתוקים- ורומז " בפרח". הצומח ביופי מיוחד ונותן ריחו הטוב לכל.

ד) רמוז בפרח- עניין קרח.  כל הרמזים שראינו בכל הסעיפים המדברים " בפרח" – מתקיימים בקרח. יש כאן " עסקי דיבור"- שהתריס וקם נגד אהרון ומשה בדיבורו- וזה כמו " מחרף". עוד ביקש לו " עלילה" להתנצח עם משה ואהרון- וחיכה לזמן הזה של אחר חטא המרגלים- ומי שמבקש עלילה הרי תכניתו לפניו ואינה במקרה על דבר זה או אחר- אלא כמו " פרח" הפורח אחר זמן זריעה והשקיה ועידור וכו'. עוד אולי נתקנא על המצוות המיוחדות של הכהנים ובמיוחד " במתנות כהונה". וזה הרמז " בחינם מן המצוות". ועוד שהתחבר עם " פרחחים" שהם נקלים ונבזים והם דתן ואבירם.

ויצץ ציץ:

א)רמוז "בציץ" – חטא העגל. כיוון והוא הפעם הראשונה בו הערב רב  היושבים בקרבנו עד עצם היום הזה חטאו .וזה לשון רש"י על הפסוק\ שמות-ל"ב\ז\…" לך רד כי שיחת עמך…" שיחת העם לא נאמר אלא " עמך".- ערב רב שקיבלת  מעצמך וגיירתם –ולא נמלכת בי– ואמרת " טוב שידבקו גרים בשכינה " ,הם שחתו והשחיתו".  עכ"ל. לכן דומה "לציץ" שהוא תחילת יציאת הפרי.

ב) רמוז בציץ – חטא המתאוננים. הם הרי אמרו. במדבר-י"א\ה\ " זכרנו את הדגה… את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים…" והם התכוונו להתלונן על המן שהוא לחם מין השמים לחם " אבירים" . הבצל והאבטיח והחציר הרי מתאים למאכל בהמות"-  והוא כמו "ציץ"דבר קטן ומועט– לעומת המן – לחם אבירים מין השמים. וזה טיבעו של יצר הרע המדמה לאדם דמיונות ומפילו ברשתו – והיצר הרי נמשל תמיד לדברים קטנים דווקא…, חוט של בוכיא (- עכביש)  זבוב ועוד. וזה הרמז " ויצץ ציץ"… דבר קטן ושמו היצר הרע- שתמיד מתחיל לבוא אל האדם " בדברים קטנים".

ג) רמוז בציץ- חטא המרגלים.הם היו אמורים להקטין את עצמם כמו" ציץ" שהוא תחילת הפרי ולא עיקר הפרי. אך הם טעו והגדילו דעתם עד מרום – וראייה לכך שבחרו להביא " פירות משונים", אף על פי שהיה קשה להביאם  אל מחנה ישראל ובטורח רב נשאו כמה אנשים פרי אחד.

ד) רמוז בציץ- עניין קרח. שהרי חלק על הכהונה, ואחד מסימני כהן גדול הוא לבישת " הציץ" על ראשו , קדש לשם". נוסיף הנקודות שלקח קרח  בסימן זה . לא הקטין את עצמו– אלא להיפך. החליף את תפקידו וקדושת משפחתו בכבוד של רגע- כמו המתאוננים שרצו בצל ושום וחציר במקום " לחם מןהשמים".קרח לא נימלך ברבותיו – לפני ולאחר שבאו אליו מחשבות המחלוקת- כמו שרמז השם למשה בחטא העגל…" לא נמלכת בי.

ויגמל שקדים:

א) רמוז בשקד – חטא העגל.  הרי התורה כותבת…" שמות  ל"ב\א…" וירא העם כי בשש משה לרדת…" רש"י: כתרגומו לשון איחור… בא השטן וערבב את העולם… אמר להם משה מת… שכבר באו שש שעות ולא בא…" עכ"ל. הרי התואנה כאן לתחילת חטא העגל הייתה תואנה של " זמן". וגם השקד קשור בזמן כיוון והוא אדרבא …" ממהר ". רש"י: הוא הפרי הממהר להפריח מכלהפירות…

ב) רמוז בשקד- חטא המתאוננים.  בפסוק במדבר י"א\ י"ח…" ואל העם תאמר התקדשו למחר  ואכלתם בשר  כי בכיתם באזני "ה"  למר מי יאכילנו בשר…" רש"י: התקדשו- הזמינו עצמכם לפורענויות… עכ"ל. וכן כתב האבן עזרא: וכן " היקדש" שהוא לשון טומאה…" ושורש המלה ש.ק.ד. דומה לשרש ק. ד. ש. שהאות ש הלכה לה לסוף השורש – יש  לעיין מדוע.

