פרשת חקת – הרב נתנאל בו אהרון

במדבר-י"ט\ב\…" זאת חקת התורה אשר ציוה "ה" לאמר דבר אל בני ישראלויקחו אליך פרה אדמה תמימה …"

רש"י: לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר " מה המצווה הזאת ומה טעם יש בה? " . לפיכך כתב בה חקה- גזירה היא מלפני , אין לך רשות להרהר אחריה.." עכ"ל.

לשאול אבקש מה עניין השטן אצל אומות העולם או מה לאומות אצל שטן? וכן מה חשיבות שאלתם – עד שרש"י נצטרך לשאול בפירוש. ועוד – מדוע חברו לשאול דווקא במצווה זו? – האם רק מצווה זו אינם מבינים? וכל השאר נהיר להם? עוד אשאל –מהיכן יודעים ומכירים מצווה זו?

מהיכן מכירים האומות מצווה זו? ומהות חיבורם יחדיו של המקטרג והאומות.

אפשר להבין שבמשך החיפוש של חכמי ישראל אחר פרות אדומות- גדלו אלו האחרונות – גם בעדרי מרעה של גויים מהאומות- מפורסם סיפורו של " בן נתינה" שהיו מוכנים לשלם לו כל סכום שירצה על פרה שנולדה בעדרו- ומיכן התפרסם הדבר בעולם שחכמי היהודים מוכנים לשלם על פרות אלו ואידך זיל וגמור.ואולי כאשר היו באים חכמי ישראל לרכוש הפרה מהגוי היה שואל הוא …" מדוע צריך דווקא אדומה – ורואה עוד את כל הבדיקות … ותמהה על כך – ולכן שואל הוא – ונתפרסם הדבר. ולחכמים לא היה להשיב הרבה על מצווה זו חוץ מכך " שהיא גזירה" … ואולי לכן הזכיר כאן רש"י את האומות ושאלתם. עוד כיוון ועם ישראל רחוק מאוד מטכסים ופולחנים . וכשראו את חכמי ישראל עוסקים בעניין הפרה חקירות ובדיקות היו  מתמיהים על כך – כיוון ויודעים היטב להעריך תורתנו הקדושה- אך כאן היה נראה יוצא דופן – ולכן שאלתם. ואולי בצירוף לשאלת השטן בשמים – את כל שרי האומות – גם הם אינם יכולים להשיב. ואולי יש כאן רמז כיוון והשטן עסוק בקטרוג ונטילת נשמות והוא המוציא והמביא את טומאת המת- אין לו היכולת הרוחנית להבין " טהרה" מה היא- וכן האומות – אין להם יכולת להבין ולהבדיל בין טהרה לטומאה- ולכן חברו דווקא כאן יחדיו – דווקא במצווה זו – שמשמשת כבניין אב לכל הטהרות כולן. ועוד כיוון והם גרמו לנו החורבן  בעוונותינו -ואין מקדש ואין " אפר פרה" ואנו כולם טמאי מתים ומייחלים ליום בו ניטהר, חברו שניהם יחד – השטן והאומות- לשאול ולקטרג על ישראל בשאלתם. יוצא איפוא שאפר פרה מסמל יותר מכל את חזרת העבודה ובניין הבית וגאולת עם ישראל – ויותר , שליטתו על בגויים – ולא כהיום בו אנו משועבדים להם עד צווארנו. עוד נושא הוא שריפת הפרה. הרי הבנו שראו הגויים מהאומות השתדלות גדולה של חכמי ישראל לקנות פרה בדמים מרובים.וכשראו " שריפת הפרה" והפיכתה לאפר… זה אינם מבינים- כיצד אפשר לקחת דבר כל כך יקר … ולשרפו- רק בגלל שכתוב בתורה הציווי שאין אנו מבינים – זה הבדל מהותי בין היהודים לאומות – הם אינם מסוגלים לשרוף ממונם על מצווה רוחנית שאינה מובנת- ואנו כן מסוגלים.ולכן שאלתם – היא מגלהומבדילה בעצם בין יכולת להבין טהרה במחשבה – ובין חוסר היכולת שלהם להבין. יש כאן גם עניין מוסרי ללמוד והוא…. לממון בפני עצמו אין תכלית ושום מטרה- אלא לחברו לקדושה. ולכן עם ישראל כן יכול לשלם ממון רב על פרה … ולשרוף… והאומות לא מסוגלים – כיוון ואצלם הממון הוא מטרתי לצבור עוד ועוד כוח   הישגים רכוש וכבוד.

