ויקרא פרק ה פסוק כ"א…" נפש כי תחטא ומעלה מעל בה" וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו…"
רש"י:"… מה תלמוד לומר " ומעלה מעל בהשם? לפי שכל המלווה והלווה והנושא והנותן אינו עושה אלא בעדים ובשטר, לפיכך בזמן שהוא מכחיש מכחש בעדים ובשטר. אבל המפקיד אצל חברו ואינו רוצה שתדע בו נשמה , אלא שלישי שביניהם- לפיכך כשהוא מכחש , מכחש שלישי שביניהם. עכ"ל.
שפתי חכמים:הקב"ה שהוא השלישי שביניהם. ומה שאמר אחר כך או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או כיחש בעמיתו לחודיא קאי ולא אמעל בה"… עכ"ל.
נראה לברר מהו הכחש ומהו המעל בה". ומה שונה עברה זו משאר עברות? הרי גם בשאר עברות אינו עושה רצון השם- אך לא נאמר בהן " מעל בה"- יש כאן התערבות מיוחדת בין אדם לחברו- שמעבר לאיסור גזל ועושק. ועניין השותף השלישי המוזכר גם במצוות " כבד את אביך ואת אמך…"
מסכת קידושין דף ל עמוד ב:תנו רבנן. שלשה שותפין הן באדם. הקב"ה ואביו ואמו . בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני …"
מסכת נידה דף ל"א עמוד א: תנו רבנן, שלשה שותפין יש באדם . הקב"ה ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרניים ומח שבראשו ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין. והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגליים ובינה והשכל… עכ"ל
הרי לנו עדות נאמנה מן הגמרא על גודלו של השותף השלישי ביצירת האדם- כאן עלי אדמות. שהרי ביצירתו ביום שישי למעשה בראשית לא היו שותפין עמו ופשוט. במסכת קידושין מדבר על הכבוד והדירה- במשפחה. ובמסכת נידה ממש על יצירתו בבטן אמו. וכתב רש"י בדבריו לעי"ל…" אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם…" זאת אומרת המפקיד נתן אמון רב באדם שאצלו הופקד הכסף- ורק השם ושני השותפין יודעים על הפיקדון. והנה זה בא וכופר בפיקדון- האם יש מעילה באמון גדולה מזו? ויותר. נראה מכיוון ואין שטר ועדים כאמור הרי כל העסקא מבוססת על אמונה פשוטה- וכאן מופיע השותף השלישי- באמונה זו של המפקיד- כי הרי לא הפקיד אצל סתם אדם – אלא אצל איש אמונו- וכיוון ורק באמונה עסקינן להוציא ההפקדה לפועל– הרי זה מקומו של השותף השלישי. והמועל – הרי מעל בו בשותף השלישי- כיוון ורק האמונה ביושרו של מקבל הפיקדון היוותה בסיס לכל הפיקדון- וזו החומרה- והשוותה התורה דבר זה למעילה בקדשי שמים- וזהו המעל שמעלה– באמונה- שם מופיע השם יתברך וזו ממש מעילה בו יתברך.
ספר החינוך. מצוות כיבוד אב ואם. ( מצווה כ"ז)
…"שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה – שזו מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלהים ואנשים…. וכשיקבע זו המידה בנפשו – יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא …ונתן בו נפש יודעת ומשכלת . שאילולי הנפש שחננו האל יהיה "כסוס כפרד אין הבין" . ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי לו להיזהר בעבודתו ברוך הוא… עכ"ל.
והרי ראינו שאותו מועל בפיקדון אינו מכיר בחסד שעשה עמו המפקיד ואינו מכיר בטובתו של השותף השלישי. ועוד הרי מרגיש "העולם הפקר" ומועל בכל הטובה שעשה עמו השם מיום היוולדו ובמיוחד כמו שמעיד שאין בו נשמה קדושה אלא " הוא כסוס כפרד " וכדי בזיון וקצף.וכתב אור החיים הקדוש…" יודיע הכתוב ג ענפי רשע שיעשה בעל עבירה זו. הראשון- נטילת דבר שאינו שלו – הוא ענף הגזל. השני–ומעל מעל בה" . פירוש בה" כביכול עשה המעל – פירוש לשון שינוי. כי הוא שפט על פי המעשים וזוכה לזה שיהיה לו ממון. וכשזה בא וגוזלו נמצא שגורם מעילה בשם- ששינה עליו את הדין- שלא עמד בידו ממה שהגיעו כפי משפט השם. ונמצא כביכול השם נחשד שלא עשה משפט צדק . ואולי שכפל לומר…" ומעלה מעל" ולא הספיק לומר …" ומעל בה"…" נתכוון לכלול גם כן צד הגזלן – כי גם לצדו מעל בשם כביכול. כי הוא דנו בחסרון הלקוח( מה שלקח) והוא נוטל מה שלא נקצב עליו במשפטי השם. השלישי–וכיחש בעמיתו. שמרשיע את הצדיק … ואומר…" לא היו דברים מעולם…"ומשימו מכחש. פירוש- משום הכחוש בעמיתו – שהוא הנגזל ממנו- משימו רשע שתובע דבר שאינו שלו… עכ"ל.
