בראשית מ"א-א…" ויהי מקץ שנתיים ימים ופרע חלם והנה עמד על היאר"
רש"י: ויהי מקץ. כתרגומו- מסוף. וכל לשון קץ- סוף הוא. עכ"ל
תרגום אונקלוס: והוה מסוף תרתין שנין ופרעה חלם…
תרגום יונתן: והוה מסוף תרתין שנין עאל דוכרנא דיוסף קדם מימרא ד "ה" ופרעה הווה חלים…" עכ"ל. ותרגומו …" בסוף שנתיים ימים עלה זיכרון יוסף לפני "ה". עכ"ל. ובפסוק הרי לא מוזכר שעלה זיכרון יוסף לפני השם. הרי שמחבר היונתן את זיכרונו של יוסף שעלה למילה מקץ. ומובן כמו…" מקץ שכחת יוסף…"
רשב"ם.
…" ויהי מקץ שנתיים ימים– שתי שנים שלימות. כדכתיב…, ימים תהייה גאולתו. ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה…" וכן ימים או עשור וכן "למועדה מימים ימימה", בפסח מדבר שהוא משנה לשנה שלימה. אבל "מקץ שנתיים" בלא "ימים" היה משמע- מקץ שנה ויום אחד, כדכתיב…" בן שנתו". בתוך השנה קוראו " בן שנתו". עכ"ל.
לולאות תכלת.
מובן ברשב"ם, א- שנתיים שלימות- ככתוב באונקלוס וברש"י. ב. תוספת הכתוב במילה " ימים" מוכיחה על מילת , מקץ" שההיא שנתיים מלאות. ומסביר בדבריו את רש"י ואונקלוס. לדברי היונתן , המתייחס " לזמן" שבו עלה זיכרון יוסף ויש מפרשים שכתבו שהיה זה בראש השנה שהריצוהו מן הבור וראש השנה הוא זמן הזיכרון. ומתוך דבריו " עאל דוכרנא…" מובן כמו שעד עכשיו נשכח חלילה. בהמשך הכתוב " הנחלת יעקב" מדבר על זמן , באופן קצת שונה.
" הגור אריה" מסביר את דברי רש"י ואינו צריך למילת " ימים שאליה התייחס רשב"ם וזה לשונו…
גור אריה.
…" פירוש- שאין" מקץ" לשון קצה. ואם היה לשון "קצה" היה נאמר בין על התחלה , בין על הסוף. לכן אמר " כתרגומו" שהוא לשון סוף ולא לשון קצה… כאן הוצרך לומר שהלשון הוא " סוף" כי הסוף הוא שנשלם כל ה"ב שנים… אבל לשון " קצה" יאמר על ב שנים שלא נשלמו עדיין .כי לשון קצה משמש על דבר שלא נשלם כמו…" ועשה כרוב אחד מקצה מזה…"( שמות כ"ה- י"ט)… עכ"ל.
נחלת יעקב.
…" הוקשה לרב. שהיה לו לכתוב…" ויהי אחר הדברים האלה ופרעה חולם…" … ולא יאמר תיבת " מקץ". ועל זה תירץ שהכתוב בא להורות שמפני חטאו שתלה בשר המשקים( דברי רש"י סוף " וישב"- מקורם- בראשית רבא –פ"ט- סעיף ב- הכותב), נגזר עליו להיות אסור עוד שתי שנים- וזהו " מסוף". רצה לומר , שהגזרה יש לה סוף . שבדבר קבוע שייך לומר- ראש וסוף . ואלו אמר " ויהי אחר הדברים האלה הייתי אומר שבמקרה והזדמן אירעו הדברים האלה ולא הזמן גרמא. לפיכך אמר מקץ , להורות שהגיע הקץ. ועל זה סיים הרב…" וכל לשון קץ- סוף הוא . רצה לומר, סוף זמן קבוע … עכ"ל.
ואולי רשב"ם התקשה דווקא במילת" ימים" מה עושה כאן בחיבור עם מקץ ולכן פירש. עונה לו הבאר בשדה.
באר בשדה.
…"דלא פירש הכתוב הכא " תחילת החשבון"- מאיזה זמן התחילו השנתיים ימים . דלא שייך למימר…" מסוף ימים ושנים , אלא בדבר שיש לו קצבה . והיכן הוזכרה קצבת השנתיים ימים ?… והכי איתא בתנחומא- שבכל דבר שנתן בו השם קצבה נאמר בו קץ" … ע"ג דלא הוזכר קצבה שם מכל מקום- יש לאותו דבר קצבה… וגזרו לו מן השמים להיות אסור שתי שנים … אף שלא הוזכר שם בהדיה קצבה. עכ"ל.
לולאות תכלת.