חשבתי על דרך ההשגחה ברוך הוא שכל תקומת עם ישראל וחזרת העבודה לכהנים המטוהרים – מעמידה המקום ברוך הוא על שתי שערות בלבד. כל עבודת בית המקדש ותקומתו- גזר השם יתברך- יהיו תלויים בחייה של פרה וצבע שערותיה. ואם ינקו שתי שערות משורש אחד- אזי מחלוקת – ועלולה להיפסל. הדבר הוא פלאי- שמדרך בשר ודם – לתלות את עתידו בדברים בטוחים – כמו ממון אומות העולם… ועוד כוח ושלטון. אך המקום בברוך הוא מעמיד את כל ששורש עבודת המקדש על שתי שערות של פרה. הדבר יהיה לפלא. ואולי רצה המקום ברוך הוא שנחשוב לרגע על השגחתו הפלאה שמשגיח גם בפרט הדק ביותר- ב שערות של פרה- וזאת – אומות העולם אינם מסוגלים להתקרב ולהבין כלל – ולכן מונים את ישראל – דווקא בדבר כל כך דק מן הדק.

נוסיף נידבך לשאלה מהיכן למדו האומות מצוה זו. התורה בפרשת כי תבוא , ספר דברים- י"ז\א\ב\ג\ד\…" ויצו משה וזקני ישראל את העם לאמר …(ב) והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר "ה" אלהיך נתן לך והקמתלך אבנים גדלות ושדת אתם בשיד.(ג) וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך…(ד) והיה בעברכם אתהירדן תקימו את האבנים  הלה אשר אנכי מצווהאתכם היום…"

רש"י: באר היטב: בשבעים לשון. עכ"ל.

נצטוו ישראל לכתוב את התורה על האבנים בשבעים לשון. וכתב על כך המלב"ים…" הברייתא במסכת סוטה (ל"ה עמוד ב) … כיצד כתבו ישראל את התורה? רבי יהודה אומר על גבי אבנים … ואחר כך סדו אותם בסיד….אמר לו רבי שמעון…" לדבריך האיך למדו אומות של אותו זמן תורה. אמר לו בינה יתירה נתן בהם "ה" ושלחו נוטירין שלהם וקילפו את השיד והשיאוה. רבי שמעון אומר כל גבי הסיד כתבוה ….אלה ואלה דברי אלהים חיים… ואז כתבו  מחדש על הסיד כל התורה באר היטב למען ירוץ כל קורא בו. ושיוכלו האומות להעתיק משם…" עכ"ל. וראייה מדברי המלב"ים זצ"ל שלמדו והעתיקו האומות דאז מדברי התורה הנכתבים על האבנים- ואולי משם למדו חכמיהם על המצווה של " פרה אדומה". וכן כתב" העמק דבר"…"דשני מיני כתיבה היה . אחד לישראל ואחד לאומות העולם… ולאומות העולם כתב" באר היטב"…עכ"ל.

ובעודי כותב ומהרהר שורות אלו כאן- עיינתיבשני הפסוקים הקודמים למה שהבאנו כאן בהקמת האבנים וכתיבת התורה עליהם . והנני להעתיקם כלשונם…" (י"ז) את "ה" האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ולשמר חקיוומצותיו ומשפטיו ולשמוע בקולו (ח"י) " ה" האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דיבר לך ולשמור כל מצוותיו (י"ט) ולתתך עליון על כל הגויים שר עשה לתהילה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדש "לה" אלהיך כאשר דיבר…"  מלמדת אותנו התורה  שורש ההבדלה והשוני בין עם ישראל והאומות. ושוני והבדלה זו הי הגזרה עצמה כיוון ובחר "ה" בנו מכל עם ולשון- וזה שכתב בתהילים קמ"ז-י"ט\כ…"מגיד דבריו ליעקב חקיוומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי . ואולי על מנת שיוכל העם הסגולה להתקרב אל השם הנכבד הוא מקור החייםלכל חי – צריך סגולה וחוקה על מנת להיטהר ולהתקרב – כיוון " ואין לבוא אל חצר המלך בלבוש שק".ואילו האומות אשר נתן להם " שמות טומאה" וכל טומאת מצריים חברו יחד עם השטן לשאול על המצווה הזו- והיא המגלה שאנו "עם מראיתו וצאן ידו"– והם משולים לחמור ולמזיקים – וטוב להם להישאר בטומאתם.הם אינם מבינים המצווה וטעמה ואילו אנו עם סגולה איננו צריכים הבין המצווה וטעמה – אלא מקיימים אותה ברצון וחפץ – ואם לומדים אותה כזאת עכשיו הוא רק על מנת להתקרב אל "ה " בקדושה נוספת במחשבה.

כתב אור החיים הקדוש על הפסוקים הנ"ל…" ירצה "ה" יחזק זרועות לשמור כל המצוות , כל לא הכל זוכים לדבר זה, הגם שיחפצו לשמור לא יזדמן לידם ואם יזדמן לא תשיג ידם. ואם תשיג לחלק מהמצוות לא תשיג לכל המצוות . ואמר כאן כי "ה" האמירם לשמור כל מצוותיו. עכ"ל .