רד"ק שורש כ.ח.ש.
…" ענין כפירה וכזב…" כיזב תוחלת המייחלים לו…
עוד פירוש-…" ובשרי כחש משמן"…(תהלים קט פסוק כד) רזה. כחוש…. כחושים, דלים ונכנעים… עכ"ל.
וצריך ללמוד מכאן יסוד חשוב לכל הנהגת האדם במצוות שבן אדם לחברו- ולא רק במפקיד ממון או שאר אזכרות הפסוק. וידוע ביום כיפור החומרה … עד שילך ויבקש סליחה מחברו… ואילו כאן ראינו הפגיעה בחבר גם בממון וגם באמונתו – כמו שרמז אור החיים הקדוש- שמשנה הנהגת השם- כביכול. יש כאן גם בן אדם למקום ובן אדם לחברו. והמכחש בחברו לא יעלה להכיר טובת האל כלל על פי דברי החינוך שהבאנו לעי"ל- ומובן כיוון וממש מכחש באותו רגע את השם בעצמו. ואין דבר גרוע מכך. וישאל השואל … הרי מדבר הפסוק רק בגזלת ממון- ומה יש ללמוד מכאן לכל הנהגת האדם עם חבריו? נאמר אנו את שלנו – שאותו הגזלן המכחש לא הגיע למידה זו של גזלנות ביום אחד. ואפילו אם מעד באופן חד פעמי וכיחש בפקדון – הרי השורש פורה ראש ולענה היה בו מבעוד זמן. והרי השם יתברך העמידו את הגזלן דווקא בניסיון הפיקדון – על מנת שיתגבר על עצמו- כי הרי הבנו למעלה שהמפקיד הכיר אותו ויותר סמך עליו להשאיר את ממונו בידו- וזה לא עמד בניסיון וכיחש. והיה עליו לעבוד על מידותיו עוד קודם לכן ולא עשה. אלא השורש הלא טוב של המידות הלך וגדל עד שזה עט על טרפו- כמוצא שלל רב. ויש כמה עיקרים אשר חברו יחד לאותה מזימה של המכחש. הראשון…" אין יראת אלהים במקום הזה. כנראה יראת שמים – לא הייתה כלל. עוד דבר- זלזול באחרים ובמה שחלק להם השם. ועל כולנה – הקנאה- שהיא מידה רעה שברעות וכבר נכתב במסכת אבות פרק ד משנה כ"א…" רבי אלעזר הקפר אומר הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם…" .
רבינו יונה
… הדרך השנית – קנאת העושר…. המקנא בחבריו העשירים וקשה בעיניו שהם עשירים ממנו … כי העושר בעיניו הוא הכבוד … ואמר שלמה המלך במשלי כ"ג פסוק י"ז…" אל יקנא ליבך בחטאים כי אם ביראת השם כל היום". פרש- שלא יקנא ברשעים בעושי עברות לעשות כמותם . ואחר כך כלל ואמר " כי אם ביראת השם"- כל הקנאות למרע – לבד קנאת היראה – שיקנא את מעשה השם כי נורא הוא" עכ"ל.
ויקרא ה פסוק כ"א…" נפש כי תחטא ומעלה מעל בהויה וכחש בעמיתו…"
עיין הכחוש מוזכר בגמרא בעניינו של מכשף. במסכת סנהדרין דף ס"ז עמוד ב…"אמר רבי יוחנן למה נקרא שמן מכשפים – שמכחישיןפמליא של מעלה…אין עוד מלבדו- אמר רב חנינא אפילולדברי כשפים…" עכ"ל.
רש"י: כשפים– נוטריקון כחש פמליא של מעלה . שעל מי שנגזר לחיות – ממיתין.
אפילו כשפים: אין בהם כח לפני גזרתו – שאין כח מלבדו.