רשב"ם ובאר בשדה נוגעים במילה " ימים" וממנה גוזרים סוף כזמן מדויק. מחדד הבאר בשדה על אף שהכתוב עצמו לא הזכיר " תחילת זמן השנתיים. הנחלת יעקב מתייחס יותר לסוף השנתיים-כסוף הגזרה וכך מבין את דברי רש"י, במקום זה אפשר להכניס את דברי התרגום יונתן " "עאל דוכרנא" שלסוף מדויק של השנתיים עלה זכרונו של יוסף. ועד אז לא שהיה נשכח חלילה אלא זכרונו היה למטה כהשגחה פרטית בבביתהאסורים ולא "עלה" למעלה לבית דין להמתיק גורלו.הגור אריה אינו נזקק למילה ימים אלא מפרש את המילה " מקץ" כסוף , תוך כדי שהוא לומד ומשווה למילת " קצה" שהוראתה שונה.
הרד"ק.
…" והנה עמד על היאור: יתברך נורא עלילה על בני אדם אשר סבב כל הסיבות האלו מסבה לסיבה , עד שירדו אבותינו לגור שם ובאו שם בכבוד והיו שם בכבוד, עד שמת יוסף , משך מאה שנה. עד שגרמו עוונות ובאו ימי השעבוד. והחלום היה מאת האל דמות נבואה כמו שאמר הכתוב…" ויקרא רעב על הארץ…"( תהלים ק"ה- ט"ז) וכי נתקיים החלום אשר פתר יוסף… אלא שאבדה חכמת חכמיו , כדי שיפתרהו ויעלה לגדולה על ידי הפתרון. ועל כיוצא זה נאמר …" משיב חכמים אחור ודעתם יסכל.."( ישעיהו-מ"ד-כ"ה). עכ"ל.
לולאות תכלת.
אפשר להבין דבריו יחד עם דברי התרגום יונתן" עאל דוכרנא" שעליית זיכרון יוסף היא על ידי חלום פרעה שהוא הגורם לכךשעלה מן הבור. ומסבב הסיבות והשולט בזמנים זימן לאותו רגע גם את חלום פרעה וגם את שר המשקים וגם את יוסף והכל כמו שהם פועלים , אך לא עשו מאום על מנת שהפגישה תתקיים אלא הם " הובלו" אליה , כל אחד בזמנו. "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים…"והתחבר לרגע הגאולה חלום שר המשקים שלפני שנתיים , למקום זה שלאחר שנתיים. והרי בקשת יוסף סוף כל סוף התקיימה והזכירו שר המשקים , אך זה היה ממסבב הסיבות ולא מהשתדלות יוסף.
זהר מקץ קצ"ג ע"ב.
…" ויהי מקץ שנתיים ימים. ממאי מקץ? רבי שמעון אמר, אתר דלית ביה זכירה ודא הוא קץ דשמאלה. מאי טעמא בגין דכתיב( בראשית- מ) " כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך…" וכי הכי אתחזי ליה ליוסף צדיקא דאיהו אמר" כי אם זכרתני אתך…" אלא כיוון ואסתכל יוסף בחלמיה אמר ודאי חלמא דזכירה איהו ואיהו טעה בהאי , דהא ביה בקב"ה הוי כולא . וע"ד אתר דהוה ביה נשיו קם קמיה, מאי כתיב" ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו…"אלא " וישכחהו" אתר דאית ביה שכחה.
תרגום"אלומת אור".
ממאי מקץ? לא מוזכר תחילתו של זמן ,שיאמר על סופו " מקץ" ושואל רבי שמעון ממה הקץ? זהו מקום שאין בו זכירה" קץ מקום השמאל". מה הטעם דווקא בנושא זכירה התעכב יוסף? יוסף אמר …" כי אם זכרתני כאשר ייטב לך…" תלה הזיכרון בשר המשקים וכמו שגרם למדרגה הלא טובה לבוא. שואל ואומר רבי שמעון, כך נראה לו ליוסף שהחלום הוא חלום זכירה. שאמר יוסף…" זכרתני אתך…" נראה לפי רבי שמעון ב דגשים. יוסף הבין שהחלום הוא ממקום " הזכירה". ב. החיבור לשר המשקים במילה" אתך" אינו לדרגתו של יוסף- אומר רבי שמעון במרומז , שכן חוזר על הפסוק הראשון פעם נוספת על מנת להדגיש את מילת " אתך". ממשיך רבי שמעון, אלא שיוסף טעה-שהחלום אינו ממקום "זכירה" ואומר " כיוון ואסתכל" אולי כאן הטעות- שהסתכל והיטה רצונו והכל בא מאת השם שיהיה כך. " אתר דהוה ביה נשיו קם קמיה"- פירוש נשיה-שכחה והסרה- כן פירש הרד"ק בשורש נ. ש.ה.וכתב בפסוק בתהלים פ"ח-י"ג…" בארץ נשיה.." והיא מקום המתים , כי הם נשכחים. וכן " גיד הנשה-(בראשית ל"ב- ל"ג) כתבו במסכת חולין צ"א ע"א- י נקרא כן שנשה ממקומו ועלה . כלומר כאילו שכח מקומו וסר לו ממנו. אם כן אומר רבי שמעון שהמקום הזה התייצב ובא כנגד יוסף והעד המשך הפסוקים…" ולא זכר שר המשקים ת יוסף וישכחהו…" עכ"ל.
