פרשת חיי שרה – הרב נתנאל בן אהרון

בראשית כ"ד (ג)…" ואשביעך ב" ה" אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לאתקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו(ד)כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשהלבני ליצחק…(ו)" ויאמר אליו אברהם הישמר לך פן תשיב את בנישמה…"(ז).." "ה" אלהי השמים אשר לקחני מביתאבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמרלזרעך אתן את הארץ הזאתהוא ישלח מלאכו לפניךולקחת אשה לבני משם…"

רב פנינים.( אלו דברי המלבי"ם- מובאים בחוש , רב פנינים).

ומדוע לא האמין אברהם לאליעזר בלי שבועה? … כי המצוות והעברות בתורה הם על ב פנים. מהם שיעשו רושם – בגוף ובנפש כמידות וכמעשים  ומהם אשר יעשו רושם- בנפש בלבד- כאמונות. והנה, אותם שיעשו רושם בגוף ובנפש- הם אשר יעשו רישומם אל הבנים המשתלשלים מהם, כשנאה, כנקמה, והאכזריות והזימה והכילות ודומיהן שיעשו רושם בנפש- מהצד שהן עבירות- ובגוףלפי שהמידות יפעלו בליחות- כמו שהליחות יעשו תכונה במידות. כי כמו שדם הלב רותח- יהיה האדם-כעסן. כן מי שיכעס- יעשה דם ליבו- רותח. הנה אם כן-  אותן המידות יחייבו המזגים הגופיים. ולזה ימשך עניינם לבנים- וזה היה רוע אנשי כנען. אמנם דברים שעושים רושם בנפש בלבד- הם האמונות עם היותם כוזבות ורעות – לא יתפשטו בבנים. ולכן בתואל- עם היותו עובד לכוכבים – לא היה מחויב שיעבור רישומם לבניהם- ולכן בחר בהם אברהם והרחיק בנות הכנעני. עכ"ל.

הנה כי כן חסדו הרב עליינו יתברך- שעניין האמונה " רוחני" בתכלית" ואינו קשור כלל לגוף. על כן יכול לשוב בתשובה גם מי שגדל בבית רשעים גמורים – שהרי עניין האמונות אינו ניכר רישומו בגוף. חסד השם עליינו.

המשך דברי "הרב פנינים"…" היא האשה אשר הוכיח השם לבני להיותה מבני שם ומשפחתי או לפחות מארצי. ובעבור זה תהייה דומה בטבעה ובתכונתה לטבע בני- ולתכונתו וזו היא הצלחת הזיווג – רוצה לומר- הצלחת האיש ואשתו בטבעיהם… כל בית ישראל נשען על זיווג זה . שייוולדו להם בנים צדיקים , עובדי השם, מקבלי התורה- יורשי הארץ- אשר אליהם יקיים שם שבועתו והבטחתו לאברהם לתת לו את הארץ לזרעו אחריו עכ"ל.

אפשר לשאול . הרי לימד שהאמונה אינה נקנית בגוף אלא היא רושם ברוח. אם כן מה חשיבות הזיווג. ועונה למעלה כאן בתחילה " הטבעים דומים". כוונתו אין בהם תכונות רעות בגופים- וזו ההתאמה המתבקשת בזיווג המתאים " שיהיו הטבעים דומים".

"משך חכמה"

…" כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אישה לבני…" הנה אמר אברהם" ארצי"- לרמוז כי ארם נהריים גם כן יהיה של בניו- שדוד עתיד לכבוש סוריה- ויהיה " ארצי". רק אליעזר השמיט דבר זה – שלא ייחר אף לבן ובתואל… ויתכן כי אברהם לא אמר שילך אל משפחתו, רק אל העיר אשר הולד שם ומשם ייקח אישה , אף אם אינה ממשפחתו – רק שתהה מן העיר הזאת. ולכן אמר כי הנערה אשר יראה בה נדיבות להטריח ולהשקות לגמליו- ראויה היא להינשא לבן אברהם ולהביאה אל תוך ביתו… רק אליעזר רצה לאמת זה להם , אשר הדבר בגזירה מוחלטת ובהשגחה פרטית … אמר שאברהם ציוהו ליקח ממשפחתו ומבית אביו…. ובאמת לא ציוהו רק על העיר שבה נולד- ולכן נתן( בצמידים) קודם ששאל בת מי היא … עכ"ל.