ג) רמוז בשקד – חטא המרגלים. הם פגמו בקדושת הארץ. שרש ש.ק.ד. דומה לשרש ק.ד.ש. ועוד רומז בפירות שהביאו איתם.  רמז נוסף הקשור "בזמן" הוא דברי רש"י בפסוק בפרשת המרגלים במדבר י"ג\ כ"ה…. וישבומתור הארץ מקץ ארבעים יום…"רש"י:…" קצר לפניהם את הדרך…" וכמו שהשקד ממהר להבשיל כך אלו מיהרו בדיבתם ועצתם הרעה.

ד) רמוז בשקד- עניין קרח:

רצה לפגום בקדושת הכהונה. וכן צירוף של כל הסעיפים בחלק זה. קרח מיהר מידי. וכבר אמרו חז"ל שאם היה מחכה ומתעלה היה מקבל תפקיד- אך הוא מיהר את עצמו אל הפורענות- וסעיף זה רובו מדבר במהירות הזמן.

רמז במילת " ויקח, – שלא גילתה התורה … מה לקח קרח…" ועל פי הרמזים שכתב כאן המיוסדים על אדני פז רש"י הקדוש ננסה לרמוז רמז נחמד במילת " ויקח" – גם היא על אדני פז רש"י הראשון שהבאנו כאן.

 

ו– רומזת למטה – שהוא כמו אות ו.

י-רומזת לקרח- שחלק על "ה" ועל משיחו". "ה" רמוז באות י.

ק– רומזת במתאוננים. שרצו , לרדת" חזרה למצרים. ובאות ק אמרו…" רגליה יורדות…

ח– רומזת במרגלים. שכן אות זו עשויה כשתי אותיות ז וחיבור " גג" מעליהן- ונראית כמו בית- והם לא רצו להיכנס לבית שהבטיח "ה" לאבות…

 

זהר בראשית דף י"ז \א\ב. 

…"ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים…הכא בפרט רזא לאפרשא בין מיין עילאין לתתאי ברזא דשמאלה, הכא מחלוקת ברזא דשמאלה …כד איתער שמאלה , איתער מחלוקת. ובההוא  מחלוקתאתתקף אשא דרוגזא ונפיק מניה מההיא מחלקת- גיהנם … חכמתא דמשה בהא אסתככל ובעובדא דבראשית אשגח. בעובדא דבראשית הוה מחלקת שמאלה בימינא …עמודא דאמצעיתא דאיהו יום תליתאי עאל בנייהו ואפריש מחלקת – ואסכים לתרין סיטרין… ושמאל אתכליל בימינא והוה שלימא בכולה. כגוונא דא מחלקת קרח באהרן, שמאלה בימינה . אסתכל משה בעובדא דבראשית …אשתדל לאסכמה בינייהו. ולא בעי שמאלה ואתקיף קרח בתוקפיה …בגין דלא הווה " לשם שמים" ולא חייש ליקרא דלעילה  ואכחיש עובדא דבראשית…ובכלא אכחיש קרח  בעילא ובתתא דכתיב…" בהצותם על  "ה" הא תתא ועילא…

תרגום הזהר.

…" ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים… כאן הזהר בא להתחיל ולפרש מעשה יום ב לבריאה. כאן התעורר המחלקת בין מים עליונים ותחתונים- שכן הפרידם השם- בסוד " השמאל". כאשר " מתעורר" השמאל- מתעוררת המחלקת. ובמחלקת ההיא התחזקה אש " הרוגז" ויצא מהמחלוקת ההיא "הגיהנם. משה " הסתכל" במעשה בראשית שהייתה מחלקת בין " השמאל לימין" ועמוד האמצעי  שהוא היום השלישי נכנס ביניהם " ודחה את המחלקת וגרם לשני הצדדים שיסכימו והשמאל ניכלל בימין והייתה שלימות בכל. באותה צורה גם מחלקת קרח באהרון – שמאל בימין. הסתכל משה במעשה בראשית ורצה להסכים ביניהם. ולא רצה השמאל – וקרח נמשך בגבורתו ובתקפו כיוון ולא היה מחלקתו " לשם שמים"- ולא חשש לכבוד העליון והכחיש מעשה בראשית. וקרח הכחיש בעליונים ובתחתונים שכתבה התורה…" בהצותם על " ה"… עכ"ל לשון התרגום.

פירוש הזהר " ידיד נפש" לרב בר-לב, מביא דברי הרמ"ק בספר " פרדס רימונים" שער הכינויים. וזה לשונו…"

…"ימין סתם- מיוחד אל החסד. ג ימיניים הם- חכמה , חסד, נצח. ואין הכוונה שיהיה שם ימין ושמאל ח"ו ( בחינת צדדים גשמיים.). אמנם – כדברים המתוקנים בטובה על תיקונם נקראים – ימין. וכן דרשו חז"ל …" מימיניים לזכות ומשמאילים לחוב". הנה כל עניין החובה וכיוצא בה יקרא שמאל. וכל ענייני הזכות וכיוצא בו  יקרא ימין. וכל העניין לדין או לרחמים , דהיינו חובה וזכות. ושמאל בגבורה . ולפעמים נקרו כן גם הבינה וההוד…עכ"ל .

