דברים ל"א-א…" וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל…"
הליכה זו מה טומנת בחובה כתבו המפרשים במספר פנים.
בעל הטורים: לעי"ל מיניה כתיב…" לאברהם, ליצחק וליעקב וסמיך ליה …" וילך משה…" שהלך אליהם להגיד להם, כי קיים "ה" את שבועתו והכניס לארץ ישראל. ואיתא במדרש ( ברכות י"ב ע"ב) (ויקרא רבא כ"ה ד) מכאן שהמתים מספרים זה עם זה.עכ"ל.
תרגום יהונתן: …"ואזל משה למשכן בית אולפנא …" שהלך משה לבית מדרשו להוכיחם( כך כתב המתרגם של "תרגום יהונתן").
רב פנינים:…" ואין שלטון ביום המוות…" ידוע כי אהל משה היה מחוץ למחנה …" והיה כל מבקש השם יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה…" וכאשר היה צריך משה לדבר אל כל ישראל היו שתי חצוצרת כסף למקרא העדה …. וביום מיתתו , כאר ניטלה ממנו שולטנותו ונתנה ליהושע, לא היה לו עוד רשות לצוות לבני אהרן לתקוע בחצוצרות- למקרא העדה אליו אל מחוץ למחנה . על כן כאשר היה רוצה לדבר אל העם דבריו האחרונים ולברככם ולהיפרד מאיתם, היה מוכרח ללכת ממקומו מאהל מועד שלו אשר ממחוץ למחנה , לבא למחנה ישראל לדבר עמהם. ולו ידעו ישראל כי משה רוצה לדבר עמהם,היו הולכים אליו, אבל לא ידעו מזה. על כן היה משה מוכרח לבא אליהם וזה …" וילך משה…" עכ"ל.
על פניו " התרגום יהונתן" כתב רק שהלך אל בית המדרש שלו. אך המתרגם הוסיף " שרצה להוכיחם. וכאן " ברב פנינים" כתב שרצה להיפרד ולברך. אפשר ליישב קצת בדוחק – שהם שני דברים שאינם סותרים. גן יש להדגיש שבמשך הפרשה " בציווי על כתיבת שירת האזינו- יש תוכחה…." וקם העם הזה וזנה…" וגם בשירה עצמה…" עם נבל…"
אור החיים הקדוש:…" ונראה לפרש על פי דבריהם– שארבעים יום קודם הפטירה נשמת האדם " הולכת" ממנו כאומרו( שיר השירים)… "ונסו הצללים…" ומבקרת מקום חנייתה במקום עליון. והצדיקים- יכירו בדבר…וכאן אמר…" וילך משה…" פירוש- רוח החיים שבו תקרא " משה"- הלכה כסדר הרגיל , למי שמגיע קיצו … שהרגיש הליכתה – שהגיע יום קיצו ביום ההוא… עכ"ל.
הנה על פי פרושו – אינו סותר לא פרידת משה ולא תוכחתו. כן סותר קצת הליכה אל בית המדרש. כיוון וכתב כאן מפורש " משה" היא נפש החיים ולא האדם. ואולי לכן גם ההליכה אל בית המדרש אינה סותרת – כיוון ובגופו הלך – על מת להיפרד ולהוכיח- אך נפשו הלכה לראות מקומה כאמור. ומיושב. אור החיים הקדוש מחדש בעניין " הליכת הנפש" והרגיש הצדיק הדבר- ולכן אולי " הזדרז באמת גם להוכיח וגם להיפרד. באור דומה כותבים הרמב"ן , אבן עזרא והספורנו.
רמב"ן…" ויאמר הכתוב עתה כי משה הלך ממחנה לויה אל מחנה ישראל – לכבדם. כמי שירצה להפטר מחברו – ובא ליטול רשות ממנו.עכ"ל.
בדבריו לא מוזכרת " ברכה". אל " להיפטר מחברו" זה וודאי מקביל למה שאמרו " בא להיפרד".