ננסה לחבר הדברים לפסוק שלנו " וכחש בעמיתו" ולמה שכתבנו בנושא הקודם. כתבו המפרשים שעל ידי מעשי טומאה שונים ויכולים להשפיע על מה שמתרכזים בו , אך לא לטווח ארוך. וזה אחד מכוחות הטומאה אשר נתן השם בהם. הבנו לעי"ל שהמכחש בפיקדון הרי מכחש בשותף השלישי – וזה מקביל למעשה הכישוף – זה מכחש פמליא של מעלה וזה מכחש בשותף השלישי.ואפשר עכשיו לנסות להבין יותר מהו הכחוש. הרי מכשף על פי הלכה חייב רק אם עושה מעשה- ואז פועל כישופו. ועניין הכחוש של פמליא הוא כמו שמכריח אותם לא להתנגד למעשה שעשה… ואז כישופו פועל – וזה אולי על ידי שמות טומאה ועוד מעשים שונים ומשונים. כמו שחז"ל הסבירו על המכשפים והמעוננים אשר נכנסים למצב אקסטאזה ועל ידי כך מצליחים להפריד הנפש מין הגוף – ואז שורה רוח הטומאה עליהם – שהם כמו מתים- ופועל כישופם- וכל זאת מדברי חז"ל. יוצא לנו אם כן שהם יוצרים מצב לא אמתי שאינו טבעי- ועל ידו כמו שיוצרים הכרח- נגד פמליא של מעלה שיפעל מעשיהם. וזה דומה לכחוש בפיקדון- כיוון וזה נוטל את מה ששייך לחברו בכח – ולא בזכות – כיוון והשם יתברך לא גזר ממון זה עליו. אם כן כמו שמכריח את השם לתת לו ממון זה- וזו הנקודה הדומה בין עניין המכשף ובין עניין המכחש.וכתב הרב דסלר זצ"ל במכתב מאליהו חלק ד עמוד 163 וזה לשונו…" הכישוף והקסם נאסרו בתורה…על ידי אקסטזה כזו הגוף נפרד מהנפש ונמצא שהוא טמא כעין טומאת מת. הקדושה יש לה דרך אחרת להשיג ידיעות פנימיות מהעולם הרוחני… על ידי עבודה רבה של תיקון המידות והשגת המעלות בקדושה ובטהרה במשך שנים רבות- עד שהגוף גם כן מזדכך ומתעלה . ודרך זו נקראת השגת רוח הקודש. עכ"ל .
והרי זה המכחש בפיקדון לא רק שאינו עובד על מידותיו להשיג מעלות הקדושה – אלא עוד משחיתן – וממש עושה הפוך מהציווי האלקי- וזה עניין הכישוף – עשייה הפוכה ממה שנתן לנו עם קדוש להתייגע בעבודת המידות- וקבלת שפעו יתברך בצורה מזוככת וטהורה. וזה לוקח את שאינו שלו בכוח ובכחש- וכמו שמקצר הדרך ללא עבודה ויגיעה כלל. " אין עוד מלבדו"
אמר רב חנינא …" אפילו לדברי כשפים.
רש"י: אין בהם כח לפני גזרתו. שאין כח מלבדו.
רב חנינא בא להדגיש – על פי הסבר רש"י שלא יטעה האדם וישתומם לחשוב חלילה שדברי הכישוף הם חזקים יותר מהשם חלילה ועושין כרצונם. לא היא . ומביא הפסוק בספר דברים ד פסוק ל"ה…" אתה הראית לדעת כי ה הוא האלהים אין עוד מלבדו…" רש"י במקום מסביר… "במתן תורה קרע להם שבעה רקיעים וראו שהוא יחידי…"
הדגשת רבי חנינא בפסוק זה אומרת שחייבת להיות קודם לכן גזרת השם שפלוני יאבד ממון וכן גזרה שיצליח הכישוף להזיק. וללא גזירת השם יתברך לא יועיל כישופם. וזה מה שרש"י כתב…" אין כח מלבדו…" ואומר רבי חני נא בהמשך הגמרא ( ברש"י) דיבר עם מכשפה ואמר לה…"אם המקום חפץ בי לא תוכלי להרע. ואם תוכלי – מאתו יצא ואני מקבלן.
שוב ננסה ללמוד לעניין של המכחש בפיקדון. והרי אמונתנו מחייבת לראות שכל הקורה – לטובה. ואין רעה יוצאת מאתו. ואם היה מגיע לי להפסיד ממון הרי נגזר בראש השנה. אם כן לאחר כל אלו – אם חברי יכחש בפיקדוני- אומר הרי " מאת השם יצאה זאת? ומה יש לי להלין על חברי? ומדוע מחייבת אותו התורה בכחוש בשם ? הרי אפשר לומר …" זה היה צריך לקרות על מנת שאני יתעורר בנושא מסוים- והגזלן המכחש בפיקדון הוא רק שליח.
