בפרשת נשא מקריבים שנים עשר הנשיאים קרבנות זהים לגמרי, כל אחד ביומו. רש"י, על נשיא יששכר (נחון בן עמינדב הוא הראשון, ואחריו נתנאל בן צוער נשיא יששכר) — רש"י בוחר להרחיב ולפרש את כוונת הלב וסימלות הקרבן של נשיא יששכר דווקא, ומבאר שכוון בקרבנותיו כנגד תורה, כנגד סנהדרין, כנגד עולם וכו'.
השאלה היא: מדוע רש"י המתין עד נשיא יששכר כדי לפרש פירוש זה, ולא פירשו כבר אצל נחשון בן עמינדב נשיא יהודה, שהקריב ראשון ואותו הקרבן בדיוק?
אם הפירוש נוגע לתוכן הקרבן — והרי הקרבן זהה לחלוטין — היה ראוי לפרשו בהקרבה הראשונה! ומדוע להשאיר את הקורא ללא הסבר ביהודה, ולגלות את הטעם רק ביששכר?
הרב שגב שליט שליט"א:
רש"י בפרשת נשא(ז', י"ט ואילך), על מה שכתבה התורה את קרבנו של נשיא יששכר (שהקריב אחרי
נשיא יהודה), כותב רמזים וגימטריות למה הביא דווקא דברים אלו (קערת כסף, שלושים ומאה משקלה,
מזרק אחד כסף וכו').
ושאלני ידידי ר' עמי זריהן הי"ו, מדוע רק כאן פירש רש"י את הטעם והרמז בקרבנות, ולא כתב כן כבר
בנשיא הראשון?(אמנם בעה"ט כתב הרמזים ביום הראשון, אך רש"י כתב זאת רק ביום השני).
[ומתחילה חשבתי שמא כשכתב רש"י הדברים כתב ברצף, והמסדרים הדפיסו הדברים על הנשיא השני
(שהרי רש"י לא ציין את הפסוקים, אלא רק דיבור המתחיל), אולם אי אפשר לומר כן, שכן רש"י כותב
להדיא על קרן נתנאל בן צוער קודם שפירט את הרמזים הנ"ל].
וראיתי בט"ז עה"ת (דברי דוד) שכתב, וז"ל: לא כתב זה גבי יהודה, כדי לתרץ למה הוצרך להזכיר בכל
אחד קרבנות אלו, ולא אמר בקיצור סך כולם, אלא שכל אחד בא לדרשה, כמו שהביא הרמב"ן בשם
המדרש בכל שבט טעם מיוחד לקרבנו, וע"כ הביא רש"י דרשה מיוחדת על השני, ומאי דאפשר ליה
למדרש דרש, ומכח זה שינה רש"' דרכו בכל מקום לפרש פשוטו של מקרא ולא דרשות של גימטריאות,
מה שעשה כאן מטעם שאמרנו".
ומובא בשם החידושי הרי"ם (שיח שרפי קודש ח"א או' תק"ו ועוד), שהטעם שרש"י לא פירש את טעמי
הקרבנות אצל הנשיא הראשון, מכיון שבוודאי לנשיא הראשון היה טעם משלו למה הקריב דווקא כך,
אך הנשיא השני שהקריב את אותם קרבנות בדיוק, היה צריך לומר שלא התכוון לעשות כמו הראשון
ולחקות אותו, אלא שהיה לו טעם אחר, (א.ה. וכמו שכתב הרמב"ן שלכל נשיא היה טעם אחר), ולכן
הוצרך רש"י לכתוב בנשיא השני את הטעם שהביא בדיוק כמו הראשון. (ולפי"ז צ"ל שמה שרש"י פירש
את הטעם בנשיא השני, הוא דווקא אצלו, שכן אצל שאר הנשיאים הבאים אחריו היה טעם אחר,רק
שרש"י לא האריך בזה, והיה חשוב לו לתת לפחות את הטעם בנשיא השני, בכדי שלא נחשוב שרק מחקה
את קודמו).
[ובספר "פרדס שמאי" כתב שאם היה כותב כן אצל יהודה, היינו חושבים שרק יהודה הביא עם כוונה זו,
קמ"לשכל הנשיאים חשבו כן].
ולענ"ד אפשר לבאר באופן נוסף, ע"פ מש"כ במדרש רבה (י"ג, ח'), שאע"פ שיהודה הקריב ראשון, כתוב
אצלו "קרבנו", כדי שאם יבוא להתגאות על אחיו ולומר אני מכובד מכם שאני הקרבתי תחילה, הם
משיבים אותו ואומרים לו אתה הוא שהקרבת אחרון, שכך כתיבם 'וקרבנו', עשה אותך טפילה לאחיך".
וא"כ נראה שבדין הוא לא לפרש כן על יהודה, כיון שעשה אותו טפילה לאחיו, ואם היה מפרש כן אצל
יהודה, היה מחשיבו בכך שנכתב ראשון. [וכן בפשטות ע"פ מה שאומר האור החיים (ז', י'): "נראה כי
כולם כאחד רצו להקריב ביום ראשון לחנוכת המזבח, שרצו שיתחנך מכולם יחד, וה' אמר נשיא אחד
ליום וגו'", והיינו שאם רש"י היה מפרש כן על הראשון, היה הראשון מקבל חשיבות יותר מכולם, לכן
כתב כן בשני].
עוד אפשר לומר, שכתב כן דווקא אצל יששכר, מכיון שהוא זה שהשיא את העצה לנשיאים להקריב
קרבנות (רש"י ז', י"ט), לכן ראוי לפרש זאת דווקא אצלו.
והמהר"ל בגור אריה פירש בדרך אחרת, שרש"י כתב הפירוש דווקא אצל יששכר, מכיון שהוא זה ששנתן
להם את העצה להקריב את הקרבנות כנגד דברים אלו, והיינו שאין חכמה כ"כ לתת להם עצה להקריב
קרבנות, אלא החכמה והעצה של יששכר לעשות כן ע"פ רמזים אלו.