סיכומי נתנאל: שמאל – הוא כינוי לבחינה המראה על שינוי ותוקף הדין . יש להבין שגם תוקף הדין  מקורו ושרשו בספירת הגבורה – לראייה יצחק אבינו המסמל את ספירת הגבורה. זו היא ספירה וגבורה קדושה ומזוקקת – כולה קודש . יש מצבים בהם בניהאדם פועלים בתוקף הגבורה שלא על פי המידות – וכאן חורגים מן הקדושה ומגבירים את " תוקף הדין". יש להבין שבכל ניסיון יש משהוא מתוקף הגבורה – ובמיוחד בניסיונותכבוד, כעס ,והמחלקת. הלל ושמאי היו חלוקים – אך  שמרו על המחלקת בקדושה – על מנת לברר הסולת- ללא נגיעה אישית – וזו מדרגה גבוהה ונשגבה. קרח  – חרג מן המחלקת " לשם שמים" וכאן נגעבתוקף הדין החזק. רמז הזהר המכנה את מחלקת הלל ושמאי בהמשך " מחלקת לשם שמים…"והרי הרקיע עצמו נקרא אחר כך בשם" שמים". וכאן ביום ב למע"ב שורש של "לשם שמים".

 לשון הזהר…"מחלקת דאתתקן כגוונא דלעילא וסליק ולא נחית ואתקיים בארח מישר דא מחלקת שמאי והלל. והקב"ה אפריש בינייהו  ואסכים לון. ודא הווה מחלקת " לשם שמים"… ודא הוא כגוונא דבראשית . וקרח בעובדא דבראשית אכחיש  בכלא ופלוגתא דשמים הווה ובעא לאכחשה מלי דאורייתא… עכ"ל.

               תרגום הזהר. מחלקת הלל ושמאי התקיימה כמעשה בראשית – עלתה ולא ירדה( לגיהנם)- והתקיימה בדרך שלום.- וזו היא מחלקת לשם שמים. וזה הוא כמו המחלוקת בבראשית שגם הייתה לשם שמים. וקרח במחלוקתו כיחש במעשה בבראשית ( שלא הסכים למשה) ועל ידי כך כמו שגרם מחלקת ממש בשמים והכחיש גזירת התורה שאהרון הוא יהיה הכהן. עכ"ל.

דברי " הזהר חי" האדמ"ור מקאמארנא.

…" אבל קרח לקח , מקח רע לעצמו , כשהתגבר עליו מדות רעות , קנאה, שנאה, כבוד וכעס… וקצף הרבה . והיצר הטעה אותו שזה הוא  " לשם שמים" להעלות " המלכות" כמו שיהיה לעתיד …אבל היה לו לשקול בדעת המכריעה אפשר הוא שלא ל"שמים " והוא שלא בזמנו….והנה קרח היה בו " חש" ניצוצי הבל ( ח"ש בגימטרייה עולה " קרח")שמשה תיקנם והוא עדיין לא תיקנם ולכן נתקנא על משה., כדרך כל העומדים על הצדיקים- שהוא מחמת שיש בו איזה ניצוץ השייך להצדיק – ולכן מתקנא על הצדיק …כי מחלוקת קרח ועדתו היא עד היום בין צדיקים לרשעים…ולא בעי קרח ( להיתקן על ידי משה) אז נתעבר בו רוח רעה של קין – ובזה נתחזק המחלקת על משה ואז נאבד מן העולם… עכ"ל.

דברי " אליהו בעל שם מלואנ"ץ" זצ"ל.

חכמתא דמשה: ראה שמחלוקת וגיהנם מדובקים בשמאל  ובעבור כך במחלוקתא  דקרח עשה מה שעשה… כי קרח הוא לוי מצד הגבורה ואהרון הוא כהן מצד החסד . ..שהרי בעובדא דבראשית הייתה הסכמה בין ימינה לשמאלה על ידי יום תליתאי….