 דברי קדש הרמב"ן

…" לשמור כל מצוותיו: כי לכם לבדכם ייתן תורתו ויצווה אתכם בכל המצוות הרצויות לפניו- לא לעם אחר…."

ומה חשיבות כלל לדברי הגויים ומחשבות הטפל שלהם? ראיתי דברי "הנחלתיעקב" הרב יעקל בן הגאון בישראל מוהר"ר בנימין אהרון" זצ"ל. וזה לשונו הטהור…" ( מדר"ב) גוי אחד שאל את ריב"ז … עובדייא דרתון עושים נראים כמין כשפים … מביאים פרה ושורפים אותה וכותשים אותה  ונוטלים את אפרה… מזין עליו שניים שלשה טיפין  ואתם אומרים לו טיהרת.. אמרו לו תלמידיו… אמר להם, חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרים. אלא אמר הקב"ה…" חקה חקקתי גזירה גזרתי " אי אתה רשאי לעבור על גזירתי דכתיב…" זאת חקת התורה". הרי שטענת הגוי  שנראה כמין כשפים- ולא ידע טעם לזה… לפי שהשטן ואומות העולם כל אחד מהם מינים את ישראלבטענה בפני עצמה... מה המצווה הזאת – היא טענת " יצה"ר לפי שהוא דבר וחילופו( טהרת האפר וטומאת המטהר). ומה טעם יש בה זו היא טענת אומות העולם לפי שהיא ניראית כמין כשפים…" עכ"ל.

והנה על טענת אומות העולם שנראה ככשפים על פי דעת " הנחלת יעקב" הרי מובן שבאים לקנטר את ישראל וכמו לומר להם…" אתם שווים לנוובעלי כשפים כמונו"…" אינכם עם סגולה( ככתוב בפסוקים כאן)  כלל – לראייה כשפים שאתם עושים באפר פרה. וטענת היצר הרע שהמצווה היא" דבר וחילופו" אולי כוונתו שהיא " שקר חלילה- הכיצד יוכלו שני הפכים לחיות בלי אחד- וכנראה שהיצר הוא השטן על פי דברי הרב- אינו מסוגל מקבל דבר והיפוכו. אך עם בני ישראל בהיותם עם קדוש עם סגולה – יתרונם ומעלתם על הגויים שבעים אומות העולם בכך שכן יכולים לקבל דבר והיפוכו – כיוון ואמונתנו חזקה וברורה ומיוסדת על אמת אדני פז. ואפילו יאמרו לנו חכמינו על ימין שהוא שמאל – אנו נאמין ונשמע בקולם – גם זאת על פי דברי ההלכה – בבדיקות הנעשות לנביא. והאמונה הרי הוא מקום נעלה על השכל– שאינו יכול להכיל כי אם דוגמתו – ערוץ הגיוני אחד. ומכיוון ואנו עמו סגולתו מסוגלים מתחילת הווייתנו – אברהם- להאמין באל אחד ובנבואתו – הרי יכול להגיע אברהם איש החסד לעקידה ולדעת שהנבואה היא נבואת אמת – אף על פי שהנבואה ההיא והציווי נראים  כמנוגדים לדרך השם יתברך. ואם כן הוא שורש האומה הישראלית – אזי יכולים בנקל לדעת שורשה של מצוותת פרה אדומה ובקל יכולים להכיל שני הפכים בכלי אחד- כיוון והשלמות היא האמת מסוגלת להכיל בתוכה הכל – גם ההפכים  מתהווים לאחדות אחת.

אחר כל זאת נזכרתי שיש פסוקים שבהם מתייחסת התורה " לדברי הגויים". אם כך חשיבות יש לדבר- וללמוד אנו רוצים. אביא מקום אחד או שניים בנושא זה.

במדבר יד- פרשת שלח-(י"ג.).."ויאמר משה אל " ה"  ושמעו מצרים כיהעלית בכחך את העם הזה מקרבו( י"ד) ואמרו אל יושב הארץ הזאת…( ט"ז)מבלתי יכלת "ה" להביא את העם הזה  אל הארץ אשר נשבע  להם וישחטם במדבר…"

רש"י: ושמעו מצרים:… את אשר תהרגם. .. לא יאמרו שחטאו לך, אלא יאמרו שכנגדם יכולת  להילחם, אבל כנגד יושבי הארץ לא יכלת להילחם… ומתוך כך יאמרו הגויים אשר שמעו את שמעך …מתוך שלא היה יכולת בידו  להביאם – שחטם…" עכ"ל.