אבן עזרא: …" הלך אל כל שבט ושבט – להודיע שהוא מת- שלא יפחדו. וחזק ליבם בדברי יהושע … ולפי דעתי כי אז ברך השבטים…עכ"ל.
מזכיר בדבריו גם פרידה וגם ברכה. ומדברי קדשו " ולפי דעתי אז ברך השבטים" אולי רמז – שלא מצא לכך סמך בכתובים.
הספורנו: מבאר באור מעט שונה. וכתב…
…" התעורר לזה. כמו …" וילך איש מבית לוי…" שאחר שהשלים ענייני "כריתת הברית" התעורר לנחם את ישראל על מיתתו, כדי שלא יערבבו שמחת הברית הראויה להם – להורות על היותם מקבלים הברית בשמחה…. עכ"ל.
אפשר להבין מדבריו קדושים שכתב…" ענייני הברית" הן התוכחות המוזכרות למעלה. והניחום " על מיתתו" זו הפרידה מישראל.
מוסיף הספורנו את הנושא של " קבלת הברית בשמחה".
מחדש" באר התורה"רב משה מת זצ"ל– תלמיד המהרש"ל. זה לשונו…"לפי שהיה דעתו לשבח את יהושיע ולומר לישראל " איך יהיהלהם מנהיג טוב לעבור לפניהם… ולפי שיהושע לא ימוש מתוך האהל, ולעולם היה דבוק עם משה וכל שכן עכשיו , שידע שכבר הגיע זמן פטירת רבו. ולזה לא רצה משה לומר אלו הדברים בפני יהושיע והלך לישראל למקום שהיה שם והניח ליהושיע באהל… וראייה לזה ממה שאמר אחר כך…"ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל… עכ"ל.
ודומה דברו על הניחום לעם ישראל- במה שדיבר האבן עזרא במפורש על יהושע. . ומה שכתב " לשבח את יושיע" הוא דומה במה שכתב הספורנו "לשמח את ישראל". הערה: הרב כתב " יהושיע" בכל פירושו זה- והעתקתי דבריו כלשונם. יש ללמוד נקודה מוסרית בדברי המפרשים כולם- גם ביום מותו עסק משה בצרכיהם של עם ישראל – ניחם ושימח- וחיזק- ולא עסק כלל בעצמו. ומה שכתב אור החיים הקדוש- אינו סותר לכך- כמו שיישבנו למעלה.
בפנים נוספות מסביר" העמק דבר":…" עד כה היה משה מדבר ועומד במקום אחד וקולו הולך על כל ישראל – דשכינה מדברת מתוך גרונו של משה … אבל סמוך למותו החל לכהות לאט לאט מאור מעלת משה רבינו… וכאן הוחל להקטין מעלתו – שלא היו דבריו עוד נשמעין על כל ישראל … מכל מקום הוצרך משה להלוך בכל שבט בפני עצמו וכדומה – כדי שיגיעו הדברים האלה. עכ"ל.
מסביר "התורה תמימה" מה היא" הכהות" והקטנת מעלתו של משה על פי דברי רש"י בפסוק ב …"ויאמר אליהם בן מאה ועשריםשנה אנכי היום לא אוכל לצאת ולבוא …"
רש"י: אנכי היום…." לצאת ולבוא בדברי תורה. מלמד שנסתתמו ממנו, מסורות ומעיינות החכמה…" עכ"ל.
תורה תמימה:ואף על פי דכתיבבמותו…" לא כהתה עינו ולא נס ליחה…" ומשמע – שכל חושיו היו בו- צריך לומר דהכא- לא משום חולשת החושים הוא, אלא מפני שהגיע שעתו של יהושע להנהיג את ישראל ואין מלכות נוגעת בחברתה. עכ"ל.