הרי מובן בדבריו שהזיווג עצמו " התאמה אין בו" אלא רק עניין השגחה פרטית הרצופה. וברצות השם- יתאימו וימצאו זה את זו. אם כן מה הובן ברב פנינים? אפשר להסביר – שרב פנינים מדבר כולו על " שותפות האדם"- בהשתדלותו בעניין למצוא את הטבעים אשר למשפחתו ושבטו. וזה בהשגחה פרטית יהיה על אף כל מאמציו. והמשך חכמה אוחז דעתו שאפשר להשתדל" מעירו" ואין חיוב על " משפחתו". ואנו נוסיף לחבר דעתו "  שמספיק השתדלות " מעירו" כיוון והכל העניין של השידוך בהשגחה פרטית- כאמור.

רבנו בחיי.

כתב באופן מעט שונה- מהמשך חכמה – בעניין " ללכת אל משפחתו". וזה לשונו…" ועוד יש בפרשה זו , אזהרה לאדם שישא אשהה מבנות משפחתו ושידבק בקרובותיו, כי כן עשה אברהם שנאמר , כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק…" וכן עמרם שכתוב בו( שמות –א)…" וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי…"  עכ"ל.

ואותו משפט בו המשך חכמה מוכיח בפשיטות שלא אמר אברהם ללכת אל " משפחתו" אומר הבחיי" " שישא האדם את קרובותיו…" ואולי אפשר לתרצם ולחבר יריעתם לאחת – שלא דקדק "הבחיי" על משפחתו ממש, אלא הכוונה " קרובותיו. והן שגרו באותה העיר נקראות " קרובותיו"- כיוון ואפשר להכיר ולהתחקות אחר משפחתן וטבען. וכן " קרובותיו" אינו הכוונה ממש על קירבה משפחתית , אלא מספיק קירבת " המקום". ובאמת הרי כולנו עד עצם היום הזה מבני " עבר הנהר". וזה רש"י בבראשית …" אבי כל בני עבר…" שכתב…" הנהר היה שם. עכשיו מובן שרש"י מתכוון למיוחד שבאותו מקום, והרי אנחנו בני איש אחד. עכשיו מיושב טוב יותר.

המשך דברי " רבנו בחיי".

…"כי כשהבריות מזדווגות כל אחד ואחד , אל מינו – השלום מתקיים ומתרבה בעולם. ואם אולי יישא אשה- למטה ממדרגתו יהיה ליבו גס עליה ויגיע לו קלון. גם אם ישאנה למעלה ממדרגתו , תתגאה עליו וכל ימיהם יעמדו בקטטה ומריבה. וכבר המשילו חז"ל המשפחות הדבקות זו עם זו- שכולם מתאימות במעלה שווה – משל לענבי הגפן בענבי הגפן- דבר נאה ומתקבל…. ועל כן ראוי לאדם שישא אשה לשם שמים… כי כל אחד הולך אחר מינו והדומה לו, שהטובים מואסים את הרעים- ועל כן- תבוא המריבה בחיבורם , כי אין השלום מתקיים ,אלא כשהם מזדווגים כל אחד ואחד אל מינו… אז יהיה שלום על ישראל.עכ"ל.

על מנת להשלים עניין שידוך יצחק  עם רבקה נביא הפסוקים מסוף פרשת " וירא" המספרים על ולדת רבקה אמנו.

בראשית כ"ב\כ…" ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך…(כ"ב)…"ואת כשדואת חזו ואת פלדש ואת ידלף ואתבתואל(כ"ג), ובתואל ילד את רבקה…"

רש"י: ובתואל ילד את רבקה: כל  היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל פסוק זה…" עכ"ל.

אור החיים הקדוש.

…" טעם סיפור זה…" להודיע כי נולדה רבקה , בת זוגו של יצחק…" ויוגד לאברהם…ובתואל ילד את רבקה…, זה היא עיקר הסיפור. וטעם שהוצרך הכתוב לכתוב כל סדר הנולדים מנחור, גם מפילגשו ראומה ללא דבר.  דע. כי כשתתנוצץ נפש הצדיק מופלאות בעולם הזה  – או צדקת כרבקה – " אם כל זרע הקדושה". לצד מה שקדם מהתערובת מבחינת הרע וסיבת חטא אדם הראשון , אשר דבק בו  ורע וטוב בעוונות. ימצאון בשכונתם נפשות גדולות- מחלק הקליפה  ובעומדה- יעמודו עימה- ובצאתה לעולם- יצאו כולם בשכונתה- וכל אחד הכיר בחינתו. רבקה- האיר אורה- בקדושה  וזולתה , כמוץ יסוער. ולזה הודיע הכתוב כל האומות שיצאו מנחור- שבתוכם הייתה מרגלית טובה- רבקה אמנו ע"ה. עכ"ל.