על פי דברי רש"י הנ"ל  רואים  קשר הדוק בין אומות העולם- ומספרים זה לזה על השגחת השם על עם ישראל – אך אינם משלימים עד עצם היום הזה בנסיו וגדולתו- ומחפשים דברי קנטור ולא תשובת אמת כלל. ולכן אולי עוד ראייה ורעיון מדוע מדברים במצווה זו . והוא כיוון והאמת הצרופה של התורה הגמרא וכל חלקי שולחן ערוך וכל דברי הנביאים הרי לא ייפול מהם דבר וחצי דבר  והם דבר דבור על אופניו. ודרך האמת לכלול כל הצדדים כולם עד חודה של מחט- ולפי עניין מצווה זו – עד שערה אחת- בדקות וחכמה נפלאה. ומי שעוסק באמת כדרך חיים – וזה רק בעם קדוש עוסק הרי יודע האמת בידיעה – ואין לו צורך " בהוכחות" על כל צעד ושעל- ולכן הם המקטרגים עד היום " מחפשים תשובות על עם ישראל ומונין אותנו.

פסוקים נוספים בעניין זה נאמרו בחטא העגל בתפילת משה על ישראל.

שמות-ל"ב\י"א\י"ב…"ויחל משה את פני "ה" אלהיו ויאמר למה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה. למה יאמרו מצריםלאמר ברעה הוציאם להרוג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה . שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך…"

על כולנה עלתה … דברי רש"י בפתיחת פירושו על התורה במלה בראשיתכתב…" ומה טעם פתח בבראשית?  משום כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים( תהלים קי"א- ו). שאם יאמרו אומות העולם…"ליסטים אתם , שכבשתם ארצות שבעת גויים.  הם אומרים  להם…" כל הארץ של הקב"ה היא. הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו." עכ"ל.

מכך שראה רש"י להביא רעיון "אומות העולם"  בפתיחה לפירושו על התורה אפשר ללמוד על כך שיש כאן מסר – שעדיין מרגיש אני – שלא ירדנו לעומקו. ועיקר דבריו מובאים במדרש רבא בראשית בפתיחה סעיף ג…" אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי. מה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני? מפני אומות העולם שלא יהיו מונין ( מחרפים) את ישראל ואומרים להם…. הלא אומה של בוזזים אתם… וישראל משיבים אותן ואומרים להם… הלא היא בזוזה בידכם… העולם ומלואו של הקב"ה כשרצה נתנה לכם וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו הה"ד…"לתת להם נחלת גויים…( תהילים קי"א) " עכ"ל המדרש רבא. וכתב הענף יוסף מאת הרב חנוך זונדיל זצ"ל על דברי המדרש…" ממה שהזכיר( בתורה) גם פרטי הבריאה על שמו יתברך בדבר יום ביומו- מזה נתברר היטב שגם כל בריאת הפרטים היה מאתו יתברך. ונפקא מינה מזה לסתום פי המונין את ישראל לומר ליסטים אתם…" עכ"ל.

ונפלאים דברי קדשו גם לעניין שלנו העוסק בפרה אדומה- לפרטים הקטנים ביותר של שתי שערות בגומא ועוד פרטים – ועליהם עומדת התורה וטהרת עבודת המקדש כולה- ושם במיוחד משגיח השם יתברך – בפרטים הקטנים – ושם ניראית השגחתו בתוקפה- כמו בנסי ים סוף והם אחד- וזאת האומות לעולם לא ישכילו. ועוד עליינו להרחיב.

תמימות.

בראשית- ו\ט\…" אלא תולדת נח נח איש צדיק תמיםהיה בדרתיו את האלהים התהלך נח…"

אונקלוס מתרגם" צדיק תמים"… גבר זכאי שלים…"

יהונתן בן עוזיאל:" צדיק תמים":  גבר זכאי שלים בעובדין  טבין…"

אור החיים הקדוש: מביא דברי הגמרא במסכת ע"ז דף ו עמוד א…"צדיקבמעשיו תמים בדרכיו…" רשי: בדרכיו עניו ושפל רוח… שאפילובעיני דורותיו הוכר היותו עניו ושפל…"

העמק דבר: צדיק תמים: …צדיק משמעותו הוא בין אדם לשמים… צדיק תמים הוא גם ביו אדם לחברו…"

מאור ושמש: כותב הרב באופן שונה – ועליינו ליישב. זה לשון הרב…"מדרגה אחת של צדיק שהולך תמיד בתמימות בתורה תפילה ומעשים טובים…רק הולך בפשיטות בלימודו ותפילתו . וזה הצדיק אינו יכול להתחבר את עצמו עם בני אדם כלל וכלל- כי נחשב לו , שבני אדם יבלבלו אותו בעבודתו … והולך בתמימות שלו לבדו דהיינו בהתבודדות- בלי חברת בני אדם … עכ"ל.

מלבי"ם: גדר התמימות שיעשה כל מעשיו שלא לשם פנייה חיצונית מאהבת עצמו…שמקווה להשיג כבוד או רווח ….אבל התמים הוא מי שעושה הצדק , שלא בעבור פניה חיצונית – רק מאהבת הצדק בעצמו- ולשם "ה" בלבד…ואמרו חז"ל " תמים בדרכיו צדיק במעשיו" ודרכיו  הם דרכי הנפש עכ"ל.