דברי המפרשים.
אור יקר.
…" לפי דברי רבי שמעון פירושו…" אחר שעבר קץ השמאלי המשכיח -נזכר יוסף.והיינו " ויהי מקץ". אם כן יקשה מאי טעמא נשאר הקץ הזה בין יוסף והזכירה … והוא טעה- שזה רשע היה… יש מבוא במדרגות העליונות להראה בתחתונים בחיצונים. לכך מדרך אותם המדרגות בא החלום ההוא לרשע הזה…ומאותה הבחינה המשתמשת הקדושה- בחוץ היה עניין חלום שר המשקים ובכלל ירידתו ומעלתו. ולזה טעה יוסף בשגגת תלמוד שחשב היותו מן הקדושה ואינו….אלו היה מצד הקדושה, לא היה כח בחיצוני לעמוד בינו ובין כח הזכירה… לכך אין לתת מבט הביטחון אלא באמונה העליונה … עכ"ל.
הרא"ג.
…" חלום טוב הוא וראוי לזוכרו בכל עת… ולזה אמר אם כן אחלה פני שר המשקים שיזכירני אל פרעה …ואין ראוי לו לאדם שיזכור חלומו הטוב , אלא בינו לבין קונו לא על ידי סרסורים…" ושיעור הכתוב כך הוא. טעם שלא זכר שר המשקים את יוסף, לפי שבא לפניו המשכחו – וישכיחהו… שהקליפה עשה לו שהשכיחו. אי נמי…- סיבת וישכחהו היה אותו הנקרא" קץ".
אלומת אור.
בדברי " האור יקר" טעותיוסף היא בזיהוי שר המשקים שהוא וחלומו מצד הקדושה ושר המשקים רשע היה. בדברי הרא"ג נראה שהקליפה גרמה את שכחת יוסף וענייןהטעות הוא שביקש להזכיר את פתרון חלומו הטוב של שר המשקים- שמכאן התעוררה השכחה. המקדש מלך מוסיף גם הוא על שר המשקים " שחשב יוסף שהוא מקליפת נגה הנוגעת בקדושה- ולא היה כן.
מקדש מלך. …
"טעם טעותו הוא במה שנודע שקליפת נוגה , על היותה סביב הקדושה ממש לכן יכולה להתמתק-שנכללת עם הקדושה. וחשב יוסף שזכה שר המשקים למדרגה זו לכן אמר לו " כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך…" פירוש- לצאת מהרע ולהדבק בטוב… ונודע מסוד ב שעירי יום הכיפורים כי שעיר של השם , הוא חכמה דקליפת נגה שנדבקת בקדושה…אבל שר המשקים שהוא בקליפת נגה לא היה לו שום עילוי , אלא עדיין עם חבריו טבח, משקה , אופה, שראשי תיבות שלשתם טמ"א. ובבקשתו אל שר המשקים כאילו מנע ממנו שתמשך גאולתו, לכן קם קמיה צד הטומאה והבדילו מהגדולה שהוכנה לו. כי השם מדקדק עם חסידיו.
אדרת אליהו. לרבי אליהו בעל שם מלואנץ.
…" וכי עתה שהיא גאולת יוסף מתוך בור אסירים, כי היה ראוי שיהיה מצד ימין, את אמרת קץ שמאל… חלמא דזכירה- פירוש- בחלום זה אני רואה זכירה מלמעלה בסוד הקדושה… לכן אגב זכירתו שהוא נזכר , אזכר גם אני וזהו " כי אם זכרתני אתך- בזכירתך , שהוא מן הקדושה. והיה ראוי שיתלה העניין בהקב"ה ותלאו בבשר ודם. או ירצה כי החלום כולו היה למעלה בסוד הזכירה ולא היה אל החולם , אלא מעט מזעיר ולכך לא היה לו זכירה , כדי שייזכר עימו. עכ"ל.
אלומת אור.
דברי האדרת אליהו עולים גם הם בסברא שטעה בחלום שהוא בזכירה וששר המשקים דבק יותר בצד הקדושה- מפורש בדבריו כן. אם כן דברי אור יקר ודברי האדרת אליהו עולים בקנה אחד. המקדש מלך מפרט יותר על מדרגתו הרוחנית של שר המשקים היכן היא שייכת והכל בדקדוק מאת השם. הרא"ג גם הוא מזכיר עניין החלום אך דומה למקדש מלך שכתב " שהקליפה קמה נגדו…" וכן מבואר בדברי הרא"ג. ובדבריהם לא סותרים. נתנאל בן אהרון