על פי הנאמר – העביר משה ליהושע את השלטון בשמחה וטוב- ועוד הוסיף ועשה כל זאת – יחד עם פרידה וברכה לעם ישראל. הרי שדאג גם ליהושע- שכניסתו תהה בזמן ובמקום ובצורההמושלמת. וכן מובן בתורה תמימה- שגם יכול עדיין לפלפל בתורה – אך ממעיט – כיוון ואין מלכות נוגעת. וזה קצת בשונה מדברי " העמק דבר, – שמשמע – מיעוט ממש.באופן דומה לדברי " התורה תמימה" כתב" הכלי יקר".
כלי יקר:…" נראה לפרש בשני פנים. האחד- שרצה משה לומר " לא אוכל עוד לצאת ולבא"…. ומלת לא אוכל יש לו שני פנים. או לא אוכל ממש מבלתי יכולת, או, לא אוכל- איני רשאי…ובאמת שכאן פירושו – איני רשאי עוד לצאת ולבוא- שכבר ניתנה הרשות ליהושע… לכך נאמר" וילך משה…"– שהלך בפני כל ישראל – בזריזות… כי בזה הראה להם כוחו , שהוא יכול לילך- אך אינו רשאי… ומטעם זה אמר להם…" בן מאה ועשרים שנה אנכי היום…" ובדרך זה יש לפרש " וילך משה"…גם לדבר אחר שפירש רש"י…" לא אוכל לצאת ולבוא בדבר הלכה…" שהלך לפניהם –בדבר הלכה ותורה (מהר"ל כותב שעמילות בתורה נקראת בשם " הליכה"-גור אריה- ויקרא פרק כ"ו הערה 6 תוספת של נתנאל ולא מהכתוב על ידי הרב). ובזה הראה להם שככוחו אז כן עתה – בדבר הלכה – ויכול- אבל אינו רשאי…
השני הוא שרצה משה לזרזם על התשובה , אשר עיקרה בדברים כמו שנאמר( הושע-י"ד\ג)…" קחו עמכם דברים ושובו אל " ה"…לכך נאמר…" וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל…" עכ"ל.
מסביר ה"כלי יקר" את עניין התוכחה המוזכר בפירוש על " תרגום יונתן". תוכחה זו היא "זרזם על התשובה". עוד מוסיף מקולמוסו- שמשה יכל וראוי בדברי תורה- אך המיעוט הוא " שאינו רשאי"- ואינו לומד שהמיעוט הוא ממש שאינו יכול. ויש הלומדים- "הרב פנינים" שהמיעוט הוא " כינוס ישראל על ידי תקיעת החצוצרות – שעכשיו אינו יכול לצוות לזה וזה הוא המיעוט. ואולי אפשר ליישב שוב דברי " אור החיים הקדוש" עם הלימוד הכולל- שהמיעוט ביום המוות של " ונסו הצללים" הרי לצדיקים הוא מעלה ולא מיעוט- שמראים להם מקומם בעדן. ויש אפשרות ליישב כך גם דברי " בעל הטורים" בראש- שכתב שהלך משה להודיע לאבות- ששבועת השם יתברך אליהם – מתקיימת. ובאותו האופן שהסביר אור החיים- הלכה נשמתו רוחו ונפשו אל האבות- וזו למעלתו של משה- אך בזמן " שהגיע המיעוט".ומיושבות הדעות באהל אחד- הוא " בית אולפנא" של משה. נסיים בדברי המהר"ל "בגור אריה". בספר שמות פרשת "בא" פרק י"ב פסוק כ"ח…" וילכו ויעשו בניישראל כאשש רצוה "ה" את משה…"
רש"י:…" וכי כבר עשו?… כיוון שקיבלו עליהם מעלה עליהם כאילו עשו…"… וכן כתב בנתיב העבודה פרק ה וזה לשונו…" וידוע כי המתנועע אל דבר- ההוא דביקות גמור עם המתנועע – יותר ממי שהוא קרוב לו כבר. כי המתנועע אל דבר הרי אינו עימו. ועם כל זה ההוא הולך אליו. וזה הוא דביקות וחיבור גמור…" עכ"ל.
נתנאל בן אהרון.