אבן עזרא: צדיק במעשיו, תמים בליבו.

סיכומי נתנאל : מתרגום יהונתן עולה ששלמותו- במעשיו הטובים.רש"יבמסכת ע"ז מוסיף – עניו ושפל רוח- וכן דעת אור החיים הקדוש.. על פי העמק דבר תמימותו נמדדה בבין אדם לחברו. .צריך ליישב דברי המאור ושמששעיקר עבודתוהתמימה הייתה בהתבודד , בתפילה ועבודה- והיכן מעשיו הטובים והליכתו עם בני אדם בתמימות שהזכירו חבריו? אולי עליינו לחלק. לפני הציווי לבניית התיבה היה מתבודד בהליכתו בקודש ואינו נמצא בחברת בני דורו- כדברי " המאור ושמש". ואחר הציווי לבניית התיבה חייב היה לגלות עצמו- וכאן גילה גם את מעשיו הטובים והליכתו עם בני דורו- וצדקו יחדיו. עוד נביא המשך דבריו הקדושים של " המאור ושמש" בדברו על יעקב אבינו. ואם ננסה לחבר דברי התרגום יהונתן על " מעשיו הטובים" יחד לדברי המלבי"ם יעלה אולי שלפי יהונתן המלה "תמים" אינה עומדת בפני עצמה אלא – כמסבירה את " הצדיק" וזה שאמר – מעשיו הטובים.ועל פי אונקלוס " שלים" כן מתאר את התמימות – או שגם הוא בא לפרש את מדרגת " הצדיק" שהוא שלם. אך על פי דברי שאר המפרשים יעלה " תמים" היא מדרגה נוספת על הצדיק". גם על פי דברי חז"ל בגמרא" תמים בדרכיו צדיק במעשיו" יש כאן ב עניינים המשלימים זה את זה. והוסיף אבן עזרא שהתמימות ניכרת בלב .- וכן רמז המלבי"ם בסוף דבריו.

בראשית י"ז-א…"וירא "ה" אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפניוהיה תמים…"

אונקלוס: "אנא אל שדי פלח קדמי והיה שלים…"

תרגום יהונתן: פלח קדמי והיה שלים בבשרך.."

רש"י: התהלך לפני במצוות מילה ובדבר זה היה תמים- שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני.

דעת זקנים מבעלי התוספות: נתווספה(אות) הא" על שמו ונעשה שלם ותמים למספר רמ"ח איברים שבאדם.

ספורנו: היה תמים: קנה שלימות האפשר למין האנושי- השכל וידוע אותי  בידיעת דרכי ובהדמותך אלי כפי האפשר אצלך…"

מלבי"ם: היה תמים: להסיר המום והערלה שבגופך.

רב פנינים– ענייני הקמת הברית עם אברהם:…" המאמין על פי הקבלה בלי שום אות או מופת זה נקרא " תמים". כמו שאמר הכתוב" תמים תהייה עם השם אלהיך ". " אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם"… וכאשר ישנה אברהם את טיבעו ואת לבבו- מדה טובה זו ירש ממנו גם בנו אשר יולד ממנו…"

 

סיכומי נתנאל: השלימות היא בגופו – בבשרו- על פי יהונתן וכן רש"י. אונקלוס מתרגם כמו בנח- ( חז"ל – נח נולד מהול). גם בעלי התוספות – מחברים לשלימות בגופו- זו אות ברית. ומספר פסוקים אחר כך הוסיף השם אות על שמו ונקרא –אברהם- בגימטרייה רמ"ח. ( איברים). אמנם הספורנו מדבר על שלימות בידיעת מושכלות בדרכי השם יתברך וכן זו דעתו בנח- שתמימות היא ידיעת מושכלות האלוקים. אך כאן מחבר דעתו זו עם מילתו של אברהם- יכול להיות מובן בדעתו- עכשיו יכול אברהם להמשיך לעלות ולהגיע לשלימות בידיעת השם, כיוון והסיר ערלתו- ואינו נחשב כבעל " מום "- כדבר הפוגם בקרבן. וכן דעת המלבי"ם. מובן עוד בדברי " רב פנינים" שזהו שינוי בטבעו ולבבו של אברהם- על ידי מצוות המילה- והיא הפותחת דרך אל האמונה . ואולי לכן " הספורנו" דיבר כאן במושכלות – וגם בנח- כיוון והיה נח מהול.

בראשית- כ"ה\כ"ז…" ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תםישב אהלים…"

אונקלוס: …" ויעקב גבר שלים משמש בית אולפנא.

יהונתן: …" ויעקב גבר שלים בעובדוי ומשמש בבית מידרשא דעבר , תבע אולפן  מן קדם " ה".