רבנו בחיי.

…" וזיכרון כל היחוסין אלו והספור בפרשה, כדי שיזכיר את רבקה. ולהודיע- כי רבקה אשר יצא ממנה יעקב , הייתה מבית אביו של אברהם ומשפחתו . וכל זאת לבאר כי בני נחור- ראויים הם לדבק בזרעו  של אברהם- הדבקים בקב"ה ,עניין שכתוב( דברים ד) …" ואתם הדבקים ב "ה" אלהיכם חיים כולכם היום…" עכ"ל.

ואולי כוונתו " בבני נחור הראויים להידבק באברהם" על דרך מה שלמדנו לעי"ל- שההדומים במשפחות ידבקו זה בזה. והרי רבקה היא ממשפחת אבי אברהם- מאחיו נחור- ומאחות של שרה – מילכה היא אשת נחור. הרי קרובתו של אברהם גם מאביו גם מאחיו וגם מצד שרה. ואולי כיוון בדבריו אלה על רבקה בלבד- שהיא במני נחור- שהייתה בהם התכונה " להידבק" בזרעו של אברהם – זאת אומרת- תכונה להידבק בשם יתברך. עולה מכך ומובן- מדוע שלח אל ארצו ומולדתו- כיוון ובאמת ברבקה רוב סיכוי להימצא " דבקה בשם" כאמור- כיוון וקרובה גם אצלו וגם אצל שרה- והטבעים אולי זהים. אם כן נחזור לקושיא הראשונה שנדונה למעלה…" מדוע לא אמר לעבד במפורש…" לך אל משפחתי… אלא רק אמר לו  אל ארצי ומולדתי אך לא הזכיר בפירוש את משפחתו. ואפשר לענות מה שהזכירו כבר המפרשים- על מנת לא להכעיס את לבן ובתואל – ואולי ירבו קשיים בדרכו- אם ידעו רצון אברהם. אם כן קושיא נוספת- מדוע הזכיר אליעזר עניין זה ? הרי אברהם לא ציווה אותו לומר כך? וראה בדברי המשך חכמה לעי"ל שהתייחס לנושא.

מוסיפים העמק דבר ומשך חכמה עוד נגיעות בשני נושאים. העמק דבר מתייחס לשאלה …" הרי נאמר לאברהם" לך לך" אם כן כיצד הותר לו לחזור ולהתעניין במשפחתו?…" "המשך חכמה " שואל ,מדוע לא שידך גם את ישמעאל עם בנות הפילגש?

" העמק דבר".

…"וכי כך דרכו של אברהם אבינו- שהיה מקרב את קרוביו- עד שמסראת נפשו , על לוט בן אחיו. ולמה לא חקר מזה המשך על משלום נחור אחיו?… שבדבר השם" לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך נכלל שהוא מוזהר- להסיח דעת מבית אביו ואסור היה לו לזכור מהם. אבל עתה שנתעלה במעלה עליונה, שאפשר להיות דבוק בשם ושוב לא היה חשש שישוב למשפחתו , הותר לו לזכור מהם ולחקור עליהם, אז הוגד לו. עכ"ל.

 משך חכמה.

…" ופילגשו ושמה ראומה… ואת מעכה…סיפר לנו הכתוב, כי לא נשתדל אברהם ליקח אישה לישמעאל ממשפחתו- אף על גב , שהיה לו ליקח  אשה לישמעאל בן פילגשו, את מעכה , בת פילגש נחור. שכן היה דרכם להשתדך בני פילגשים , עם בנות פילגשים. בכל זאת לא היה אכפת לאברהם, ולקחה לו אימו – אישה ממצרים- כי הוא לא מהברית שנכלל עליו דאמר במסכת יבמות- סוף פרק "נושאין" …" להיות לך לאלהים…" דלא תינסוב… עכ"ל.

אוסיף פירור נוסף- שלא רצה אברהם בשידוך ישמעאל עם משפחתו- שכן חשש לערב הרע שלו מהשפחה עם טוב משפחתו. עוד דבר שחשש לאחר שנים יהיה קירוב נוסף ויינשאו אלו את בנות יעקב חלילה- ויאבד בית ישראל. לכן שמר מתחילה על הבית הקדוש שהקים לעד.

 

נתנאל בן אהרון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.