דברי " הבהיר בשחקים" האדמו"ר מגלאאנטא

מביא את דברי " המקדש מלך"

…"שקרח נחית לגיהנם , דומיא דתחילת המחלוקת של מעשה בראשית שבה נברא גיהנם. וכשנכנע השמאל לפני הימין ירד גהינם למטה, כי לא נשאר לו דביקות עם השמאל- כן על ידי מחלקת קרח נתעורר גהינם . אך קרח לא עשה שלום לבסוף כמו מעשה בראשית- שעל ידי השלום נתרחק הרע שהוא גיהנם לגמרי – וירד למטה. ונשאר השמאל זך ונקי בלי רע בכלל. אמנם קרח- לא נפרד מהרע אלא אדרבא- הוא ירד לתוך הרע- שהוא גיהנם . אבל מחלוקת הלל ושמאי הוא דומיא דמעשה בראשית, כי אחר המחלקת עשו שלום ביניהם ונכלל שמאלא שהוא שמאי בימינה שהוא הילל – וזו היא עלייתו " סליק ולא נחית"כמו במעשה בראשית כשנכלל השמאל בימין סליק לעילא. עכ"ל.

סיכומי נתנאל: על פי דברי קודש הזהר והמפרשים זו סוגיית  הבדלת המים למים עליונים ותחתונים של יום שני ושלישי למע"ב. וביום שני למע"ב לא נאמר בו כי טוב… ובשלישי נאמר פעמיים " כי טוב" גם על השלמת מלאכת המים וגם על היום עצמו- והייתה הסכמה בין העליונים והתחתונים – שהבטיח להם הקב"ה – שינסכו עם ישראל מים על המזבח. עכשיו מובן מדוע דוד המך דווקא גילה השיתין היורדים עד התהום – ושם היה מתנסך היין והמים שהיו על המזבח. ודוד הוא ספירת המלכות- כמו שהזכיר " הזהר חי" שרצה קרח " להעלות המלכות". ובמקום כל הקדושה הזו ירד קרח אל התהום . ואולי רמז נוסף הוא בציפוי למזבח שנעשה על פי דיבור "ה" ממחטות המאתיים וחמישים " מקריבי הקטרת" – וצריך ללמוד זאת כנושא בפני עצמו.

מסכת אבות פרק ה משנה י"ז

" כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הילל ושמאי. ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו. "

רע"ב.

…" נשי המחלוקת ההיא מתקיימים ואינם אובדים- כמחלוקת הילל ושמאי- שלא אבדו לא תלמידי בית שמאי ולא תלמידי בית הילל. אבל קרח ועדתו – אבדו… והמחלקת שהיא לשם שמים  התכלית והסוף המבוקש מאותה מחלוקת- להשיג האמת- וזה מתקיים…כמו שנתבאר …הלכה כבית הילל. ומחלקת שאינה לשם שמים תכלית הנרצה בה היא בקשת השררה ואהבת הניצוח – זה הסוף – אינו מתקיים…

" מדרש שמואל לרב שמואל די אוזידה זצ"ל.

…, האהבה והמחלקת הם הפכיים זה לזה . כי האהבה תסובב מן השלום והמחלקת תסתובב מן השנאה. והודיענו כי כל הדברים הולכים אחר יסודם. אם היסוד הוא לשם שמים , אפילו המחלקת – שטיבעו גורם ביטול – סופה להתקיים. והאהבה שטבעה  שגורמת קיום אם יסודה אינו לשם שמים כי היא אהבה תלויה בדבר – סופה בטלה…. כי צריך האדם שיאהב לשם יתברך אהבה שאינה תלויה בדבר כמו… " אפילו נוטל את ממונך" ואהבה זו אינה בטלה לעולם… עכ"ל.

 סיכומי נתנאל: אפשר לחדש על דבריו כאן( וכן הזכרנו במאמר הראשון) אולי קרח שעשיר היה – לא הסתפק בעושר שנתן לו השם יתברך- ולאחר שראה את " מתנות הכהונה" לכהנים – ולא ללויים" נשתבשה דעתו וחמד גם זאת- בצירוף עם כל שאר המידות שהיו באותו הזמן. ודברי " המדרש שמואל" מחזקים את הנכתב בפרק הראשון.

המשך דברי " המדרש שמואל".

ידוע כי מחלקת הילל ושמאי הייתה לשם שמים- להוציא הדין לאמיתו. ולכן לעניין קיבול שכרו לעולם הבא- שתי הכיתות שוות- ואף אם לא צדקו בית שמאי  בדבריהם ואין הלכה כמותם , עם כל זה – היות מחלוקתם לשם שמים – דבריהם חיים וקיימים לקבל שכר עליהם- וזה אמרו , סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים כמחלקת קרח ועדתו – אין סופה להתקיים – רק ירדו חיים שאולה.

מביא " המדרש שמואל" את דברי הרב " מנחם לבית מאיר".

נמצא שאין מחלקת כוללת שני צדדים אלא האחד לבד שהוא השני המשיב על דברי הראשון ( שלא חלק על אף אחד). ואמר שזה השני -שאם משיב וחולק שלא בדרך " קנטור וניצוח"  אלא להודעת האמת – סופו שיתקיימו דבריו. ואם משיב דרך קנטור לא יתקיימו דברי השני אלא דברי הראשון. עכ"ל.

נתנאל בן אהרון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.