רש"י: תם: אינו בקי בכל אלא ( ציד ) אלא כלבו כן פיו . מי שאינו חריףלרמות נקרא " תם". יושב אהלים: אהלו של שם ואהלו של עבר.

כלי יקר: ויעקב איש תם: שנולד מהול לדעת חז"ל- על כן היה גדור מעריות והיה יושב אהלים ודבק באשתו ולא באחרת…"

ספורנו:יושב אהלים: שני מיני אהלים. אחד אהל רועה והשני אהל בל יצען- שבו התבונן להכיר בוראו ונקדש בכבודו.

סיכומי נתנאל": יהונתן תירגם כאן בדומה לתרגומו בפרשת נח וכאן מסביר- לימוד יעקב בישיבתו של עבר- כנראה זו שלמותו- תמימותו. כאן תרגם" גבר שלים" ושם תרגם" זכאי שלים".כלי יקר מדבר על היותונולד מהול- וזו תמימותו- כמו מה שראינו באברהם- שהסרתהערלה היא פתח לעבודת השם.זה אולי פשט בדברי רש"י אשר דיבר יותר על "פיו וליבו" שזו טהרת הלב והמעשים. על פי דברי הספורנו היה עובד בוראו באהל מיוחד לעבודת השם- ואולי זה האהל של ישיבת עבר אותו הזכיר היהונתן. אך תמיהה ללי בצד הדברים כיוון ורש"י פירש אהלו של שם ואהלו של עבר ואילו היהונתן הזכיר רק אוהל עבר . והספורנו לא הזכיר האהל בשם כלל – רק ייחס לעבודת השם- ואנו צריכים לעיין. וראיתי בפסוקים הקודמים המדברים בעיבור רבקה…"כ"ב…" ותאמר למה זהאנכי ותלך לדרוש את השם…" רש"י: ותלך לדרוש- לבית מדרשו של שם…" וכתב על כך הרב הרא"ם רבנו אליהו מזרחי זצ"ל וזה לשונו…"ומה שאמרו כאן לבית מדרשו של שם וגבי יושב אהלים  אהלו של שם ואהלו של עבר וכשהלך יעקב לחרן אמרו שנטמן בבית עבר… הוא משום שאין סברא לומר שהלכה לבית מדרשו של עבר  בזמן שהיה מדרשו של שם אבי אביו קיים., שהרי לא מת שם עד שהיה יעקב בן נ שנה . אבל כשהיה יושב אהלים דמשמע תרתי( שני אהלים) אמרו אהלו של שם ואהלו של עבר. וכשפירש מביו ללכת לחרן שהיה אז בן ס"ג … כבר היה מת שם קודם זה י"ג שנה. עכ"ל .

ברוך פוקח עיוורים- דברי קודש הרא"ם אשר מסבירים את המצב לאשורו. אולי וכנראה בדחילו ורחימו שעל פי חשבון שהיה בידי קודש יהונתן הבין שכבר מת שם ולכן הזכיר רק את ישיבת " עבר".הספורנו ה שהתייחס לשני האהלים –  חשש לפסוק מתי מת שם ולכן לא הזכיר רק את עבודת השם באהל השני. ולרש"י ברור ששם עדיין היה חי במן שבו מדברת התורה ואנחנו בשיעור זה רק מביאים את דעתם על מנת שהקורא ימשיך להעמיק חקר ויטעם נופת נועם הלימוד. ואחר זאת עוד ראיתי דברי " בעל הטורים" וזה לשונו…"איש תם– סופי תיבות שם. שישב באהלי שם – ללמוד. ואולי כיוון ולא כתב " אהל שם" ביחיד אלא כתב " באהלי שם" כוונתו גם על בית מדרשו של עבר הכלול בריבוי " אהלי".

מאור ושמש( בדברו על נח): הצדיק מחבר עצמו עם אנשים – אינם מבלבלים מחשבתו כי הוא קשור בחכמה עילאה ובבורא יתברך שמו. וזה הצדיק אינו נקרא " תמים" כי הולך בהתחכמות נגד יצר הרע  לקרב רחוקים. וזה מצינו אצל יעקב אבינו שנקר " איש תם". ופירש רש"י שאינו יודע לרמות. אבל עשיו קרא עליו " ויעקבני זה פעמיים"- ותרגם אונקלוס " וחכמני". כי עם מי שהיה צריך ללכת ברמאות היינו בחכמה הולך בחכמה…וזה הוא דרך יותר גבוה ממדרגת " תמימים". עכ"ל. הגם שיש ליישב דבריו שוב יש צד שווה והוא עיסוק ודבקות יעקב במושכלות וידיעת השם- וזה עולה בקנה אחד עם דברי הסיכום לקמ"ן.