ואינו כן. וצריך לדעת להבדיל כאן בין עניינו של הגוזל ובין עניין הנגזל ואז אולי נבין דברבהנהגת והשגחת השותף השלישי.
הגוזל– כמו שלמדנו לעי"ל (א)הרי לוקה במידות מקולקלות אשר בראשן השקר והקנאה וחסר מאוד ביראת שמים.(ב) עבר על גזירת המלך ולכן חייב. התורה מגלה דעתה שהמעשה שעשה חמור מאוד ואין בו דבר חיובי.( ג). משמים אינה לידו השם יתברך ניסיון זה של גזל על מנת שיעמוד בו- והוא לא עמד. (ד). מזמנים משמים זכות על ידי זכאי- וחובה על ידי חייב. וזה לקה בעיוורון – ולא שם ליבו לדבר מכל הכתוב. ואולי בהבאת קרבן אשם – יעשה חשבון נפש ויתחיל לעבוד על מידותיו.
הנגזל: יכול לשאול לאחר הגזלה…" מדוע זה אינה השם לידי כזאת? ולא עלתה תשובה בידו… בדומה למה שכתב אור החיים הקדוש- …" ונמצא השם כביכול נחשד שלא עשה משפט צדק…" יש כאן פגיעה באמונה של אותו נגזל וגם באמון שייתן אותו נגזל בעתיד באנשים אחרים – הרי פגיעה סביבתית בבין אדם לחברו- ואולי יהפוך לחשדן או לכילי ועוד דברים – עקב הכחוש של זה. ואם ביום מן הימים יעבוד גם הוא על מידותיו ויחפש בחדרי בטן בחורים ובסדקים- בוודאי וימצא מזור לנפשו ותשובה לשאלתו…" מדוע אינה השם זאת לפתחי? כי הרי אין צדיק בארץ… ולא יחטא… וישמח שמדברים עמו מין השמים וגם הוא יתקן דרכיו- ויראה ויבין הכיצד הגיע למצב הזה עם הגזלן.ואף על פי שעניין הגזלה יקדם אותו לעבודת השם ולפשפש בבמעשיו שלו- מעשב המעילה אינו רצוי והתורה רואה אותו בחומרה.ולא נאמר לעולם מפני שהשם יתברך הפגיש את הגוזל עם הנגזל – אז הוא יתברך חפץ במעשה הגזלה- אינו כן וחלילה לחשוב כן. ונלמד מהלכות רוצח( מזיד)- שהתורה אומרת…" מעם מזבחי תיקחנו…" שהיית אומר – הרי השם גרם לו אם כן מדוע מעניש? אלא רוצח זה גרם לעצמו על ידי מעשיו שלו- ובוודאי היו לו הרבה תמרורי אזהרה בדרך – ולא שעה אליהם. אלא השם יתברך חפץ בתיקונו של עולם ובעבודת המידות של האדם. והאדם נידון על פי מעשיו- ולא על פי מחשבת או הנהגת השם . ומעשיהם ופעולותיהם של שני אלו הביאו אותם אל המצב– על פי מה שנגזר לכל אחד מהם( כמו שכתב בעניין גזירת השם שהכישוף יצליח). אך אין גזירה כלל שאדם פלוני או אלמוני – לא יעבוד על מידותיו- כזו גזירה לא גוזרים- אלא להיפך – עבודה זו היא השורש לכל קבל השפע בצורה מתוקנת ונכונה כמו שכתב הרב דסלר לעי"ל., ואפילו אפשר להוסיף שעבודה זו היא המקיימת את העולם – ואפשרית רק על ידי עיסוק אמתי בתורה. ואולי על כן דווקא בקרבן זה של מעילה בפקדון שנראה- מובהק כדבר של בן אדם לחברו – בחרה התורה להדגיש שזה מעל בשם יתברך- כיוון ואין כאן עבודת מידות כמו שלמדנו- וכן כתבה התורה פעמיים " ומעלה מעל…" אחד לגזלן שלא עבד על מידותיו ואחד לנגזל שיפשפש במעשיו ויתקדם יותר וינסה להבין ולתקן. אי נמי נפש כי תחטא– זה הנגזל- שכבר היה לו לעבוד על מידותיו יותר ולא פשפש יותר במעשיו או שלא התאמץ בתלמודו. ומעלה מעל– זה הגזלן- שמעלה נפשו עוד קודם לכן בהשחתת מידותיו ועוד קנאה ושקר וחוסר ביראת שמים- ולכן כתוב ומעלה מעל– שמעל קודם לכן וגם ממשיך עכשיוומעל שוב.
נתנאל בן אהרון.