סיכומי נתנאל:  עיקר הדברים הנאמרים בנח, אברהם ויעקב עולה שהעיקר המוזכר בנח הוא מעשיו הטובים מול האלהים – עבודת השם במושכלות וגם בין אדם לחברו. עיקר המוזכר באברהם היא שלימות גופנית אשר מביאה לעלייה בעבודת השם בעיקר בלב. ביעקב לפי התרגום גם מוזכר " פיו וליבו" וכן ישיבתו בבית המדרש. המשותף לכולם הוא תמימות בלב ודבקות במושכלות ידיעת השם.  מה שגורמת " הטומאה" – שאמרו חז"ל –טומאה- שמטמטמת את הלב. ובאמת בדור גלות אחרון זה רואים בבירור שהרבה הולכים אחר " השכל" אך הלב נשאר דווי וסחוף… (נכתב בערב צום "י"ז" בתמוז ה תשע"ח.).

ועוד אחר זאת הראו הפסוק בפרשת שופטים חומש דברים-ח"י\י"ג…" תמים תהייה עם "ה" אלהיך…"

רש"י: התהלך עימו בתמימות ותצפה לו – ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות  ואז תהייה עימו ולחלקו…" עכ"ל.

רשב"ם: וממנו תדרוש ולא מן המתים . ולפי כי מנסה "ה" בם את ישראל- נתן כח ברוח הטומאה להגיד על פי השעירים." עכ"ל.

אונקלוס ותרגום יהונתן תרגמו כמעט בקנה אחד(9 יהונתן תרגם בלשון רבים באותו עניין):"שלים תהי בדחלתא " דיי" אלהיך. עכ"ל.

רמב"ן: שנייחד לבבנו אליו לבדו ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו, רצה לומר – אורים ותומים. ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים. אבל אם נשמע דבר מהם נאמר…הכל בידי שמים… כי הוא אלהי האלהים – עליון על הכל ,היכול בכל. משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו, מפר אותות בדים וקוסמים, יהולל . נאמין שכל הבאות הנה כהתקרב האדם בעבודתו. ולפיכך אחר האזהרות האלו אמר " שתהייה תמים עם השם" בכל אלא ולא תירא ממגיד עתיד.אבל מנביאו תדרוש  ואליו תשמע . וזה טעם אונקלוס "שלים תהייה בדחלתא " דיי" אלהיך" – שלא תהה חסר ביראתו. כי תמים" הואהשלם בדבר כמו " שה תמים"- שאין בו מום ולא חיסרון וזו מצוות עשה. עכ"ל.

לב

בסיום פרק-ב- בדבריו המאירים של הרמב"ן יש להבין כי עיקר התמימות – בלב- .

על כן יש לחבר עם פרשת פרה אדמה וטומאת המת. והרי ההבדל המוחלט בין חי למת הוא " עבודת הלב" הפיסי בפועל. כאשר הלב- נדם- הרי האדם בחזקת מת. כנראה ממה שלמדתי בפשוטם של דברים- הגורם לטומאה החזקה הזו- טומאת המת- שהיא אבי אבות הטומאה- הוא דום הלב- שאינו עובד יותר. כל זמן שהלב פועם – אין אחיזה לטומאה ולא נחשב האדם " כטמא מת" אפילו במצב הנקרא " צמח"- כיוון וליבו פועם. באותו הרגע בו נעצרת פעולת הלב- הרי הוא בחזקת " אבי אבות הטומאה- כיוון ואין לו לב. דומה לכך מצאנו בדברי חז"ל במסכת ברכות דף י"ב על הרשעים שאמרו…" רשעים בחייהם נקראים מתים"- ומדוע ? כיוון ואינם מרגישים בליבם שום קדושה- אך גם חז"ל לא גזרו עליהם " להיות טמאי מתים" בחייהם – אף על פי שמכונים "מתים". יש להבין שהגורם לטומאה לבוא או לא לבוא הוא כנראה פעימת הלב הפיסי- מה שמביא את טומאת המת- אם לא כן – גם הרשעים המכונים מתים – היו גוזרים עליהם חז"ללהיות " טמאי מת". ואולי חז"ל לא גזרו עליהם כך – על מנת לא לפלג את הציבור ולהשאיר דלת לבעלי תשובה הרוצים לבוא ולהיטהר- בבחינת…" הבא ליטהר מסייעין לו…" יש כאן מדרגה נוספת והיא – על אף שהלב הוא בחינת איבר גשמי " פיסי" הרי הוא בפנימיות האדם – בתוכו. ואילו טהרת " הטמא מת" היא על ידי הזאת מי אפר פרה אדמה על חיצוניות האדם- וצריך עיון גם בכך.

נבקש בפרק לברור מעט מן המעט במהות הלב- היא המבדילה בין המת- אבי אבות הטומאה- ובין החי – באשר הוא – ואפילו רשע- הנקרא " מת" – אך אינו " טמא מת.

דברי המכתב מאליהו " טומאת מת ואפר פרה" ( חלק ד\172)

עניין טומאת המת הוא " כי אין מיתה בלא חטא ( מסכת שבת \נ"ה\ א). והגוף המת שייך לנפש שחטאה ומעידה על תוקף החטא ונגיעה כל שהיא פועלת על פנימיותו של האדם החי ומכניסה  טומאה בליבו… עכ"ל.

הרי כי כן כיוונו בלימוד לדבריו אלו( יש המשך למאמר – בו מסביר הרב כיצד הטמא ניטהר והטהור נטמא).

מלבי"ם על הפסוק…"וינחם "ה" כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל ליבו…", בראשית-ו\ו. זה לשון הרב…"ראה שטבע הארץ שהייתה עכורה וחזקהמאוד קודםהמבול- שלכן היו האנשים אז ענקים וגיבורי כח ומאריכים ימים ושטופים בזימה . ועל ידי כן – גבר החומר מאוד והצורה הייתה חלושה –כי כל שיגבר החומר תחלש הצורהויתעצב אלליבו:"… כפירוש הרב יצחק אברבאנל…אל ליבו של אדם.שכבר ביארנו בפירוש משלי שהלב מציין כח הבחירה  והממשלה אשר בנפש…עכ"ל.

סיכומי נתנאל: נצרך דברי קדשם יחדיו ונבין. כאשר מת האדם יש היפוך של " התחזקות החומר על הצורה" כיוון ונדם הלב- ומושלך הדם ככלי אין חפץ. מצב זה מספיקה בו רק נגיעה או " להאהיל" על המת  על מנת שישפיע הדבר על ליבו של הנוגע. הרי לנו – נגיעה חיצונית יש בכוחה הרב להשפיע על מהלך " מחשבת הלב" בבחירה וממשלה אשר בנפש האדם החי. ולכן אולי דווקא מזין על המיטהר בחיצוניותו כיוון וליבו פנימה עדיין פועם- ויש לאל ידו להתקרב אל " הבחירה אשר בליבו".

עוד חשבתי – מכיוון והאדם המת – אין ביכולתו לשוב ולעשות מעשה קטן בקדושה- הרי זה מנציח את מצב" הרע". ולא הכוונה לעשות "רע" – כיוון ואינו יכול לעשות אף מעשה – לא טוב ולא רע. אך המצב במותו הוא מצב של " רע" – כיוון ומשולל מיכולת למעשה קדושה- וזה מצרף לעניין "טומאת המת" – שמצבו עכשיו "שכולו רע". ומה שמשלו חז"ל בשתי חביות אחת של דבש ואחת של פסולת- ויבואו הרמשים והמזיקים הרוב אל הדבש ומיעוט אל הפסולת – הוא אולי לרמוז לנו שסביב המת הישראלי הרבה מזיקים – כיוון ונפשו נמשלה לדבש- וזה אין באומות העולם. ועולה שעיקר הטומאה היא בגלל המזיקים הבאים לינוק משהוא מהקדושה. וצריך לברר האם הם יונקים מהחיצוניות או מהפנימי או משניהם יחד. או נאמר שאינו משנה – והאדם הנוגע כבר ניטמא – בגלל הקרבה למזיקים אלו- ואולי "אהל" יוכיח – שהוא אינו נגיעה – אך סוג של התקרבות.

ושורש חיותו של האדם – מיצר הרע – שניתן בו מיד כשנינער מרחם אימו ככתוב בפסוק( בראשית-ח\כ"א\…"ויאמר "ה"אל לבו לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדםרע מנעריו…" רש"י: משננער לצאת ממעי אימו ניתן בו יצר הרע.." עכ"ל. לכן כאשר שוכב מוטל ומת – נשאר בו כנראה –"שורשו הרע" והוא המשפיע ומביא את , טומאת המת " החמורה כל כך. ולא לחינם כינו חז"ל טומאה זו.." אבי אבות" אלא להודיע לנו כי הוא שרשו של האדם.

דברי המכתב מאליהו-חלק-ג\321.

…"אלמלא נתנו אדם וחווה ליצר להיכנס ללבותם היו החיים ללא הפסק- כי הטוב והאמת אין להם הפסק. אך כשנכנס יצר הרע לליבות בני האדם  והרי הרע הוא השקר ואי אפשר שיהיה נצחי – ממילא הוכרחה המיתה בעולם הזה… ומכיוון שהכניסו את היצר בליבם היינו שהרכיבוהו בעצמותם – הוא חייהם וממילא הוא המיתה – כי אין נצח לשקר. עכ"ל.

סיכומי נתנאל: בהיר על פי הנלמד שלאחר המיתה הרי השקר נשאר במערומיו – כיוון ואין לו נצחיות – וקנה משכן בגופות בני האדם אחר החטא- שהביא אחריו את המיתה. וכנראה ומהות השקר ומהות הרע הם הם המביאים את טומאת המת.

נתנאל בן אהרון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.